איך מיישבים את המתח בין הרצון להיכנס פנימה אל הנפש, ולבטא את המאוויים הכמוסים לנו ביותר, לבין הרצון להשתייך לקהילה מתפללת? ואולי כל תפילה, גם האינטימית ביותר, מוכרחה לינוק גם מההקשר הציבורי?
ד"ר אורית אבנרי בוחנת את סיפורה של חנה, שבחרה לעזוב את המרחב הפרטי והמשפחתי, וללכת לבקש את הבקשה הכי אישית שלה דווקא במרחב הציבורי: במשכן.
ומה אפשר ללמוד מכך על חשיבותה של התכנסות קהילתית?
מוזמנים ומוזמנות לצפות בסרטון הראשון בסדרה המוקדשת לחגי תשרי: "סיפורים מההפטרה – מחשבת על קודש, עם איורים בחול"
עוד בסדרה "סיפורים מההפטרה – מחשבות על קודש, עם איורים בחול":
איך חוזרים בתשובה בעולם שאין בו אלוהים מעניש?
אמא שבשמים: הדימוי המפתיע של אלוהים בהפטרות ראש השנה
