הציווי המקראי "וַאֲהַבְתֶּם אֶת-הַגֵּר" מופיע במקרא עשרות פעמים, אך המציאות מלמדת שהמפגש עם השונה – בדת, בלאום או במעמד – נותר אחד האתגרים האנושיים הקשים ביותר. במגילת רות (אותה קוראים בחג השבועות) רות המואבייה הזרה, תוהה בפני בועז: "מַדּוּעַ מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ לְהַכִּירֵנִי–וְאָנֹכִי, נָכְרִיָּה? ". שאלה זו מהדהדת עד היום: מה איפשר לבועז ומה מאפשר לנו היום לפרוץ את חומת הזרות?
המפגש עם ה"אחר" – הגר, הזר, או השכן השונה – הוא אחד האתגרים המוסריים העמוקים ביותר המונחים לפתחנו. גם היום אנו שומעים לצערנו, מידי פעם, על מקרים בהם מתרחשים מעשי שנאה ואלימות על רקע דתי ואתני, וניצול של החלשים וחסרי ההגנה, פה בארץ ובעולם כולו.
בדף לימוד זה, ננוע בין קולות שונים ממקורות תרבותיים מגוונים וננסה לראות כיצד האחריות כלפי האחר (גם כשהוא שונה ממני בדת, לאום ומעמד) הופכת מחובה דתית לחוויה קיומית המטלטלת את עולמנו.
.
קראו בזוגות את שני השירים והתייחסו לשאלות שאחריהן. שתפו במליאה
1. טלטול קיומי
תַּגִּידִי מִיָּד אִם אֲנִי מַפְרִיעַ
הוּא אָמַר כְּשֶׁנִּכְנַס מִבַּעַד לַדֶּלֶת
וַאֲנִי תֵּכֶף מִסְתַּלֵּקאַתָּה לֹא סְתָם מַפְרִיעַ
הֵשַׁבְתִּי לוֹ
אַתָּה מְטַלְטֵל אֶת כָּל קִיּוּמִי
בָּרוּךְ הַבָּא
قال وهو يجتاز عتبة الباب:
أخبريني في الحال
إذا ما كنت أسبّب لك أي إزعاج،
وسأعود من حيث أتيت.أجبت:
أنت لا تسبّب لي الإزعاج فحسب
أنت تقلب عالمي بأسره رأساً على عقب.
أهلاً بك.
2. חשוב על זולתך (ניתן גם להאזין למירה עוואד שרה את הטקסט)
מחמוד דרוויש. צילום: Amer Shomaliوأنتَ تُعِدُّ فطورك، فكِّر بغيركَ
لا تَنْسَ قوتَ الحمام
وأنتَ تخوضُ حروبكَ، فكِّر بغيركَ
لاتنس مَنْ يطلبون السلام
وأنتَ تسدد فاتورةَ الماء، فكِّر بغيركَ
مَنْ يرضَعُون الغمامٍ
وأنتَ تعودُ إلى البيت، بيتكَ، فكِّر بغيركَ
لا تنس شعب الخيامْ
وأنت تنام وتُحصي الكواكبَ، فكِّر بغيركَ
ثمّةَ مَنْ لم يجد حيّزاً للمنام
وأنت تحرّر نفسك بالاستعارات، فكِّر بغيركَ
مَنْ فقدوا حقَّهم في الكلام
وأنت تفكر بالآخرين البعيدين، فكِّر بنفسك
قُلْ: ليتني شمعةُ في الظلام
.
כשאתה מכין את ארוחת הבוקר שלך, חשוב על זולתך
אל תשכח את מזון היונים…
כשאתה מנהל את מלחמותיך, חשוב על זולתך
אל תשכח את שוחרי השלום
כשאתה משלם את חשבון המים, חשוב על זולתך
אל תשכח את מי שיונק מי עננים
כשאתה שב אל הבית, ביתך, חשוב על זולתך
אל תשכח את עם-האוהלים
כשאתה ישן ומונה את הכוכבים, חשוב על זולתך
יש מי שאינו מוצא מקום לשינה
כשאתה נותן דרור לנפשך בהשאלות, חשוב על זולתך
חשוב על אלה שאיבדו זכותם למילים
כשאתה מהרהר באחרים הרחוקים, חשוב על עצמך
אמור: הלוואי שהייתי נר בחשכה
.
במרחב ציבורי מורכב ומעורב, היחס למי שאינו חולק את דתנו או לאומנו אינו יכול להישאר בגדר המלצה בלבד. המושג "דרכי שלום" ביהדות וההכרה האלוהית באחר בקוראן מניחים תשתית לקיום משותף המבוסס על כבוד ותועלת הדדית.
קראו את שני המקורות הבאים וענו על השאלות:
.
3. יהודים, נוצרים ועוד בחברה מוסלמית (קוראן)
نَّ الَّذِينَ آمَنُواْ وَالَّذِينَ هَادُواْ وَالنَّصَارَى وَالصَّابِئِينَ مَنْ آمَنَ بِاللَّهِ وَالْيَوْمِ الآخِرِ وَعَمِلَ صَالِحًا فَلَهُمْ أَجْرُهُمْ عِندَ رَبِّهِمْ وَلاَ خَوْفٌ عَلَيْهِمْ وَلاَ هُمْ يَحْزَنُونَ
המאמינים והיהודים והנוצרים והצאבאים (קבוצה דתית עתיקה שפעלה במרחבי המזרח הקדום) – כל המאמינים באלוהים וביום הדין ועושה כראוי – גמולם שמור להם אצל ריבונם, ולא יפחדו ולא יצטערו.
.
4. ערים מעורבות – יחס למיעוט הלא יהודי
עיר שיש בה גוים וישראל… (1) מפרנסין עניי גוים ועניי ישראל (2) ומבקרין חולי גוים וחולי ישראל (3) וקוברין מתי גוים ומתי ישראל (4) ומנחמין אבלי גוים ואבלי ישראל… מפני דרכי שלום.
שאלות לדיון:
מהכללים המנחים את הקהילה, נצלול אל החובה המוסרית כלפי דמות שבהיסטוריה העתיקה נחשבה כחסרת מעמד כמעט לחלוטין – העבד
.
5. עבד בורח כמקרה מבחן
לפניכם דברי הרמב"ם (רבי משה בן מימון, 1139 – 1204, אנדלוסיה / מצרים) על מצוות ההגנה על עבד בורח. שימו לב שהרמב"ם כותב את מורה נבוכים בערבית-יהודית (ערבית באותיות עבריות). שפת כתיבה זו משקפת את עולמו של הרמב"ם כהוגה הפועל בלב התרבות הערבית-מוסלמית של ימיו, תוך שימוש במושגים מוסריים המשותפים לשתי המסורות. (כך למשל המושג "אסתג'ארה" (בקשת חסות) המופיע בקטע ומשמעותו בתרבות ובשפה הערבית – הגנה על הפליט)
אשר למה שנאמר: "לֹא תַסְגִּיר עֶבֶד אֶל אֲדֹנָיו" (דברים כג,טז) – מעבר לרחמים שבכך, יש במצוה זו תועלת גדולה, והיא שנקנה את המידה הנעלה הזאת, כלומר שניתן חסות למי שמבקש את חסותנו, ונגן עליו ולא נסגיר אותו לידי מי שברח ממנו. ולא זו בלבד שתתן חסות למי שמבקש אותה ממך, אלא שיש לך מחויבות כלפיו: שתדאג לטובתו ותיטיב לו ולא תכאיב את לבו ולו במילה, והם דבריו יתעלה: "עִמְּךָ יֵשֵׁב בְּקִרְבְּךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ בַּטּוֹב לוֹ, לֹא תּוֹנֶנּוּ" (דברים כג,יז). זאת ועוד: אם דין זה נקבע לאדם הפחות ביותר, בדרגה החברתית התחתונה, והוא העבד, כל שכן אם אדם רם־מעלה יבקש ממך חסות – על אחת כמה וכמה מוטל עליך לפעול למענו!"
בשפת המקור – ערבית יהודית:
וקולה לא תסגיר עבד אל אדניו פמע כון ד'לך רחמה פאן ת'ם פי הד'ה אלמצוה פאידה עט'ימה והי אן נתכ'לק בהד'א אלכ'לק אלכרים אעני אן נג'יר מן אסתג'אר בנא ונחמיה ולא נסלמה פי יד מן פר מן אמאמה ומא כפי אנך תג'יר מן אסתג'אר בך אלא אנך ילזמך מנה מלזם והו אן תנט'ר פי מצאלחה ותנעם עליה ולא תולם קלבה בכלמה והו קולה תעאלי עמך ישב בקרבך באחד שעריך בטוב לו לא תוננו. ת'ם אנה פרץ' הד'א אלחכם פי אקל אלנאס ואחטהם מנזלה והו אלעבד פכיף אד'א אסתג'אר בך רג'ל ג'ליל אלקדר כיף יתעין עליך אן תפעל פי חקה
שאלות לדיון:
.
במהלך הלימוד, בין השירה, ההלכה והפילוסופיה ראינו כי היחס ל"אחר" אינו מסתכם רק במתן זכויות יבשות והסדרים חברתיים, אלא דורש מאיתנו עמדה נפשית של שותפות ורגישות. מהטלטלה של המפגש האישי אצל אווה קילפי והמודעות החברתית של דרוויש, דרך המחויבות של הרמב"ם "לא להכאיב את הלב" ולגלות רגישות גם לעבד הנמלט – ראינו שהמפגש עם האחר יכול להפרות אותנו ולא רק לאיים עלינו, ואף להצמיח בנו קומה מוסרית נוספת.
מי יתן ונצליח לראות את המבקשים עזרה ולהושיט יד לכל אדם.
השירים בדף מתפרסמים בהתאם להסכם עם אקו"ם, 2026. כל הזכויות שמורות למחברים ולאקו"ם.
