אַל-תְּדַמִּי בְנַפְשֵׁךְ לְהִמָּלֵט… מתרגילי תיאטרון
שימוש בכלים תיאטרליים בהוראת טקסט

כתיבה: ד"ר שולמית קיציס
עריכה לפורים: אלון מור
התמונות מתוך פעילות במסגרת התכנית לחינוך יהודי חוויתי.

רקע ומטרות

סדנת תיאטרוןמטרת הכלים המוצעים להלן היא לאפשר קריאה והבנה טובה יותר של טקסטים מן המקורות, להכיר רבדים שונים בתוכם ולהציע פרשנות מדרשית בכלים תיאטרליים.

הכלים התיאטרליים מאופיינים בכך שהם דורשים מהמשתתפים להפעיל את הגוף ולהשתמש לא רק בקול אלא גם בתנועה ובמרחב ובמובן זה הם "מעירים לחיים" את הטקסט ומאפשרים עיון, הבנה ופרשנות מרחיבה של הטקסט.

חשוב להיות מודעים לכך שכלים אלו עשויים גם לעורר מבוכה וחוסר נחת אך מסוגלים להפעיל "שרירים" ומיומנויות שלא באים לידי ביטוי בדרך כלל ובכך להוציא מתלמידים איכויות שונות ומעניינות.

לאור זאת, חיוני להשקיע ביצירת אווירה נינוחה ומתאימה בכיתה, לאפשר "חימום" שיכניס את התלמידים לאווירה התיאטרלית ולבנות את ממידת החשיפה והדרישה לביצוע תיאטרלי באופן הדרגתי. השימוש בתרגילים השונים המוצעים כאן צריך כמובן להיות מותאם למשתתפים לפי גילם, מידת ההיכרות ביניהם והיחסים ביניהם.


חלק א – תרגילי חימום

מעגל

  • סבב מחיאת כף במעגל
    1. סבב ראשון: העברת מחיאת כף פשוטה – עומדים במעגל וכל אחד מעביר מחיאת כף פשוטה לאדם שמשמאלו.
    2. סבב שני: זהה עם דגש על יצירת קשר עין עם מי שמעבירים לו ושמירה על הקצב.
    3. סבב שלישי: קשר עין + אפשרות להחליף כיוון: אם קיבלתי מחיאת כף – אפשר להחליט להחליף את הכיוון חזרה לאדם שממנו קיבלתי.
    4. סבב רביעי: במקום מחיאת כף – מעבירים איזו תנועה ואיזה צליל שרוצים.
  • סבב הגדלה

עדיין במעגל – העברת מחווה קטנה עם צליל קטן. מי שמקבל/ת צריך/ה להגדיל את המחווה והצליל בהדרגה. כשמישהו/י מקבל/ת משהו גדול מידי, שלא ניתן להגדיל עוד – מתחילים תנועה חדשה.

  • סבב שם ותנועה

סבב שם פרטי ותנועה – כל אחד מציג את שמו בצירוף תנועה. הקבוצה מהדהדת = חוזרת אחרי השם והתנועה.

סבב שני – כינוי מהילדות + תנועה. כינוי אמיתי – שמכנים אותי בבית, בילדות, בחוג, מהעבר או מהיום ותנועה המתאימה לו. הקבוצה מהדהדת = חוזרת אחרי השם והתנועה.

  • זוגות בסיטואציה
    1. מתחלקים לזוגות – מס' 1 ומס' 2. מס' 1 "מפסל" את מספר 2 כרצונו. במחיאת כף מתחלפים בתפקידים.
    2. עוצרים בנקודה מסוימת. "הפסל" צריך לדבר בתור הדבר שהוא באותו רגע (איזה טקסט שנראה לו מתאים למי / מה שהוא). ה"מפסל" צריך להגיב אליו בהתאם.
    3. מס' 1 – דמות. מס' 2 – דמות אחרת.
      למשל: ילד ואמא. הילד לא רוצה ללכת לגן. הזוגות ממשיכים מכאן.
      למשל: מס' 1 – מפקד. מס' 2 – חייל. לאמא של החייל יש יום הולדת. המפקד לא נותן לו לצאת.
    4. אתגר: בזוגות או במעגל – כעת המנחה לא קובע/ת מס' 1 ומס' 2. מי שמתחיל הוא הקובע. המנחה נותנת את הסיטואציה, ובתוך הזוג – אחד פותח והשני כבר מבין מי הוא*.

*זהו עיקרון חשוב באימפרוביזציה – "כן בכיף" – אני מצטרף/ת וזורם/ת עם הסיטואציה, גם אם לא ברור לי עדיין מה בדיוק מתרחש.

  • ראייה פריפריאלית*
    1. (מוזיקה ברקע). תרגיל "מראה" בזוגות. מס' 1 מוביל- מס' 2 מובל נעים. במחיאת כף מתחלפים ביניהם.
    2. זוגות מצטרפים לקבוצות של 4 למספר אותם: 1,2,3,4,. בכל פעם המנחה מכריז על המספר המוביל. המס' המוביל מתנועע/ רוקד והשאר בעקבותיו.
    3. אין מוביל מוגדר אלא מישהו לוקח פוקוס וכולם עושים בעקבותיו. כולם מובלים, אך יכולים לקחת את ההובלה.

* זהו עיקרון חשוב נוסף – ראייה פריפריאלית – אני צריך/ה לראות מה מתרחש סביבי כדי להגיב להתרחשות.

סדנת תיאטרון


חלק ב – עבודה עם טקסטים

נדגים את השימוש בכלים תיאטרליים דרך קטע מתוך מגילת אסתר. מטרת הפעילות היא להבין את עלילת המגילה, להיכנס לתוך עולמן הפנימי של הדמויות ולבטא את המתחולל בנפשן דרך אמצעים תיאטרליים. חשובה ההתפתחות ההדרגתית של התרגיל באופן שמאפשר הבנה ופיענוח של הטקסט לצד יצירת אווירה המאפשרת התגבשות של ההיבט התיאטרלי – פרשני שמביאים המשתתפים.

אסתר פרק ד

א וּמָרְדֳּכַי, יָדַע אֶת-כָּל-אֲשֶׁר נַעֲשָׂה, וַיִּקְרַע מָרְדֳּכַי אֶת-בְּגָדָיו, וַיִּלְבַּשׁ שַׂק וָאֵפֶר; וַיֵּצֵא בְּתוֹךְ הָעִיר, וַיִּזְעַק זְעָקָה גְדוֹלָה וּמָרָה.
ב וַיָּבוֹא, עַד לִפְנֵי שַׁעַר-הַמֶּלֶךְ: כִּי אֵין לָבוֹא אֶל-שַׁעַר הַמֶּלֶךְ, בִּלְבוּשׁ שָׂק.
ג וּבְכָל-מְדִינָה וּמְדִינָה, מְקוֹם אֲשֶׁר דְּבַר-הַמֶּלֶךְ וְדָתוֹ מַגִּיעַ–אֵבֶל גָּדוֹל לַיְּהוּדִים, וְצוֹם וּבְכִי וּמִסְפֵּד; שַׂק וָאֵפֶר, יֻצַּע לָרַבִּים.
ד ותבואינה (וַתָּבוֹאנָה) נַעֲרוֹת אֶסְתֵּר וְסָרִיסֶיהָ, וַיַּגִּידוּ לָהּ, וַתִּתְחַלְחַל הַמַּלְכָּה, מְאֹד; וַתִּשְׁלַח בְּגָדִים לְהַלְבִּישׁ אֶת-מָרְדֳּכַי, וּלְהָסִיר שַׂקּוֹ מֵעָלָיו–וְלֹא קִבֵּל.
ה וַתִּקְרָא אֶסְתֵּר לַהֲתָךְ מִסָּרִיסֵי הַמֶּלֶךְ, אֲשֶׁר הֶעֱמִיד לְפָנֶיהָ, וַתְּצַוֵּהוּ, עַל-מָרְדֳּכָי–לָדַעַת מַה-זֶּה, וְעַל-מַה-זֶּה.
ו וַיֵּצֵא הֲתָךְ, אֶל-מָרְדֳּכָי–אֶל-רְחוֹב הָעִיר, אֲשֶׁר לִפְנֵי שַׁעַר-הַמֶּלֶךְ.
ז וַיַּגֶּד-לוֹ מָרְדֳּכַי, אֵת כָּל-אֲשֶׁר קָרָהוּ; וְאֵת פָּרָשַׁת הַכֶּסֶף, אֲשֶׁר אָמַר הָמָן לִשְׁקוֹל עַל-גִּנְזֵי הַמֶּלֶךְ ביהודיים (בַּיְּהוּדִים)–לְאַבְּדָם.
ח וְאֶת-פַּתְשֶׁגֶן כְּתָב-הַדָּת אֲשֶׁר-נִתַּן בְּשׁוּשָׁן לְהַשְׁמִידָם, נָתַן לוֹ–לְהַרְאוֹת אֶת-אֶסְתֵּר, וּלְהַגִּיד לָהּ; וּלְצַוּוֹת עָלֶיהָ, לָבוֹא אֶל-הַמֶּלֶךְ לְהִתְחַנֶּן-לוֹ וּלְבַקֵּשׁ מִלְּפָנָיו–עַל-עַמָּהּ.
ט וַיָּבוֹא, הֲתָךְ; וַיַּגֵּד לְאֶסְתֵּר, אֵת דִּבְרֵי מָרְדֳּכָי.
י וַתֹּאמֶר אֶסְתֵּר לַהֲתָךְ, וַתְּצַוֵּהוּ אֶל-מָרְדֳּכָי.
יא כָּל-עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ וְעַם-מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ יֹדְעִים, אֲשֶׁר כָּל-אִישׁ וְאִשָּׁה אֲשֶׁר יָבוֹא-אֶל-הַמֶּלֶךְ אֶל-הֶחָצֵר הַפְּנִימִית אֲשֶׁר לֹא-יִקָּרֵא אַחַת דָּתוֹ לְהָמִית, לְבַד מֵאֲשֶׁר יוֹשִׁיט-לוֹ הַמֶּלֶךְ אֶת-שַׁרְבִיט הַזָּהָב, וְחָיָה; וַאֲנִי, לֹא נִקְרֵאתִי לָבוֹא אֶל-הַמֶּלֶךְ–זֶה, שְׁלוֹשִׁים יוֹם.
יב וַיַּגִּידוּ לְמָרְדֳּכָי, אֵת דִּבְרֵי אֶסְתֵּר.
יג וַיֹּאמֶר מָרְדֳּכַי, לְהָשִׁיב אֶל-אֶסְתֵּר: אַל-תְּדַמִּי בְנַפְשֵׁךְ, לְהִמָּלֵט בֵּית-הַמֶּלֶךְ מִכָּל-הַיְּהוּדִים.
יד כִּי אִם-הַחֲרֵשׁ תַּחֲרִישִׁי, בָּעֵת הַזֹּאת–רֶוַח וְהַצָּלָה יַעֲמוֹד לַיְּהוּדִים מִמָּקוֹם אַחֵר, וְאַתְּ וּבֵית-אָבִיךְ תֹּאבֵדוּ; וּמִי יוֹדֵעַ–אִם-לְעֵת כָּזֹאת, הִגַּעַתְּ לַמַּלְכוּת.
טו וַתֹּאמֶר אֶסְתֵּר, לְהָשִׁיב אֶל-מָרְדֳּכָי.
טז לֵךְ כְּנוֹס אֶת-כָּל-הַיְּהוּדִים הַנִּמְצְאִים בְּשׁוּשָׁן, וְצוּמוּ עָלַי וְאַל-תֹּאכְלוּ וְאַל-תִּשְׁתּוּ שְׁלֹשֶׁת יָמִים לַיְלָה וָיוֹם–גַּם-אֲנִי וְנַעֲרֹתַי, אָצוּם כֵּן; וּבְכֵן אָבוֹא אֶל-הַמֶּלֶךְ, אֲשֶׁר לֹא-כַדָּת, וְכַאֲשֶׁר אָבַדְתִּי, אָבָדְתִּי.
יז וַיַּעֲבֹר, מָרְדֳּכָי; וַיַּעַשׂ, כְּכֹל אֲשֶׁר-צִוְּתָה עָלָיו אֶסְתֵּר.

מפשט לדרש ומטקסט להצגה

סבב ראשון (במעגל): קוראים את הטקסט הנבחר. בפעם הראשונה הקראת הטקסט כלשונו. כל אחד/ת בתורו/ה קורא פסוק / משפט (כאן המנחה יכול להתערב רק אם יש מילים מסוימות שמוקראות באופן שגוי).

סבב שני (במעגל): כל אחד/ת בתורו/ה מקריא את הטקסט במילים שלו/שלה (לא מתקנים ולא מתווכחים על הסיפור שיצא תוך כדי הסבב!). בסיום הסבב – כל אחד/ת ש"תרגם" את הפסוק יכול להתייחס לתרגום של עצמו/ה. האם מרגיש/ה שתרגם/ה נכון? הקבוצה יכולה לדייק אבל לא לפרש, אנחנו עדיין עוסקים בפשט.

סבב שלישי (במעגל): לאחר שהבנו את המילים – שוב מקריאים את הטקסט במילים שלנו אבל הפעם מקריאים אותו גם בטון שחושבים שנכון להקריא אותו.

סבב רביעי (כבר לא במעגל, אלא כל מי שמקריא קם ומציג): מוסיפים לטקסט גם המחזה (טון ותנועות) ומתייחסים למי שקיבלנו ממנו את הטקסט ולמי שמעבירים אליו.

סבב חמישי (המחזת הטקסט): חוזרים לטקסט המקורי אבל עם האינטונציה והתנועות. חשוב לא לעצור כדי שתהיה זרימה של המחזה.

סבב שישי (אתגר מדרש): כל אחד מקריא פסוק של מישהו אחר הפעם עם אינטרפרטציה שונה ואחרת – מתבקש להביא משהו אחר / חדש לפרשנות.

טכניקות נוספות

  • תא קולי

המנחה פותח/ת: "שלום, הגעתם לתא הקולי של ****** (מישהו מגיבורי הטקסט) הוא/היא לא יכול/ה לענות כרגע – אפשר להשאיר לו/לה הודעה".

כאן יכולות להיכנס דמויות מהטקסט ולהשאיר הודעה לדמות הראשית – אחשוורוש, מרדכי, המן, ושתי וכו', וגם "דמויות" מופשטות, דמויות מיתולוגיות או דמויות מההווה: השיגעון, הכבוד העצמי, השרביט, ראש ממשלת אירן, בר רפאלי וכו'…

כאשר זרם ההודעות מפסיק המנחה שמגלם/ת את התא הקולי סוגר/ת: "התמלאתי. וואי וואי… מה מחכה לאסתר המלכה כשתגיע…" וכדו'.

לזכור – ראייה פריפריאלית – להקשיב לשחקנים כדי לא לחזור על אותו רעיון או רעיון דומה פעמיים.

  • ניגודים

טכניקה מעמיקה יותר שמבטאת קונפליקט פנימי.

גרף אנושי:
בוחרים משפטים מרכזיים בטקסט שהגיבור/ה אומרת. שניים ניצבים משני צדדים. כל אחד חוזר על המשפט בטון מסוים ובכל פעם לאחר מכן הוא עושה צעד הצידה הטון והצורה שבה הוא אומר את המשפט כך שהוא מבטא משהו קצת שונה ואנחנו רוצים לשמוע את זה בדרך ההגשה. למשל:

    • אסתר: וּבְכֵן אָבוֹא אֶל-הַמֶּלֶךְ, אֲשֶׁר לֹא-כַדָּת, וְכַאֲשֶׁר אָבַדְתִּי, אָבָדְתִּי. (בין נואשת ואבודה לבין אמיצה ומתריסה)
    • מרדכי: כִּי אִם-הַחֲרֵשׁ תַּחֲרִישִׁי, בָּעֵת הַזֹּאת–רֶוַח וְהַצָּלָה יַעֲמוֹד לַיְּהוּדִים מִמָּקוֹם אַחֵר, וְאַתְּ וּבֵית-אָבִיךְ תֹּאבֵדוּ; וּמִי יוֹדֵעַ–אִם-לְעֵת כָּזֹאת, הִגַּעַתְּ לַמַּלְכוּת. (בין נוזף ומוכיח לבין מודאג)
  • דו פרצופיות

לגיבור/ה יש דילמה. הטכניקה מבקשת לחדד את השאלה מה הקונפליקט המרכזי שלה?

זוג עומד גב אל גב ומסתובב לאט לאט. בכל פעם שהשחקן /ית עם הפנים לקהל הוא מבטא צד אחד של הדילמה וכאשר השני עם הפנים לקהל הוא מבטא את הצד השני.
למשל: צד אחד של אסתר מרגיש שהוא חלש, שולי ולא מסוגל לעמוד במשימה ולגשת לאחשוורוש ואילו צד שני מרגיש שהיא מסוגלת ואף חייבת לעשות את זה.


חלק ג' – רפלקציה

בחלק זה מתבקשים המשתתפים לספר מה למדו מתוך ההתנסות ביחס לטקסט.

מה הבינו בצורה אחרת מתוך ההתנסות, מה גילו בתוך הטקסט, משהו שהפתיע / ריגש / הטריד אותם. מחשבה חדשה שהם לוקחים איתם לגבי הטקסט וגיבוריו.

המשתתפים מתבקשים לאופן שבו ההתנסות שירתה את תהליך הגילוי. בזכות מה הגיע הגילוי.