פרק שני בהסכת שמוקדש מדי שבוע לשיחה על מה שקורה כאן ועכשיו מזווית יהודית-ישראלית. והפעם עוסקים דב אלבוים והרב ד"ר דניאל הרטמן בשאלת השנאה שהתעוררה בעולם כלפי מדינת ישראל, וכלפי יהודים בכלל.
"היו לנו כמה ימי חסד אחרי המתקפה ב-7.10 ," אמר הרטמן. "כי העולם אוהב אותנו כשאנחנו מתים. ועדיין בקרב ממשלות ואפילו אזרחים ברחבי העולם יש לנו ידידים עמוקים.
"רק שהדברים קורים על רקע ברית שנוצרה בין פלסטינאיוּת רדיקלית לשמאל רדיקלי, שחברו יחד כדי להגדיר את העם היהודים כרוע המוחלט. וברגע שאתה מוגדר כרוע המוחלט, כל דבר שמישהו עושה נגדך – זו אשמתך."
"לישראל יש המון כוח, ויש היום דור שלם של אנשים, בקרב אוכלוסיה פלסטינאית ומוסלמית רדיקלית, אבל גם באקדמיה, שרואים בכוח משהו מהקולוניאליות הלבנה."
דב אלבוים הרגיש שדבריו של הרטמן עושים הנחה לתנועה שהיא בעצם "אנטישמיות, שבאה כל פעם בתחפושות אחרות: מהאשמת היהודים ברצח ישו, עבור בעלילות דם, ועד לעידן המודרני שבו שונאים את היהודים בפרצוף חדש."
האם התפיסה שהעולם כולו נגדנו לא משמשת לנו לפעמים גם כתירוץ לשכוח את ייעודינו כעם נבחר, שלא רק משלם מחיר על היותו עם סגולה, אלא מחויב לייעודו המוסרי?
מחשבה יהודית מרתקת אותך? דואג לעתידה היהודי-דמוקרטי של ישראל? מתעניינת ביהדות שרלוונטית עבורך?
מלאו את פרטיכם וקבלו את הניוזלטר שלנו
