אחת התופעות השנויות ביותר במחלוקת בתקופת הקורונה (כיום אולי נכון יותר לומר: במהלך השנה הראשונה של מגפת הקורונה) הייתה התנהלותה של החברה החרדית. חלקים מן הציבור החרדי התעלמו במודע מן ההנחיות: היו ששלחו את הילדים לתלמודי התורה בימים בהם הוטל סגר גם על מערכת החינוך; היו שהתעמתו עם הרשויות כנגד הסגירה של מנייני תפילה בשל החשש להידבקות, והיו אפילו מי שקיימו אירועים שאין להם שום חיוב הלכתי, כמו חתונות המוניות או טישים של אדמו"רים.
לקריאת הגיליון המלא בגרסת דפדוף
חשוב להדגיש: הפרות של הנחיות הסגר התרחשו בכל מגזרי החברה הישראלית. אבל רק בחברה החרדית אלו היו הפרות מגובות בהנחיות מפורשות של חלק ממנהיגי הקהילה. משום כך יצא זעמם של רבים כלפי הציבור החרדי ככלל, והקבוצות הסוררות בפרט. החלטנו להקדיש אפוא לסוגיה הזו פרק מיוחד בתוך המבט הכולל על משבר הקורונה, באמצעות מבט משולש: פרופ‘ דב שוורץ מבקש לפענח את נקודת המבט החרדית הפנימית, זו שמתוכה ניתן אולי להבין את הפרת ההגבלות. לעומתו, פרופ‘ רון מרגולין גורס שגם מנקודת מבט חרדית אי אפשר לקבל את ההפרות הללו. ד"ר לי כהנר טוענת שלטווח ארוך, יש סיכוי שמשבר הקורונה דווקא יגביר את השתלבותו של המגזר החרדי בחברה הישראלית הכללית.
מחשבה יהודית מרתקת אותך? דואג לעתידה היהודי-דמוקרטי של ישראל? מתעניינת ביהדות שרלוונטית עבורך?
מלאו את פרטיכם וקבלו את הניוזלטר שלנו
