מחקרו של ד"ר יעקב ידגר מבקש לנתץ תפיסה רווחת הרואה בזהות המסורתית הכלאה פושרת בין חילוניות ודתיות, וטוען כי המסורתיות היא דווקא זהות מגובשת המציעה פיתרון מרתק ופורה למתח האפשרי בין מודרניות למסורת. ההתעלמות מהזהות המסורתית – זהותם של יותר משליש מיהודי ישראל – כותב ידגר, יצרה שיח דיכוטומי שבו קיימות רק החלופה הדתית והחלופה החילונית. בתוך כך, הוא מוסיף, עוותה למעשה תמונת המציאות החברתית, התרבותית והפוליטית בישראל

מחקרו של ד"ר יעקב ידגר מציג פרשנות מעמיקה של מבנה הזהות של יהודים ישראלים המזדהים כמסורתים, ומתבסס, בין היתר, על מנעד רחב של ראיונות עומק שערך החוקר בקרב ציבור זה. ידגר טוען בספר זה כי בחינה חיובית, אמפתית ובו בזמן ביקורתית של עולם המשמעויות הנקשר בזהות המסורתית והנבנה סביבה, מאירה בבירור דווקא את אופייה המודרני של זהות זו, וחושפת את ממד הבחירה הדומיננטי שעליו היא מבוססת. המסורתיות, הוא כותב, הינה דגם של מודרניות שאינה בהכרח מלווה בחילון, או לפחות לא בחילון מלא של כלל תחומי החיים.

כבסיס למחקרו מציע ידגר עמדה ביקורתית הגורסת כי הבנת המציאות החברתית בישראל מושתתת כיום על שיח אחיד ודומיננטי, הוא השיח החילוני-דתי. שיח זה, התוחם את שדה הזהויות היהודיות בישראל לשתי חלופות בלבד: דתיות או חילוניות, מסביר ידגר, יוצר מודל דו-קוטבי ובינארי שבו שתי החלופות הדומיננטיות הן מעין הפכים, והן בלבד נתפסות כאמיתיות, בעלות תוכן, שיטתיות ועקביות. ידגר מבקר בחריפות שיח זה, וטוען כי לא רק שאינו עוזר להבין את זהותם של יהודי ישראל, אלא כי הוא אף גורם לעיוותה של תמונת המציאות החברתית, התרבותית והפוליטית בישראל.

מבין שלל השלכותיו השליליות של השיח הדתי-חילוני, כותב ידגר, מתבלט חוסר יכולתו לעכל, להבין ולפרש את זהותם היהודית של מי שמהווים יותר משליש מציבור היהודים בישראל: האנשים הבוחרים בתווית 'מסורתי' כאשר הם מתבקשים לתייג את זהותם היהודית. ידגר מצביע על כך שהשדה האקדמי הקדיש מאמצים מועטים בלבד להבנת מרכיבי הזהות של מי שזוהו והזדהו כמסורתים. הוא טוען כי הדיון הפוליטי אודות ה'שסע הדתי-חילוני' הלך ונכפה אל תוך השיח הסוציולוגי-פוליטי בסוגיית זהותם היהודית של הישראלים, וכי הזירה הפוליטית בישראל מעולם לא טרחה להקדיש תשומת לב לציבור זה ומיעטה לפיכך לייצג את הזהות שהוא מציע או לבטא את עמדותיו הייחודיות על סוגיות של זהות יהודית בישראל.

ספרו של ידגר, אם כן, בודק לעומק את העמדות שמציע ציבור זה כלפי סוגיות מרכזיות בזהות היהודית ומציע בחינה פרשנית וביקורתית של עולם המשמעויות המסורתי. טענתו המרכזית היא שבניגוד לגישה הפוטרת את המסורתיות כלא יותר מאשר 'הכלאה' בין חילוניות לדתיות, יש לראות בזהות המסורתית תופעה מודרנית מובהקת המציעה פתרון מרתק ופורה למתח האפשרי בין מודרניות למסורת. מקרה הבוחן של המסורתים בישראל, טוען ידגר במחקרו, שופך אור חדש הן על השיח האקדמי והפוליטי סביב פוליטיקת הזהויות היהודיות בישראל, והן על הדיון התאורטי הרחב יותר סביב סוגיות של מודרניזציה וחילון.