תמכו בנו
עת לחקור
"צה"ל הוא הצבא המוסרי בעולם" או שמא יש החוששים מהתדרדרות ערכית בקרב חיילנו, אבי שגיא מפציר בנו לחקור ודווקא עכשיו ודווקא האזרחים

נניח שדו"ח גולדסטון הוא דו"ח מעוות, חד-צדדי ורווי בשנאת ישראל, האם מצדיקה הנחה זו העדר חקירה של מה שהתחולל במבצע "עופרת יצוקה"? האם מכך שהדו"ח בעייתי נובע שצה"ל פעל כנדרש?

דומה, שהצורך הנואש לאחד את השורות נגד האויב שבחוץ – הפעם בדמות דו"ח גולדסטון – גורם לעיוורון מוחלט ולחזרה פאתטית על הסיסמה: צה"ל הוא הצבא המוסרי ביותר בעולם, ופעל כנדרש.

ואולם מוסריות אינה הצהרה על מוסריות. היא מחייבת ערנות וביקורת מתמידות; נכונות מתמדת להודות בכישלון ובטעות. אי נכונות כזאת שקולה להעדר יכולת להבחין בין טוב לרע. ביקורת ובדיקה מתחייבות עכשיו. ולא רק בדיקה משפטית, שכן בדיקה כזאת בוחנת את השאלה אם היתה חריגה מהחוק, המחייבת העמדה לדין, ואין די בכך.

בדיקה משפטית היא הרף התחתון, שמתחתיו ניצבת העבריינות. הבדיקה הנדרשת צריכה לכלול גם את השאלה, אם צה"ל פעל בהתאם לרף הערכי העליון.

דווקא מי שמפעיל אלימות לגיטימית מוכרח להיזהר ולהישמר שבעתיים. שימוש בכוח הוא פיתוי גדול, במיוחד לנוכח הערך של שמירת חיי החיילים. מצה"ל נתבעת העמידה ברף העליון שהוא עצמו הציב במסמך "רוח צה"ל", שקבע: "החייל לא ישתמש בנשקו ובכוחו כדי לפגוע בבני אדם שאינם לוחמים ובשבויים". האם לא ראוי, שפעילות צה"ל תיבדק לאור ערכיו? האם יכולים יחידים או גופים להכריז, כי הם פעלו כשורה בלא בדיקה של מה שנראה כרמיסת ערכי יסוד מוסריים, ובמרכזם ערך חיי אדם?

שאלות כבדות אלו אינן מוטלות רק לפתחו של צה"ל. צה"ל הוא חלק מרקמת הריבונות והשלטון של מדינת ישראל. כשם שקיימת חובה ברורה לבחון תדיר את התנהלות המדינה ואת הנורמות הרווחות בה – כך קיימת חובה לבחון את פעילות הצבא. צה"ל אינו אוטונומיה נפרדת במדינה, הוא שלוחה: חיילי צה"ל הם אנחנו, ילדינו וחברינו.

לפיכך, השאלה אם צה"ל עמד במבחן המוסרי היא עניינו של כל אזרח בישראל. הרמטכ"ל או כל קצין אחר אינו יכול להחליף את מצפוננו. אזרחי המדינה הם הנושאים באחריות הכוללת למתחולל בה ובצה"ל. מבחנו של צה"ל הוא מבחננו כחברה וכפועלים מוסריים. איש בעל מצפון אינו יכול לשקוט כשעננה כה כבדה רובצת על פעילות צה"ל.

ליקוי המאורות של צה"ל ושל המערכת האזרחית מאיים על יכולתנו לקיים כאן חברה צודקת ומוסרית. מי שמפחד מביקורת מוסרית, יש לו מה להסתיר. באחרונה נזקק הצבא יותר ויותר להתדיינות משפטית סביב שאלת אמינותם של קצינים. הפער בין הידרשות נחרצת זו לבין הקלות שבה צה"ל דוחה את הדרישה לחקירת מבצע "עופרת יצוקה" זועק לשמים. ארגוני הטרור מעוניינים, בין היתר, לשבש את ערכינו המוסריים, והעדר בחינה מוסרית של התנהלות צה"ל הוא סוג של שיבוש כזה וניצחון לטרור.

אם צה"ל והרשויות נמנעים מחקירה, עלינו, האזרחים, לתבוע זאת מהם. אם יתמידו בסירובם – יש למצוא דרך שבה יחברו אנשים נקיי דעת, שיבדקו את הטעון בדיקה.

העדר חקירה הופך את כולנו, לא רק את צה"ל, לנאשמים ולאחראים להתרת רסן ולפעילות שהיא לא מוסרית ביסודה, ולו רק משום הסירוב לבחון את מה שהתרחש. אין דרך להתמודד עם אחריות זו אלא על ידי הקמת ועדת בדיקה חיצונית חסרת אינטרסים.

פורסם לראשונה ב"הארץ" 

השארת תגובה