תמכו בנו

/
EN
הצטרפו לניוזלטר שלנו

מבקשי הפנים: מסודות האדרא רבא שבספר הזוהר | מאת מלילה הלנר אשד

ד"ר מלילה הלנר-אשד היא עמיתת מחקר במרכז קוגוד לחקר המחשבה היהודית ולהגות עכשווית במכון שלום הרטמן.  היא ייסדה וניהלה את תוכנית "משכילות", שמלווה אקדמאיות מצטיינות במהלך עבודת הדוקטורט שלהן. עומדת בראש סמינר בנושא קבלה, רוחניות והחברה הישראלית, ופעילה בארגון "סולחה" שעוסק במפגשים בין ישראלים ופלסטינים. ספרה "ונהר יוצא מעדן: על שפת החוויה המיסטית בזוהר" יצא לאור ב-2005 (עם עובד/עלמא). ובתרגום לאנגלית בהוצאת אוניברסיטת סטנפורד. ספרה "מבקשי הפנים, מסודות האדרא רבא בזוהר", יצא לאור בשנת 2017

בספר חדש פותחת ד"ר מלילה הלנר-אשד בפני הקורא העברי את האפשרות להיכרות עמוקה עם אחד מן החיבורים הקבליים החשובים והקאנוניים במסורת היהודית: ה"אדרא רבא" שבספר הזוהר. בשפתו המיוחדת והנועזת מבקש החיבור לתקן את הדת היהודית ולהחיות בה מימדים חדשים ומגוונים של האלוהות

אחד משיאיו של ספר הזוהר, הספר הקבלי הקאנוני שנתחבר במאה ה-13 בספרד, הוא טקסט שנקרא "האדרא רבא", ובעברית – הכינוס הגדול. זהו תיאור של התכנסות ר' שמעון בר יוחאי, גיבור הזוהר, עם תשעה מתלמידיו, למטרה דחופה – תיקון פני האל. באופן נועז ויוצא דופן מתאר חיבור האדרא רבא את האלוהות כמורכבת מפרצופים שונים, המסמלים היבטים שונים של העולם האלוהי. כך למשל, קיים באלוהות פרצוף ישיש, שזקנו לבן ועינו פקוחה תמיד. פרצוף זה מסמל את האיכות האינסופית, המיטיבה והחומלת באלוהות, ושמו "אריך אנפין", ארך הפנים, או "עתיקא קדישא", העתיק הקדוש. לצדו קיים פרצוף אחר, צעיר יותר ושחור שיער, נוח לכעוס ומלא בדין. זהו "זעיר אנפין", קצר הפנים – האלוהות המצווה, השופטת והמענישה. דמות אלוהית אחרת היא ה"נוקבא", הנקבה, המייצגת את פניה הנשיות של האלוהות.

ר' שמעון בר יוחאי ותלמידיו מתכנסים אפוא כדי 'לתקן' את הפרצופים האלוהיים הללו, לכונן ולבסס אותם, לאזן כל אחד מהם בפני עצמו, ובעיקר – לגרום להם להתקיים באופן הרמוני אחד עם השני. הכינוס מלא בתחושות של התרגשות, דחיפות וחרדה. זהו מעמד מיסטי חריף, שכתוצאה מעוצמתו, כך מספרת האדרא רבא, נפטרו בסופו שלושה מן המשתתפים בו.

בשל נועזותה, מורכבותה ושפתה הייחודית, משכה האדרא רבא את לבם של מקובלים רבים לאורך הדורות, ובראשם האר"י, גדול המקובלים שפעל במאה השש-עשרה בצפת. במובן מסוים, מהווה תורתו של האר"י כולה מעין פירוש ופיתוח של חיבור זוהרי זה. שפתה של האדרא רבא תפסה אפוא מקום מרכזי ביותר בהגות הקבלית והיהודית בכלל, והאדרא רבא זכתה למעמד קאנוני ומקודש. מנגד, שפתה הארמית של האדרא רבא, המורכבות התאולוגית והתיאורים הסבוכים והארוכים של פרצופי האל השונים – הפכו אותה לחיבור אניגמטי וקשה להבנה, ודאי לקורא הישראלי בן זמננו. קשה אפילו למצוא תרגום עברי רציף של האדרא רבא, הכתובה ארמית, זאת בשל מורכבות משימת התרגום ובשל האיסור שנגזר על תרגומה לאור התכנים הסודיים והנועזים שבה.

ספרה החדש של ד"ר מלילה הלנר-אשד, "מבקשי הפנים: מסודות האדרא רבא שבספר הזוהר", מנגיש בפעם הראשונה את האדרא רבא לקורא העברי. הספר מחולק לשלושה שערים שונים, שכל אחד מהם משרת באופן אחר את המבקש להתקרב לעולמה של האדרא רבא. החלק הראשון, "מבטים על האדרא רבא", כולל מבואות עקרוניים לחיבור. הוא עוסק בשפתה המיוחדת של האדרא, מציג את הפרצופים האלוהיים השונים המצטיירים במהלכה ומתעכב על היבטיה התאולוגיים, הספרותיים, המיסטיים, והאידאולוגיים. השער השני, "קריאה באדרא רבא", מציע קריאה צמודה ביצירה עצמה, צעד אחר צעד, מהתיאור הדרמטי של התכנסות ר' שמעון וחבריו, דרך תיקון כל אחד מפרצופי האל, ועד למעמד הסיום החגיגי של הכינוס. בחלק זה מוסברים לעומק המושגים, התמונות, הדרשות והמראות המרכיבים את רוב רובה של האדרא. החלק השלישי של הספר הוא מהדורה ארמית-עברית מוערת של החיבור כולו ברצף.

הפרק האחרון בשער המבוא נקרא "מה מבקשת האדרא לומר?", והוא מוסר את תובנותיה של המחברת לאחר עיסוק רב שנים בטקסט חידתי זה. כאן מרוכזות "השאלות העקרוניות מכולן: מה ביקשו מחברי האדרא לומר לקוראיהם ומה המשמעות הטמונה ביצירה זו עבורנו, המעיינים בה היום" (עמ' 119). הלנר-אשד מפרשת את האדרא רבא בראש ובראשונה כקריאה לתיקון פני הדת היהודית. לדבריה, לאור תהליכי הפשטה והתקבעות שעברה הדת היהודית, שהתבטאו יותר מכל בהגותו הפילוסופית של הרמב"ם, מבקשת האדרא "להשיב לאל את פניו", כניסוחו של פרופ' יהודה ליבס, המצוטט בספר. האדרא מבקשת להרחיב את השפה הדתית היהודית, והיא מתוארת בספר כמעין "מניפסט", מצע המעלה בקורת על הדת לצד הצעות לתיקונה. לאורך הפרק האמור מפורטים המוקדים השונים סביבם בנוי אותו מניפסט.

ראשית, בשרטוט פניו של "עתיקא קדישא", ארך האפיים, מעניקה האדרא רבא שפה ומקום לרובד האלוהי האחדותי והאינסופי, זה המהווה מקור הכל ומשפיע רצון וחיים לעולם. זוהי אלוהות הקודמת לדמותו של האל כפי שהיא מצטיירת במקרא ובספרות חז"ל – האל הנקרא יהו"ה, המצווה את האדם, שופט אותו על מעשיו וגומל לו טובה ורעה. "עתיקא קדישא" מצוי מעל לרבדים אלוהיים אלו, המעוגנים בזמן, במקום ובלאום, ולמעשה הוא זה שמעניק להם חיים ומאפשר את קיומם. תיאורה של אלוהות עתיקה זו נעשה בעזרת שפת הפנים – עיניו מתוארות כפקוחות תמיד ושופעות טוב, זקנו לבן ושופע חסד – אך למעשה רבים ממרכיביה שייכים לעולם הנאופלטוני ולתיאורי האלוהות כשפע העולה על גדותיו, שפע שמתוכו נוצרת המציאות. יש להדגיש כי האדרא רבא אינה דוחה את פניו האחרות של האל, "זעיר אנפין", קצר הפנים – אלוהי ישראל, הבורא והמצווה, ואף אינה מפגינה כלפיו עוינות או דחייה, אלאהיא מבקשת לאזן אותו באמצעות הרובד האלוהי האינסופי והקדמון, המביט ב"זעיר אנפין" ומחיה אותו במבטו.

מימד נוסף אותו מבקשת האדרא לשמר בשפה הדתית הוא האלוהות כגופניות. לאחר תהליכי ההפשטה הקיצוניים שעברה היהדות בחיבורים הפילוסופיים היהודים ובראשם 'מורה הנבוכים', חוזרת האדרא לתאר את האל כפנים וכגוף זכר ונקבה. במובן זה שואבת האדרא מן המקורות המקראיים והחז"ליים הקדומים, תוך שהיא משלבת אותם עם תפיסתה התאוסופית הקבלית הייחודית.

השפה הגופנית של האדרא על אודות האלוהות כוללת אף מימדים אירוטיים וסקסואליים. בשפה מלאת ארוס היא מתארת את חיבורו של הגוף הזכרי האלוהי עם הגוף הנקבי כזיווג סקסואלי. כך גם מתחזקות פניה הנקביות של האלוהות, בניגוד לאל הזכרי המקראי והחז"לי. "האדם שנברא בדמות האלהות הוא זכרי ונקבי, ועל כן חיבור עם ממדי הזכר והנקבה באלהות יבטיח התקשרות אמיתית, מלאה ועשירה יותר של האדם עם צדדים באלהות שנוכחותם הודרה, הוסרה או הוסתרה" (עמ' 123).

כל המימדים האלו, אותם מבקשת האדרא לעורר, לשמר או לחדש בתפיסת האלוהות היהודית, מחלחלים כמובן גם אל האדם המאמין ואל החוויה הדתית שלו. לצד הקשר עם אלוהי ישראל במופעו ה"רגיל", באמצעות תפילה, קיום מצוות, וכדומה, נדרש האדם לעמוד בקשר עם פניה האחרות של האלוהות; לכוון את תודעתו כלפי האלוהות העתיקה, ארוכת הפנים, כמו גם כלפי האלוהות הנקבית.

אולי קריאה נועזת זו, להגמשת והרחבת השפה הדתית, מסבירה את החשיבות העצומה לה זכתה האדרא רבא במשך הדורות ואת המקום הקאנוני שכבשה בארון הספרים היהודי.

הספר "מבקשי הפנים: מסודות האדרא רבא שבספר הזוהר" מאת ד"ר מלילה הלנר-אשד, ראה אור לאחרונה בהוצאת "ידיעות ספרים".

הוספת תגובה
חיפוש
עיקבו אחרי מכון הרטמן
הרשמו לניוזלטר של מכון הרטמן

SEND BY EMAIL

The End of Policy Substance in Israel Politics