תמכו בנו
לעמוד עם, לעמוד מול: משמעותה של הצפירה במועדי הזיכרון
שיעור חינוך לימי הזיכרון - מה משמעותה של הצפירה, והאם היא מלכדת או דווקא כופה את עצמה על המרחב הציבורי? | כתבה: יעל ליפשיץ

שלש צפירות מפלחות־לב מלוות את ימי הזיכרון הישראליים – אחת נשמעת בבוקרו של יום הזיכרון לשואה ולגבורה (כ"ז ניסן) ושתי צפירות נשמעות במהלך יום הזיכרון לחללי צה"ל ולחללי מערכות האיבה (ד' אייר). שתי הצפירות מעוגנות בחוק הקובע כי "ביום הזיכרון תהא בכל רחבי המדינה דומייה של שתי דקות בהן תשבות כל עבודה ותפסק כל תנועה בדרכים".

צפירות ימי הזיכרון מלוות את הטקסים הממלכתיים ואת הטקסים הקהילתיים והפרטיים ברחבי המדינה ומקנות לימים אלה מעמד של ימי אבל וזיכרון לאומיים. מנהגי אבלות נוספים מתלווים לימים אלה: טקסי זיכרון בבתי קברות, סגירת מקומות בילוי, ערוצי הטלויזיה והרדיו מתאימים את שידוריהם לאופיו של היום ועוד.

עשרות שנים מלוות אותנו צפירות ימי הזיכרון ודומה כי קול הצופר הבוקע הינו חלק בלתי נפרד ממציאות חיינו. יחד עם זאת עולות שאלות הנוגעות לתרומתה של הצפירה בעיצוב הזיכרון הקולקטיבי. עד כמה מסייעת לנו הצפירה בשימור הזיכרון? מהו תפקידה (הרגשי, החברתי, הלאומי) בכל הנוגע לעיצוב יום זה? בצד זאת עולות טענות על הכפייה שיש בצפירה על יחידים וקבוצות המבקשים להימנע ממנה. ואולי במציאות החברתית שלנו, המורכבת מ'שבטים' שונים, לא נכון לכפות את הצפירה על אלה שאינם מזדהים עם משמעותה?

בשיעור זה נבחן את משמעותה של הצפירה, נבין מה היא מייצגת בזהותנו ונחדד את השקפותינו בנוגע לחשיבותה.

פעילות פתיחה: בצפירה אני מרגיש.ה

הקשיבו לקול הצפירה בסרטון הבא:

  • אילו רגשות או תחושות מתעוררים אצלכם כשאתם שומעים את הצפירה בימי הזיכרון? (התרגשות, מבוכה, הזדהות, ניכור, מאמץ, גאווה, ציניות ועוד…)

כתבו במנטימטר לפחות שלושה ביטויים של רגש.

  • אילו מילים קיבלו הבלטה? אילו רגשות באים לידי ביטוי במנטימטר הכתתי? מה ניתן ללמוד מזה?

מדוע קול צופר?

הצפירה אינה מנהג ישראלי בכל הנוגע לביטויי אֵבֶל. זהו מנהג שרווח בבריטניה ומשם הגיע אלינו, אך כיום הוא הופך להיות נדיר ובארצות רבות מוחלפת הצפירה בצלצול פעמוני כנסיות, או בצלצולים אחרים.
ראו את ההסבר הבא לכוחה ולמשמעותה של הצפירה דווקא:

הצפירה דומה לקולו של השופר, זעקה עמוקה היוצאת מנקודה פנימית של הלב. ישנם זמנים בהם הקול, ההברה, היללה, הבכי, מספרים את הסיפור ומבטאים יותר מכל את התחושה הפנימית. באין מילים לתאר חוויה מסוימת, אירוע שקרה, נותרת הזעקה. הצפירה מפנה מקום לקול ומשחררת מהצורך בשימוש במילים. בעזרת הכלים הלא-מילוליים ייתכן ואפשר לבטא את רצון הלב.מיה טושינסקימיה טושינסקי, בית פרת

  • במה עדיפה צפירה על המילים? מדוע חשוב לדעתה של הכותבת שישמר קול שאינו מילולי?
  • באיזו מידה ההשוואה בין הצפירה לשופר משכנעת אתכם? מדוע?
  • השיר הבא מתאר את הצפירה. סמנו את המילים המתייחסות לצליל של הצפירה.
  • איזה קשר יש בין השיר ל-"זעקה העמוקה היוצאת מנקודה פנימית של הלב" בקטע הקודם?
  • הצפירה על פי השיר הזה מאפשרת למשורר לפגוש את הגעגוע אל חבריו שמתו, להיזכר בהם ולראות אותם לרגע בחיים. מדוע דווקא הצפירה מצליחה ליצור חוויה כזו?
געגוע / אלישע פורת

בְּיוֹם הַזִּכָּרוֹן אֲנִי נִכְנָע
לַגַּעְגּוּעַ אֶל מֵתַי.
צְפִירַת הַיְבָבָה שֶׁשּׁוֹרֶקֶת
מֵעַל צַמְּרוֹת הָאֵקַלִיפְּטוּסִים,
נִשְׁמַעַת מֵרָחוֹק כְּאִלּוּ הִיא
שְׁרִיקַת צֹפֶן פְּרָטִית
בֵּינִי לְבֵינֵיהֶם. כְּאִלּוּ
יָקוּמוּ עוֹד מְעַט,
יִתְנַעֲרוּ מִן הֶעָפָר,
יַשְׁעִינוּ אוֹפַנֵּיהֶם עַל הַגָּדֵר
וְיִשְׁרְקוּ אֵלַי בַּחֲזָרָה.
כְּאִלּוּ שָׁב הַזְּמַן וּמִתְכַּנֵּס
אֶל אֲפַרְכֶּסֶת הַצוֹפָר הַחַשְׁמַלִּי,
יוֹרֵד בַּבַּרְזֵלִּים וּמַאֲרִיק
אֶת הַיְבָבָה הַחֲרֵדָה
עָמֹק אֶל תּוֹךְ הָאֲדָמָה.

("יוֹרֵד בַּבַּרְזֵלִּים וּמַאֲרִיק" – הארקה היא התקן למניעת התחשמלות המעביר את הזרם החשמלי המסוכן לאדמה. בשיר מתוארת היבבה של הצפירה נטמנת עמוק באדמה כמו זרם חשמלי הזורם בהארקה.)

הצפירה בין סולידריות ושותפות לבין ניכור וחוסר משמעות

צפירת ימי הזיכרון מצליחה לעצור את תנועת החיים במרחבים הציבוריים ואף במרחבים הפרטיים. מכוניות עוצרות בצידי הדרכים ונהגיהם עומדים בדומייה, אנשים נעצרים ברחובות, בשווקים, במקומות העבודה ומרכינים את ראשם לשתי דקות. נראה כי רוב הציבור מפנים התנהגות ואווירה של יום אבל ויום זיכרון.

אך יש החושבים כי עמידת דום במהלך הצפירה ריקה מתוכן, מפעילה לחץ מיותר על האזרחים ומדגישה את "הפנמת מבטה של המדינה" אל תוך חיינו. לדעתם, הצפירה אינה תורמת לשימור הזיכרון, אלא מסגלת מחוות התנהגות אוטומטיות. מנגד, יש הרואים בצפירה סמל חשוב המחבר בין כל חלקי העם, שמזכיר לנו שיש לנו סיפור הגדול מסך כל מעגלי שייכותנו ומאיר את ערכה וייחודה של המדינה.

התחלקו לחברותות והתמקדו בדעה אחת מתוך השתיים. התייחסו לשאלות המצורפות.

דעה א'

"לאיזה עוד מדינה בעולם יש קול משלה? הקול של מדינת ישראל, בו היא קוראת לאזרחיה, היא אותה יבבה מתכתית, לא-אנושית ומבשרת רעות. הקריאה הזו שוטפת את הרחובות ועוצרת ביעילות גדולה יותר מכל שביתה מגזרית את החיים במסילותיהם. המדינה נותנת קולה אבל האזרחים מביטים: כל אזרח רואה ונראה בו זמנית. אזרחותו מוצגת לראווה כאשר הוא עומד דום, והוא רואה היטב ששאר האזרחים זקופים כמוהו. המבט נותן תוקף לקול ודואג לכך שאף אזרח לא יעלה על דעתו שלא לכבד את הרגע.

רוב האזרחים, אני מאמין, עומדים גם כשהם לגמרי לבד ואין איש רואה. אבל הם רואים את עצמם עומדים, ומכיוון שרק הם שם, הם יכולים להיות בטוחים שהם עומדים מתוך תחושת כבוד אמיתית ולא מתוך רגש חובה. אני לא מתכוון להלעיג את המנהג הזה, אלא שהוא מדגים עד כמה הפנמנו את מבטה של המדינה. אנחנו עומדים גם כאשר אין לנוהג הזה שום תפקיד חברתי. אנחנו עומדים משום שלמדנו לזהות בין זיכרון לבין המחווה השרירותית, הפורמלית של עמידת הדום. לעמוד דום כאשר איש אינו שם כדי לזהות את המחווה הגופנית פירושו לנהוג מתוך דחף פאבלובי (אוטומטי) ולא מתוך חשיבה עצמאית; פירושו להחליף את חשבון הנפש שכל אדם צריך לערוך עם מתיו בסדרה של פעולות ריקות מתוכן. אין שום קשר, אני חוזר ומדגיש, בין עמידת דום וזיכרון. אפשר לזכור היטב גם בישיבה. נהפוך הוא, עמידת הדום היא תחליף לחשבון שצריכה החברה הישראלית לבוא עם עברה.

ואלו הסיבות שאינני עומד בצפירה: משום שאני מסרב לזכור דרך הרגליים, או באמצעות הטקסים המאובנים והמחוות החלולות שמציעה לי המדינה. משום שבכל פעם שאני מסרב לפעולה האוטומטית הזו אני חייב לשאול את עצמי אם אני עושה את הדבר הנכון. משום שאינני מוכן לאפשר למדינה לאכלס כל פינה במרחבי הזיכרון שלי ומשום שאינני מוכן שהיא תמדוד אותי גם כאשר אני לבד לגמרי. משום שבימי הזיכרון אני צריך לבחון, בכל שנה מחדש, את זהותי כישראלי וכיהודי. אלה הם ימי העצמאות שלי.נמרוד לין, אתר וואלה, 16.4.2007

  • הכותב מבחין בין עמידה בצפירה בציבור וביחיד: האם בעיניכם יש הבדל? מהו?
  • האם יש בחיים שלכם טקס שאתם מרגישים שהוא חלול, מאובן ושריריתי? מה הופך אותו כזה: האם זה טמון בטקס עצמו או בכם?
  • סמנו את מילות התואר שמצרף הכותב לצפירה. האם אתם מזדהים איתן?
  • אם לא – הסבירו בשלושה משפטים מדוע אתם מסתייגים מתיאור צפירה זה.

דעה ב'

'הצפירה הפשוטה' מבטאת את כבוד המדינה, ויחד עם זה היא מעוררת, כמו השופר, את הזיכרון. זיכרון הנופלים, אלה שהיו ואינם, מחבר ומשיב אותנו אל הארץ…

הזיכרון המשותף אופף אותנו, תחושות הסולידריות העמוקה והשותפות עם הכלל העולות בזמן הצפירה, הן תוצר של המצב שבו אינך רואה את מי שעומד לצדך ברחוב כזר וכאחר אלא כמי ששייך כמוך לזיכרון; מתעוררות שותפות ורעות שאינן 'עמידה לצד', או לחלופין 'עמידה מול', אלא 'עמידה עם'.

הצפירה מנכיחה לפתע במציאות רובד נוסף, הרובד של הסולידריות העמוקה בין החיים השותפים לאותה פיסת קרקע, לאותה מולדת, לאותה משפחה, לאותם מתים ולאותו זיכרון. הצפירה מבשרת לי כי אני חי את הסיפור שמעבר לי, ולכן יוצרת אחווה ביני לבין האנשים הללו הנמצאים ברחוב – אחי ואחיותי

הגאולה שבהקמת המדינה אינה נמצאת בפניית האדם אל עצמו, אלא בשכחת עצמו ובהיטמעותו בכלל ובהזדהותו עמו. זהו הפאתוס של השותפות והעוצמה של ההרמוניה שלפרקים אנו חשים בשירת 'התקווה' בצוותא, כשלבנו מתמלא כיסופים וגאווה 'להיות עם חופשי בארצנו'. אך הארה זו איננה נובעת מהיום יום, מהעכשיו, אלא מעצמאות העתיד, מהרטט של מה שעדיין לא בא ויבוא גם יבוא.הרב שג"ר, הארת הצפירה

  • הרב שג"ר מדגיש את תחושת הסולידריות העמוקה שמעוררת הצפירה, את החריגה מה-"עצמי" אל משהו גדול יותר. סמנו את המשפטים המבטאים זאת בדבריו.
  • עם מה מהדברים של הרב שג"ר אתם מזדהים, ומה זר לכם?
  • באילו רגעים או מצבים אתם חשים תחושת שותפות ורעות עם יחידים וקבוצות מבני העם שאינכם מכירים. נסו להסביר מדוע דווקא במצבים וברגעים אלו.

אסיף וסיכום

בפדלט או בכתיבה רגילה:

  • בחרו אמירה או טיעון שעלו במהלך השיעור וחדשו לכם דבר מה, עוררו התנגדות או הזדהות וכתבו בפדלט.
  • בחרו תיאור הממצה את האופן שאתם בוחרים לציין בו את הצפירה: 'לעמוד מול', 'לעמוד עם' או 'לא לעמוד', צרפו לתיאור זה את עמדתכם.