ימי הפורים המתקרבים ובאים שלחו אותי למחשבות בעקבות אחת החובות המרכזיות בהם – "לַעֲשׂוֹת אוֹתָם יְמֵי מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה". חכמי ההלכה הפכו את החובה המוזכרת במגילה לחובה לקיים סעודת פורים ולשתות עד "דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי".
מה תפקידו של המשתה במקרא?
מתוך 43 המופעים של המילה "משתה" בתנ"ך – 19 מהם נמצאים במגילת אסתר.
סיפור מגילת אסתר נפתח במשתה שערך המלך אחשורוש בשנה השלישית למלכותו. המשתה נמשך מאה ושמונים יום והוא נועד עבור שרי המלך ועבדיו.מעניין שגם על פרעה מסופר כי קיים ביום הולדתו משתה עבור עבדיו (ראו בראשית מ', כ'), ואז הוא החליט לחון את שר המשקים ולהוציאו מבית האסורים. סופרים יוונים שונים תיארו את המשתאות מרובי המשתתפים שהתקיימו בפרס, שבמסגרתם הוצאו סכומי עתק על שתייה ומזון. בהמשך המגילה מתוארים משתאות נוספים, כך שהמשתה לסוגיו מהווה מוטיב חוזר לכל אורך המגילה ומייצר ציר מרכזי שסביבו מתארגנת העלילה במגילה (אסתר א'; ה'; ז'; ט'). המשתאות המתוארים מהווים חלק מן הסיפור, אולם הם יוצאים מגבולות הספר אל עבר הקוראים, המחוייבים גם הם בקיום המשתה:
וַיִּכְתֹּ֣ב מָרְדֳּכַ֔י אֶת־הַדְּבָרִ֖ים הָאֵ֑לֶּה וַיִּשְׁלַ֨ח סְפָרִ֜ים אֶל־כָּל־הַיְּהוּדִ֗ים אֲשֶׁר֙ בְּכָל־מְדִינוֹת֙ הַמֶּ֣לֶךְ אֲחַשְׁוֵר֔וֹשׁ הַקְּרוֹבִ֖ים וְהָֽרְחוֹקִֽים. לְקַיֵּם֮ עֲלֵיהֶם֒ לִֽהְי֣וֹת עֹשִׂ֗ים אֵ֠ת י֣וֹם אַרְבָּעָ֤ה עָשָׂר֙ לְחֹ֣דֶשׁ אֲדָ֔ר וְאֵ֛ת יוֹם־חֲמִשָּׁ֥ה עָשָׂ֖ר בּ֑וֹ בְּכָל־שָׁנָ֖ה וְשָׁנָֽה. כַּיָּמִ֗ים אֲשֶׁר־נָ֨חוּ בָהֶ֤ם הַיְּהוּדִים֙ מֵאֹ֣יְבֵיהֶ֔ם וְהַחֹ֗דֶשׁ אֲשֶׁר֩ נֶהְפַּ֨ךְ לָהֶ֤ם מִיָּגוֹן֙ לְשִׂמְחָ֔ה וּמֵאֵ֖בֶל לְי֣וֹם ט֑וֹב לַֽעֲשׂ֣וֹת אוֹתָ֗ם יְמֵי֙ מִשְׁתֶּ֣ה וְשִׂמְחָ֔ה וּמִשְׁלֹ֤חַ מָנוֹת֙ אִ֣ישׁ לְרֵעֵ֔הוּ וּמַתָּנ֖וֹת לָֽאֶבְיֹנִֽים (אסתר ט', כ'- כ"ב).
משתה הוא לא רק משתה. מה הוא מסמל?
המקרא מתאר במקומות שונים משתאות וסעודות מלכותיות ועממיות.וראו: משתאות- בראשית י"ט, ג'; בראשית כ"א, ח'; בראשית כ"ו, ל'; בראשית כ"ט, ל"ב; שופטים י"ד, י'; שמואל א' כ"ה, ל"ו; שמואל ב' ג', כ'; איוב א', ד'. מה נוכל ללמוד מאזכור אירועים אלו? מבחינה ספרותית ברור כי האכילה והשתייה אינן רק מענה לצרכים פיזיים הישרדותיים. פעולות של צריכת מזון או שתייה יכולות להפוך לטקס, אמצעי חשוב לביסוס כוח, לציון אירוע חשוב הנקשר בחיי האדם (יום הולדת או חתונה) או ליצירת תחושת שייכות וסולידריות של קבוצה.
אציע להלן עיון בשתי סעודות מקראיות, בהן התפריט מוצג לעיני הקורא.
אוהל אברהם VS ארמון שלמה
מגשים עמוסים מתוארים בפרוטרוט לעיני הקורא הן בתיאור הכנסת האורחים שלאברהם והן אצל שלמה: סעודת שלמה המלך, המתוארת במלכים א' ה', ב'- ג', נשמעת כסעודת מלכים. מידי יום, הוגש על שולחן המלך שלמה בארמונו שפע מסחרר:
וַיְהִי לֶחֶם-שְׁלֹמֹה, לְיוֹם אֶחָד: שְׁלֹשִׁים כֹּר סֹלֶת, וְשִׁשִּׁים כֹּר קָמַח. עֲשָׂרָה בָקָר בְּרִאִים, וְעֶשְׂרִים בָּקָר רְעִי–וּמֵאָה צֹאן; לְבַד מֵאַיָּל וּצְבִי, וְיַחְמוּר, וּבַרְבֻּרִים, אֲבוּסִים.
גם באוהל אברהם, מתוארים בפירוט מרכיבי הסעודה שערך אברהם לאורחים המסתוריים שבאו לבקרו בבראשית י"ח, ו'- ח':
וַיְמַהֵ֧ר אַבְרָהָ֛ם הָאֹ֖הֱלָה אֶל־שָׂרָ֑ה וַיֹּ֗אמֶר מַֽהֲרִ֞י שְׁלֹ֤שׁ סְאִים֙ קֶ֣מַח סֹ֔לֶת ל֖וּשִׁי וַֽעֲשִׂ֥י עֻגֽוֹת׃ וְאֶל־הַבָּקָ֖ר רָ֣ץ אַבְרָהָ֑ם וַיִּקַּ֨ח בֶּן־בָּקָ֜ר רַ֤ךְ וָטוֹב֙ וַיִּתֵּ֣ן אֶל־הַנַּ֔עַר וַיְמַהֵ֖ר לַֽעֲשׂ֥וֹת אֹתֽוֹ׃ וַיִּקַּ֨ח חֶמְאָ֜ה וְחָלָ֗ב וּבֶן־הַבָּקָר֙ אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֔ה וַיִּתֵּ֖ן לִפְנֵיהֶ֑ם וְהֽוּא־עֹמֵ֧ד עֲלֵיהֶ֛ם תַּ֥חַת הָעֵ֖ץ וַיֹּאכֵֽלוּ.
לא רק עצם הפירוט דומה בין סעודות אלו, אלא גם המרכיבים עצמם. בשתי הסעודות הללו מופיעים פריטים דומים (סולת, קמח, בקר בריא/ טוב) המזמינים לערוך השוואה בין האירועים, ולשאול:
מה ההבדל המהותי בין שתי הסעודות הללו? על שולחנו של מי היינו רוצים לסעוד?
אברהם מול שלמה בעיני חז"ל
בתלמוד הבבלי, מסכת בבא מציעא, דף פ"ו, עמוד ב', מובא הסיפור הבא:
מעשה נמי בר' יוחנן בן מתיא שאמר לבנו: צא שכור לנו פועלים! הלך ופסק להן מזונות, וכשבא אצל אביו אמר לו: בני, אפילו אתה עושה להן כסעודת שלמה בשעתו לא יצאת ידי חובתך עמהן, שהן בני אברהם יצחק ויעקב, למימרא דסעודתא דאברהם אבינו עדיפא מדשלמה…
בקטע זה עוסקת הגמרא בזכויות הפועלים, הזכאים למזונות – קצבה יומית שנועדה למזון – מטעם המעסיק. מתוך הדיון המעשי, ניכר כי חז"ל, ברגישותם הספרותית, חשו בדמיון בין שתי הסעודות המקראיות וערכו ביניהן השוואה. כך, ר' יוחנן בן מתיא מצווה על בנו להזין את הפועלים שלו ברמה של "סעודת אברהם", שנחשבת טובה יותר מ"סעודת שלמה".
מדוע עולה העדפה ברורה לסעודת אברהם? הלוא ראינו שסעודת שלמה מכילה עושר רב של פריטי מזון. הן בכמות והן בטיב המוצריםוראו: עמנואל לוינס, תשע קריאות תלמודיות, עמ' 122, שמוסיף: "התלמוד מוסיף על כך (בהמשך לסוגיה שאנחנו מפרשים): המספרים המופיעים במקרא עוסקים רק בכמות המזון שכל אחת מנשי שלמה היתה מכינה כל ערב בתקווה שהמלך יסב על שולחנה. אם נכפיל מספר זה בשלוש מאות נשיו ושבע מאות פילגשיו, נוכל להבין מה היה תקציב בית המלך. אין די בכך כדי לכלכל את הפועלים, שהם מצאצאי אברהם! את היקף החובות לבני אדם שהם לגמרי בני אדם לא ניתן לשער." – סעודת שלמה מרשימה יותר מסעודת אברהם. אז מדוע היא נחותה ממנה?
חזרה מהגמרא למקרא
הגמרא מזמינה לקרוא בעיון את שני הטקסטים המקראיים, ומתוך רגישות חברתית. כך, בקריאת הקשר התיאור של סעודת שלמה המלך במלכים א' ה' – נפרשת לפנינו תמונה מורכבת ביותר של מאפייני שלטונו של שלמה, שנחשב לאחד מגדולי מלכי ישראל מבחינת עושרו ועוצמתו. שלמה מתואר
הָיָה מוֹשֵׁל בְּכָל-הַמַּמְלָכוֹת–מִן-הַנָּהָר אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים, וְעַד גְּבוּל מִצְרָיִם מַגִּשִׁים מִנְחָה וְעֹבְדִים אֶת-שְׁלֹמֹה, כָּל-יְמֵי חַיָּיו.. הוּא רֹדֶה בְּכָל-עֵבֶר הַנָּהָר…
כלומר: שלמה מוצג כמושל ורודן. מעיון בהמשך הפרק אנו מגלים כי שלטונו של שלמה היה ממומן על ידי מנגנון כלכלי של גביית מיסים מנתיניו. מיסי העם אפשרו את הקמת מפעלי הבנייה העצומים בימי מלכותו. הפקידים הרבים שמונו לצורך גביית המיסים תבעו מן העם לשלם מס עובד כבד
וַיַּעַל הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה מַס, מִכָּל-יִשְׂרָאֵל; וַיְהִי הַמַּס, שְׁלֹשִׁים אֶלֶף אִישׁ… וַיְהִי לִשְׁלֹמֹה שִׁבְעִים אֶלֶף, נֹשֵׂא סַבָּל; וּשְׁמֹנִים אֶלֶף, חֹצֵב בָּהָר. לְבַד מִשָּׂרֵי הַנִּצָּבִים לִשְׁלֹמֹה, אֲשֶׁר עַל-הַמְּלָאכָה, שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים, וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת–הָרֹדִים בָּעָם, הָעֹשִׂים בַּמְּלָאכָה…
כאשר מעיינים במלכים א' ד', בפרק הקודם לתיאור גדולת שלמה, מגלים כי שלמה חילק את ממלכתו ל-12 חלקים, עליהם היו ממונים 12 ניצבים, אלא שבני שבט יהודה קיבלו "פטור" ממס.
"צרכיו החומריים של זולתי הם צרכי הרוחניים" ר' ישראל מסלנט
סעודת אברהם נראית דלה יותר מסעודת שלמה, אך היא ראויה יותר בעיני חז"ל. היא דלה יותר במרכיביה, אך עשירה יותר בכבוד שרכש אברהם לאורחים האנונימיים שהגיעו לאוהלו, אותם שירת בזריזות וביעילות. לפיכך, בעיני חז"ל סעודת אברהם היא הקובעת את הסנדרט שלפיו יש לזון את הפועלים- זכות אינסופית אליה הם ראויים. כלומר: כל הפאר של המלך שלמה לא יספיק כדי לכבד את הפועלים בכבוד שהעניק אברהם לאורחיו האנונימיים. סעודת שלמה המתוארת בפירוט רב במלכים א' ה' מבקשת ללמד אותנו סוד עמוק, המקופל בפסוק המיוחס דווקא לשלמה:
טוֹב אֲרֻחַת יָרָק וְאַהֲבָה שָׁם מִשּׁוֹר אָבוּס וְשִׂנְאָה בוֹ (משלי ט"ו, י"ז).
תרצו להתארח?
עד כה תואר ההבדל בין סעודת אברהם לסעודת שלמה: עושר חומרי מזה, אירוח מופתי מזה. אולם מעניין כי המשותף לשתי הארוחות, של אברהם אבינו ושלמה המלך, הוא ששתיהן לא כשרות😊. יהודים רבים לאורך דורות היהדות – לא היו רוצים או יכולים לשבת לא בארמון שלמה, ולא באוהל אברהם.
לא סתם רכילות
לעתים נתקלים בידיעה חדשותית על תפריט של ידוען זה או משפיענית אחרת, שנועדו לתת לנו הצצה חטטנית לתוך עולמם. מן המסע שערכנו במקרא ראינו כי אזכורן של סעודות ומשתאות במקרא נועדו ללמד אותנו מסר עמוק על הכנסת אורחים ועל היחס לאחר, כך שפתיחת השולחן צריכה להיות מלווה בפתיחת הלב.
שיהיו לכולנו סעודות ומשתאות שתוכן רצוף אהבה!
ושנזכה עוד ללמוד פסוקי מקרא מתוך פיצוח מה נרמז מעבר לפירוט הטכני, ומה ניתן להבין לחיינו
בתיאבון😊
