"סיגופים ופיתויים", ספרה של פרופ' רלה קושלבסקי המוקדש ל-13 סיפורים מכתב-יד אשכנזי מן המאה ה-13, מעניק לקהל הרחב הזדמנות להתוודע אל מרכיב לא ידוע של הספרות העברית. בסקירתה, עומדת אביטל דוידוביץ'-אשד על ייחודו של הסיפור העברי בימי הביניים, המשקף עולם יהודי שונה מזה העולה מן הספרות הרבנית המוכרת
דרקון ולוחם אמיץ, שטן, שד ומלאך, כלה צנועה ונאמנה, אשת-איש פתיינית, זונה, מלך, שלושה גנבים, תלמיד חכם וטבח פשוט: אלו הן רק חלק מן הדמויות הצבעוניות המאכלסות את דפי הספר "סיגופים ופיתויים", המוקדש לדיון ב-13 סיפורים מתוך כתב יד פרמא 2295, אשר נכתב במאה ה-13 בצפון צרפת. סיפורים אלה, הידועים בחלקם בגרסאות שונות מספרות חז"ל ומקבצי סיפורים ימי-ביניימיים אחרים, ממזרח וממערב, זכו באשכנז לעיבוד ייחודי והם נדפסים כאן לראשונה.
החומר האגדי המצוי במקורות חז"ל מזה והסיפור החסידי מזה, זוכים כבר שנים ארוכות למחקר אקדמי מקיף ולתפוצה ניכרת בקרב הציבור הרחב. לעומתם, הקורפוס העשיר והייחודי של הסיפור העברי מימי הביניים ידוע למעטים בלבד מחוץ לעולם האקדמי וגם בתוכו עדיין רבה מלאכת המחקר. סיפורת זו, המבליטה את הפן המיסטי, החושני והלא רציונאלי שבתרבות ובהיסטוריה היהודית, מוסיפה נדבך חיוני והכרחי להבנה מעמיקה של ההיסטוריה התרבותית היהודית, הנוטה להצטייר לעתים כמי שתוצריה הם תורניים ולמדניים בלבד.
עצם הכינוי "ימי ביניים" לתקופה בת למעלה מאלף שנים מרמז על זלזול בחשיבותה וראייתה כפרק סטאטי וחשוך בין שתי תקופות זוהר – תרבות יוון ורומא הקלאסית והרנסאנס האירופי (ימי הביניים היהודיים מסומנים בדרך כלל במקביל – מחתימת התלמוד הבבלי בסוף המאה ה-5, ועד לגירוש ספרד בסוף המאה ה-15). חוקרי ימי הביניים הכלליים הוכיחו זה מכבר כי אלף השנים הללו לא רק שאינן עשויות מקשה אחת, אלא שבמהלכן התרחשה פריחה תרבותית מרובת הישגים במגוון רב של תחומים וביניהם הרפואה, הפילוסופיה, המשפט, הספרות והארכיטקטורה. גם עבור יהודים היו ימי הביניים תקופה של פריחה תרבותית ודי אם נציין כאן את תוצריו הספרותיים של תור הזהב בספרד או את המפעל הלמדני האדיר של רש"י ובעלי התוספות בצפון אירופה.
תופעה ספרותית מרשימה וידועה הרבה פחות הינה פריחתו של הסיפור העברי בימי הביניים. בנוסף לשילובם של סיפורים בתוך ספרי הלכה ומוסר ובתוך חיבורים היסטוריוגרפיים, הביאה המגמה הימי-ביניימית של החלוקה ל"מקצועות" (סוגות) גם ליצירתם של קבצי סיפורים נפרדים, אשר לצד עיבודים חדשים לסיפורים מן המסורת היהודית, כללו גם עיבודים ותרגומים של יצירות מן הספרות הכללית, דוגמת עלילות אלכסנדר מוקדון וסיפורי המלך ארתור.
בהקשר זה, מעניק "סיגופים ופיתויים" הזדמנות מצוינת עבור הקהל הרחב להתוודע אל המורכבות הייחודית המאפיינת את עולמו של הסיפור העברי בימי הביניים. סיפורי הקובץ משקפים את המתחים הפנימיים – המעמדיים והרעיוניים – בהם הייתה נתונה החברה היהודית האשכנזית וכן את המפגש המורכב והמאתגר בין התרבות היהודית לתרבות הרוב הנוצרית.
חידושו החשוב של הספר הינו בהצבת הסיפורים בהקשר ההיסטורי והתרבותי הייחודי של "חסידות אשכנז" ובניסיון להבינם ולבארם לאור הקשר זה. חסידות אשכנז (בשונה מתנועת החסידות שצמחה במזרח אירופה במאה ה-18) הייתה קבוצה אליטיסטית שפעלה באזור הריין בגרמניה במחצית השנייה של המאה ה-12 ובמאה ה-13. הוגיה, רבי שמואל החסיד, רבי יהודה החסיד ורבי אלעזר מוורמס, פיתחו תורת מוסר בעלת נורמות סיגוף מחמירות ותורת סוד ייחודית.
כל אחד מפרקי הספר מוקדש להצגה ולניתוח מקיף של סיפור אחד. קושלבסקי מצליבה את הגרסה האשכנזית עם גרסאות יהודיות קודמות, גרסאות ימי-ביניימיות מן המרחב המוסלמי וגרסאות מקבילות ממרחב התרבות הנוצרית. ההשוואות מאפשרות לעמוד על האלמנטים הקבועים בסיפור ובעיקר מאירות את האלמנטים החדשים שנוספו, נשמטו, או עובדו מחדש בגרסה האשכנזית.
מבנה הספר מאפשר אמנם קריאה של כל אחד מן הפרקים בפני עצמו, אולם כוחו טמון בקריאה מצטברת, במניפה הרחבה והרב-גונית שהוא פורס, המאפשרת את המחשת היבטיה השונים של תרבות אשכנז: תפיסת גן עדן וגיהנום כמרחבים ממשיים; קידוש השם כערך מרכזי לאור המציאות ההיסטורית של פרעות ביהודים בעת מסעי הצלב; תורת התשובה, חשיבות הכוונה בעבודת האל ועיקרים אחרים בחסידות אשכנז; דימויי נשיות שונים ונורמות של שידוכים ונישואים; פייטנות ותפילה בזיקותיהן למסורות מיסטיות מ"ספרות ההיכלות"; מרכזיות וחשיבות הקהילה והתודעה הדיאלקטית של המסורת כהמשכיות וחידוש; השפעותיו של עולם הסמלים הנוצרי וחשיבה מיתית ומאגית המושפעת מן המרחב התרבותי האירופי. את הספר חותם נספח רב ערך הכולל את רשימת הגרסאות היהודיות של כל אחד מן הסיפורים המופיעים בו, ערוכה על-פי סדר כרונולוגי.
בהקדמתו ל"ספר הזכרונות", אונטולוגיה רחבת יריעה אותה העתיק וערך, כותב אלעזר בן אשר הלוי, יהודי אשכנזי בן המאה ה-14, את הדברים הבאים:
"כי ראיתי הרבה ספרים מספרים החיצונים מפורדים ומפוזרים הנה והנה. אמרתי באמונה לקבצם ולחברם יחד כולם בספר אחד. ואספתי וכינסתי לי דברי חכמים וחידותם ועל ספר כתבתי אותם לאוהבי משל ומליצה ולאנשי העצה […] למען יהגו בהם ויראו וישכילו וידעו האמת, מקצת מהמעשים שנעשו תחת השמיים. […] לא שקטתי ולא נחתי עד אם כיליתי לחברו ולגמרו, כי מאוד הייתי קבוע עליו […] וישבתי עליו ימים רבים. ומאוד עמלתי ויגעתי בו עד שהייתי מחבר כל עניין אצל חברו וליישבו כמרגלית במשבצת ובקרסים בלולאות" (מתוך המהדורה המדעית לספר הזכרונות בעריכת עלי יסיף, הוצאת אוניברסיטת תל אביב, עמ' 69-71).
תיאורו של אלעזר בן אשר הלוי מבטא את מורכבותה של עבודת המעתיק הימי-ביניימי שהיא, כמלאכתו העדינה של צורף, דורשת מיומנות מקצועית וכישרון לצד מסירות והתמדה. במובנים רבים נראה כי תיאור זה הולם גם את עבודת החוקרת בספר שלפנינו. גרסאות הסיפורים שהעתיקה וניתחה רלה קושלבסקי מכתב יד פרמא אכן ראויות לכינוי מרגליות. היא אמנם ניתקה אותן ממשבצתן המקורית והציבה אותן בהקשר חדש, אולם אותה מסגרת חדשה וניתוח שהעניקה להם מאפשרים את הדגשת זוהרו המיוחד של כל סיפור.
הוצאת מהדורה מדעית של קובץ סיפורים עבריים מאשכנז בימי הביניים הינה בשורה משמחת לא רק לחוקרי ימי הביניים אלא לאוהבי סיפורים באשר הם. מי מבין הקוראים שיישבו בקסמו של הסיפור האשכנזי יוכלו לצפות למרגליות נוספות שכאלו בקרוב, פרי עבודתה המשותפת של רלה קושלבסקי עם ההיסטוריונית אלישבע באומגרטן מאוניברסיטת בר-אילן, הפעם על סיפורים מכתב-יד אוקספורד.
