קרוב לאלף שירים כתב המשורר יורם טהרלב במהלך שמונים ושלוש שנותיו. מאות השירים והפזמונים שלו הפכו לחלק משמעותי מהפסקול הישראלי. שירי אהבה רבים ושירי הלל לארץ, שירי להקות צבאיות ושירי טבע ונוף ישראלי, דמויות מהתנ"ך מצאו מקום בשיריו, כמו גם דמויות חלוציות. במהלך השנים זכו שיריו למאות לחנים קליטים והם התקבלו בקרב קהלים מגוונים.
העברית של טהרלב מיזגה את שפת התנ"ך, המקורות היהודים ושפת יום יום, שפה פיוטית ושפה צבאית. לאחרונה זכו שיריו לביצועים מחודשים של זמרים וזמרות צעירים. כל זאת בזכות מיזם מוזיקלי שנקרא "צאן ברזל". מיזם זה מבקש להוקיר ולשמר שירים עברים של יוצרים בולטים בתרבות הישראלית. כמה חודשים לפני שנפטר זכה יורם טהר-לב לשמוע את הביצועים המחודשים של שיריו. בהתרגשות רבה הוא ליווה ושוחח עם האומנים הצעירים שחידשו את שיריו.
בשיעור זה נתמקד באחד משיריו הוותיקים והמוכרים, שיר עליו מעיד טהרלב בעצמו כי הוא יקר לליבו במיוחד. נאיר את הרקע שלו ואת הסיפור שהניע את כתיבתו ונבחן כיצד שואב טהרלב הקשרים מהמקורות היהודים ומעבה משמעויות בשירו.
כמו כן, נחשוב מהי החשיבות של ביצוע מחודש לשיר ישן? ואיזו משמעות יש לשימור וחידוש שירים ישראלים ותיקים?
האזינו לשיר עַל כַּפָּיו יָבִיא וקראו את מילותיו.
השיר "על כפיו יביא" נכתב ע"י יורם טהרלב שנתיים לאחר מלחמת ששת הימים. רבקה זוהר שרה לראשונה את השיר ב-1969 בפסטיבל הזמר והפזמון, ומאז נוספו לו ביצועים רבים. טהרלב מעיד כי לאחר המלחמה רחשו מתחת לפני השטח "זרמים מיסטים של אמונה בניסים שקרו לנו".
מלחמת ששת הימים סימנה שינוי משמעותי בהיסטוריה של מדינת ישראל. הניצחון הסוחף והמהיר של צה"ל, איחודה של ירושלים והכפלת שטחה של המדינה נחוו כהתרחשות ניסית. לאחר אלפיים שנות גלות חזרנו לשלוט בהר הבית ועם איחוד ירושלים רווחה התחושה כי שיבת ציון הושלמה, היהודים חזרו לחיות בארצם. תחושות אופוריה וגלים רוחנים-מיסטים שונים שטפו חלקים מהציבור. על רקע זה כתב יורם טהר-לב את השיר. (על פי שיעור של דויד פרץ, אתר תרבות.il)
מקומו של אליהו הנביא בשיר
במסורת היהודית שמור לאליהו הנביא מקום מיוחד. כנביא הוא מזוהה עם מעשי ניסים רבים, והמקרא מתאר שלא מת מוות טבעי אלא עלה בסערה השמימה. הציפייה שנקשרה בדמותו היא כי ישוב ויתגלה באופן לא טבעי.
מנהגים רבים נקשרו סביב דמותו: בליל הסדר נוהגים להשאיר כוס יין לאליהו הנביא; בברית המילה הסנדק יושב על כיסא מיוחד שנקרא "כיסא אליהו"; בשבתות ישנם שירים המוקדשים לאליהו.
אליהו נתפס גם כמבשר הגאולה. מלאכי, הנביא האחרון, מסיים את נבואתו בדבריו על אליהו כנביא, העתיד לשים קץ למתיחות בתוך המשפחה ובין הדורות:
הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֵת אֵלִיָּהו הַנָּבִיא לִפְנֵי בּוֹא יוֹם יְהוָה הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא וְהֵשִׁיב לֵב-אָבוֹת עַל-בָּנִים, וְלֵב בָּנִים עַל-אֲבוֹתָם.
בשיר על כפיו יביא משלב יורם טהרלב בין ישן לחדש; את הכמיהה לגאולה הנקשרת בדמותו של אליהו הנביא יחד עם המציאות הישראלית אחרי מלחמת ששת הימים.
האזינו לשיחה בין עדן חסון ליורם טהרלב במסגרת המיזם המוזיקלי "צאן ברזל". טהרלב מספר לעדן חסון את הסיפור מאחורי השיר.
הציפייה והכמיהה בשיר מהדהדות את הכיסופים למשיח. כיסופים אלה מוטמעים עמוק במחשבה היהודית, הם חלק מעיקרי האמונה שניסח הרמב"ם. בסידור התפילה היהודי כתוב:
אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה בְּבִיאַת הַמָּשִֽׁיחַ וְאַף עַל פִּי שֶׁיִּתְמַהְמֵֽהַּ עִם כָּל זֶה אֲחַכֶּה לּוֹ בְּכָל יוֹם שֶׁיָּבוֹא:
לצד הציפייה למשיח ישנם הוגים ופרשנים שלדעתם רעיון ימי המשיח הוא רעיון שעלינו לשאוף אליו, אך למעשה לא ניתן להגשימו בפועל. המשיח לעולם לא יגיע באמת.
יורם טהרלב, משורר חילוני, שואב בכתיבתו רעיונות, דמויות וביטויים מתוך התרבות היהודית.
| תוספת: ימות המשיח על פי הרמב"ם
הרמב"ם הוא זה שטבע את עיקר האמונה שתכליתה היא ציפייה למשיח. עיקר זה הוא העיקר ה-12 מתוך 13 עיקרי האמונה:
הרמב"ם טען כי ימות המשיח הן מציאות מובטחת לעתיד לבוא, אך אין לנסות לחשב מתי בדיוק יבוא המשיח, ואין לנסות לקרב את ביאת המשיח. הגאולה שתתקיים עם הגעת המשיח היא מציאות מדינית חברתית מתוקנת לעם ישראל וגם לאנושות כולה, אך על בני האדם יהיה מוטל למלאה בתוכן. בני האדם יצטרכו להפגין התנהגות מוסרית וערכית על מנת לאפשר את מימוש הגאולה. המשיח לא יוכל לתקן עוולות מוסריות, אלה יישארו נתונות בידי בני האדם.
|
