הרבה תמר אלעד-אפלבום גדלה בציונות הדתית בקרב אנשים שהיו, כהגדרתה, "חלוצים שקופים": סבא אחד שהיה ניצול שואה אבל התעקש להאמין בבני אדם, וסב אחד מרוקאי שלימד אותה שבית הכנסת הוא עיר מקלט של תשומת לב ואכפתיות.
הרב שי זרחי גדל בקיבוץ והקשר שלו לדת הסתכם בעיקר באמירה המוכרת מפרקי אבות "שנא את הרבנות", אבל אנחה של סבתו, שבתוכה אפשר היה להרגיש לרגע את העולם היהודי השלם שממנו באה, הוציאה אותו למסע ארוך.
למרות שמשפחותיהם לא דמיינו שהם יהפכו לרבנים, לימים אלעד-אפלבום הקימה את קהילת "ציון בירושלים" והיא מכהנת שם כרבה, וזרחי את קהילת "ניגון הלב" ואת המדרשה באורנים שם הוא "רב שותף". שניהם היו שותפים גם בהקמת בית המדרש לרבנות ישראלית של מכון הרטמן והמדרשה באורנים. בעיניהם זוהי גאולה למוסד הרבנות, המחזירה לה את המשמעות של "ריבוי".
בתוכנית "שאלה תשובה" בכאן 11" הם נפגשו לדבר על הבחירות והמפגשים שהוליכו כל אחד מהם אל החלוציות הרוחנית והמעשית שבחרו בה. מוזמנים ומוזמנות לצפות.
