ואכן בניגוד לפיחות המשווע שחל במעמד של המורה והגננת, הציבור הדתי-לאומי מחנך את ילדיו לראות בהוראה ייעוד ולא רק מקצוע. את המחנכת לגיל הרך – כמי שמעצבת השקפת עולם ומנחילה ערכים ולא רק מטפלת – את המורה או הר"מ בישיבה כסמל למסירות ועמל שאינו באור הזרקורים, ולבניית החברה הישראלית. ומי אינו רוצה לראות את הטובים ביותר בהוראה, עבור ילדיו?
כמו בסוגיית גיוס החרדים
ודווקא בנקודה הזו – ברגע של מבחן בו המגזר הציבורי נדרש לקיצוץ – מי שמתיימרים לייצג את ערכי המגזר הדתי לאומי, שוב נוהגים בכיוון ההפוך של התנועה. כך בשעה שהמדינה מתמודדת עם לחימה מתמשכת, גיוסי מילואים ושחיקה חברתית וכלכלית, שאינן פוסחות על הציבור הדתי לאומי, שנמצא כל כולו – אם בלחימה ובמילואים ואם כעורף חזק שנותן משאבים וכוחות לחזית – בוחר שר האוצר בצלאל סמוטריץ' להכות באלו שנושאים את החינוך, ודור העתיד על גבן – עובדי ההוראה שגם כך אינם מתוגמלים כראוי.
אכן מדובר בקיצוץ רוחבי של "המגזר הציבורי" ולא רק עובדי הוראה, והסתדרות המורים אף הצליחה להביא להסדר בו הקיצוץ ירד למינימום של 0.95% במקום -3.3%. אלא שהעלבון והזעם לא ישכח במהרה, וכמו בסוגיית גיוס החרדים, סמוטריץ' ומפלגתו איבדו את הלך הרוח של הציונות הדתית, לטובת הדבקות בכיסא, ושלמות הקואליציה ומזמן חדלו להיות מי שמייצג את הערכים והאינטרסים של המגזר הציוני דתי.
העץ הנדיב
כאשר סמוטריץ דורש ממגזר עובדי ההוראה לשאת בנטל המלחמה בעוד בתקציבים הקואליציוניים – אלה המופנים למוסדות שאינם מלמדים ליבה, שאינם שולחים לצה"ל, שאינם משתתפים בנטל הלאומי – אינו נוגע, הוא איבד את האמון גם אצל הגרעין הקשה של בוחריו.
במסגרת חלוקת המשאבים של הממשלה, "גזרת הקיצוצים" יכלה להיות הזדמנות לקחת מתקציבים שמלכתחילה אינם ראויים, ופוגעים בכלכלת החברה הישראלית ובערכיה ומעמיקים את אי השיוויון, כמו אלו המועברים למוסדות סגורים ואידאולוגיים, שאינם מלמדים ליבה אינם מחנכים לחיי יצרנות ועבודה ומעודדים השתמטות מהצבא.
אלא שסמוטריץ' מעדיף לסחוט עוד קצת את הציבור האידיאולוגי שתמיד יהיה נכון שתמיד ייתן כתף. שלא יפקפק בשליחותו גם אם דורכים עליו (שיעור עובדי ההוראה בקרב הציבור הציוני דתי גבוה מהממוצע). גברים ונשים שמחזיקות משפחות בשגרה ובעת חירום, שבעליהן משרתים במילואים, ושכבר עושות מעל ומעבר. הן "העץ הנדיב" של החברה הישראלית – תמיד נותנות, תמיד מקריבות, ותמיד הראשונות להיפגע, מהם בחר סמוטריץ' לקחת.
לא רק סוגיה תקציבית
הציונות הדתית חייבת לשאול את עצמה – האומנם זהו ייצוג נאמן לערכיה? האם נבחר ציבור שמקצץ בשליחות חינוכית אך ממשיך להזרים כספים סקטוריאליים למשתמטים – מייצג את הרוח הציונית – דתית? האם הוא נאמן לערך התורה עם דרך ארץ, של אחריות, של דוגמה אישית?. כי כשהחינוך נשחק, כשהמחנכים נשברים, כשהשתיקה משתלטת – זו איננה רק סוגיה תקציבית. זו שאלה של מהות. של כיוון. של זהות. ואם לא מספיק בכך והאירוניה הקשה? בימים אלו ממש, הממשלה עוסקת בהצעה להעלות את שכרם של חברי הכנסת. הרי לכם סדר עדיפויות, ומצפן מוסרי.
- פורסים לראשונה באתר "כיפה"
