בין שלל "הרפורמות" שהממשלה מנחיתה עלינו פורסם כי שר האוצר בצלאל סמוטריץ' מבקש לקדם "רפורמה בדיני המזונות". מסיבה זו, כך פורסם, הוא תומך במועמדותו של הרב מיכה הלוי לרב הראשי לישראל, בהיותו שותף לכוונה לקדם את אותה "רפורמה". שר האוצר מבקש לבטל את הקבוע בחוק מאז שנת 1959, ולפיו חיוב מזונות ילדים — לרוב בשל פרידת ההורים — נפסק על פי כללי הדת של ההורים.
החוק הקיים לא קובע הסדר ברור לפסיקת המזונות בישראל, אלא שולח את השופטת ואת הדיין להלכה היהודית (במקרה של יהודים), שעל פיה יש לעצב את הפסיקה. כשנחקק החוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), תמכו בו חברי הסיעות הדתיות. הרפורמה של סמוטריץ' ובעלי בריתו ארגוני הגברים, מתנתקת מהקישור הישיר להלכה, וקובעת אלטרנטיבה שלא נסמכת על פרשנותה המסורתית: סכום המזונות ייפסק כתלות בהכנסות של שני ההורים, והחיוב יחול על שניהם.
ההלכה שנקבעה בגמרא ובשולחן ערוך מורה כי מזונות הילדים חלים על האב בלבד ולא על האם (לפחות עד מלאת לילדים שש שנים), ואילו בעקבות רפורמת סמוטריץ' התשלום יחול על אבות ואמהות באופן שתלוי ביכולת הכלכלית שלהם. ההסדר המוצע אכן מצטייר כצודק מנקודת מבט ליברלית.
ואולם, אם מבקשים לנתח את המהלך שסמוטריץ' מעוניין לבצע בהקשר רחב יותר של יחסי דת ומדינה, ניתן להבחין בשלושה שינויים שיתרחשו אם יושלם: הראשון — יבוטל החוק שמטמיע לתוך המשפט הישראלי תוכן של דין דתי. השני — ייקבע הסדר שלדעתם של רוב הפוסקים והרבנים כיום לא עומד בכללי ההלכה. והשלישי — מצבן הכלכלי של נשים יורע (ושוב — ייתכן שמדובר במהלך מוצדק, לא בכך אני עוסקת). במילים אחרות: סמוטריץ' מקדם חקיקה חילונית, שנוטלת מספר החוקים הישראלי דין שמעניק תוקף ישיר לדין דתי! לא ייאמן.
קיימת פרשנות הלכתית, אמנם לא רווחת, שלפיה יש לתקן את חיוב המזונות כך שיחול על ההורים ללא הטיה מגדרית (את התפישה מוביל דיין בית הדין הרבני בנתניה, הרב אוריאל אליהו, מחוּתנו של שר האוצר). ואולם, במקרים אחרים סמוטריץ' לא מקדם פרשנות חדשנית של ההלכה, שמתייחסת לשינויים ביחסי המגדר בעולם.
כך למשל, סמוטריץ' לא מציע לתקן את הדין הדתי כך שתבוטל העגינות שמוטלת על כל אשה יהודייה שבעלה מסרב לתת לה גט או שהוא נעדר במלחמה, אף שישנם פוסקים שמציעים דרכים לעקוף את הבעיה. סמוטריץ' גם לא ביקש לעדכן את הלכות החליצה, שמחייבות אישה שהתאלמנה ללא ילדים, כתנאי לנישואיה על פי חוק, לקיים טקס עם אחי המנוח, אף שגם לכך יש פתרונות.
אני לא מציעה להסתפק בהצבעה על הצביעות או חוסר הקוהרנטיות בהתנהלותו של שר האוצר. אני מבקשת להפנות את הזרקור לתופעה רחבה הרבה יותר, שמאפיינת את הפוליטיקאים הדתיים בזמננו, ובפרט את אלה המשתייכים למפלגות הימין הקיצוני.
באופן שיטתי, ההלכה או ה"יהדות" מובאות לקדמת הבמה רק כאינסטרומנט. הם מגייסים פרשנות דחוקה ולעתים סותרת ולא מסורתית, כדי לקדם היררכיה לאומית, דתית ומגדרית. במקרה הזה, פגיעה במצבן הכלכלי של נשים שיידרשו לשלם מזונות אף שהן עדיין כפופות לדין הדתי של הגירושין, שמותיר אותן בסכנת עגינות.
כאשר איתמר בן גביר משנה את הסטטוס־קוו ו"מתיר" למתפללים יהודים להשתחוות במתחם הר הבית, הוא משתמש במקום הקדוש כדי לקדם ערך חוץ־הלכתי — ריבונות. כאשר מצוות פדיון שבויים נדחקת לטובת פרשנות חדשנית שמתעלמת מפסיקה של גדולי הדור הקודם, הדבר נעשה כדי להימנע מ"כניעה" ובשם קידום "הכבוד הלאומי". כאשר פוליטיקאים חובשי כיפה מדברים על "שיטוח עזה", כולל תינוקות, הם לא רק עושים מעשה מתועב ובלתי מוסרי. הם מציגים חזית שמתחזה ל"יהודית" או "הלכתית".
הפרשנות האינסטרומנטלית־לאומנית־פטריארכלית של היהדות גורמת נזק לא רק לדמוקרטיה הישראלית. העירוב בין דת ומדינה בישראל משמעותו לא פעם היא, שה"יהדות" שמקודמת למרחב הציבורי והפוליטי, היא שנחשבת ה־יהדות בה"א הידיעה. במעשיהם ובהחלטותיהם מעצבים הקיצונים בממשלה את מה שיכול להיתפש חלילה כ"יהודי", ולקבע את דמותו של העם הנבחר.
ועל כן, השינוי הנחוץ צריך להתמקד בבנייה מחדש של הדמוקרטיה הישראלית, בד בבד עם מטען של זהות יהודית עשירה, ולא כזו שמשתמשת ביהדות ככסות למערך פופוליסטי־לאומני.
מחשבה יהודית מרתקת אותך? דואג לעתידה היהודי-דמוקרטי של ישראל? מתעניינת ביהדות שרלוונטית עבורך?
מלאו את פרטיכם וקבלו את הניוזלטר שלנו
