תמכו בנו

/
EN
הצטרפו לניוזלטר שלנו

נועזות, ציונות, פמיניזם: הרב קראוס הלך עם האמת ההלכתית שלו

הרב שמחה קראוס למד ממורו הרב סולוביצ'יק להקפיד בהלכה בשני הכיוונים: ללא הקלות קיצוניות אך גם ללא החמרות קיצוניות. בית הדין שהקים להתרת עגונות היה מהפכה חשובה ונחוצה
הרב שמחה קראוס (צילום: באדיבות ישיבת ארץ הצבי)
הרב שמחה קראוס (צילום: באדיבות ישיבת ארץ הצבי)
ד"ר עירית עופר שטרק היא עמיתת מחקר במרכז קוגוד לחקר המחשבה היהודית ולהגות עכשווית, מובילת תחום חדשנות חינוכית ודיגיטל במרכז לזהות יהודית ישראלית במכון שלום הרטמן, ועמיתת הוראה במחלקה לפילוסופיה יהודית באוניברסיטת בר אילן. היא בעלת תואר ראשון במקרא ולימודי יהדות (תוכנית רביבים למצטיינים) מהאוניברסיטה העברית, תואר ראשון במשפטים (בהצטיינות יתרה) מהקרייה האקדמית אונו, תואר שני בפילוסופיה יהודית (בהצטיינות) מאוניברסיטת בר אילן ודוקטורט בפילוסופיה יהודית וביואתיקה יהודית (מסלול משולב לתלמידים מצטיינים) מאוניברסיטת בר אילן. כסטודנטית

כיצד ראוי לקיים את כללי ההלכה המסורתיים במקרים שבהם הם מתנגשים עם ערכים מוסריים? מהו האופן שבו ראוי לעצב את השיח ההלכתי ולהתאימו לעידן העכשווי, מבלי לאיים על המשכיות המסורת היהודית ושלמות המערכת ההלכתית? שאלות מסוג זה, המייצגות את המתחים בין מסורת, תרבות ומודרנה, ניצבים בליבת החיים היהודיים של הקהילה האורתודוקסית הליברלית.

הרב שמחה קראוס, שנפטר לפני שבועיים, שימש בחייו דוגמא למי שהתמודד עם השאלות הללו באופן ישיר ונועז, והצליח להוביל מהלכים משמעותיים ופורצי דרך במנהיגותו ההלכתית בקהילה האורתודוקסית של יהדות ארה"ב. התחקות אחר פועלו חושפת את עולם הערכים שהאמין בו ולאורו פעל: אוניברסליזם, פמיניזם דתי, וציונות – סוגיות ליבה המאתגרות את הקיום היהודי בעולם המודרני.

אין זה מפתיע שמהלכים שניסה לקדם נתקלו בקשיים ועוררו פולמוסים בקרב היהדות האורתודוקסית בארה"ב. אולם הרב קראוס דבק בהשקפתו ההלכתית והערכית והבהיר כי הדרכים שאותן הוא מציע יונקות מההלכה ומבוססות עליה.

אוניברסליזם וליברליזם: אל תסתכל בכיפה

מראהו החיצוני של הרב קראוס עשוי היה לבלבל. הוא נהג ללבוש חליפה וכיפה שחורה והקפיד על קיום מצוות התורה, קלה כבחמורה. ואולם אורח חייו ופועלו מעידים על השקפתו הליברלית והפתוחה.

הוא הוסמך לרבנות על ידי הרב יצחק הוטנר ב-1963, ולאחר מכן המשיך ללמוד בישיבת רבינו יצחק אלחנן והיה תלמיד מובהק של הרב יוסף דב הלוי סולוביצ'יק וקרוב מאוד אליו. במשך עשרות שנים הוא כיהן כרב במספר קהילות מרכזיות בצפון ארה"ב, כשהגדולה והמרכזית שבהן היא קהילת הילקרסט שבקווינס, שבה שימש כרב במשך 25 שנים.

לצד השכלתו התורנית ופועלו הרבני, הרב קראוס ראה חשיבות רבה גם בלימודי חול ורכש השכלה גבוהה באקדמיה, לימד תלמוד בישיבה יוניברסיטי ולימים אף שימש כמרצה למדעי המדינה באוניברסיטת סנט לואיס ואוניברסיטת סירקיוז.

פמיניזם דתי: קריאה נשית בתורה לפי ההלכה

כשנשאל אם הוא פמניסט השיב הרב קראוס שהוא אינו יודע אם היה מגדיר עצמו כך, אולם אחרים ראו בו מתומכיה המובהקים של תנועת הפמיניזם האורתודוקסי, וכמי שפרץ דרכים חדשות בשדה זה. ביטוי לכך מצוי בפולמוס שהסעיר את הקהילה היהודית האורתודוקסית בקווינס לפני למעלה מעשרים שנה.

הפולמוס נסב סביב חגיגת בת מצווה במסגרתה ביקשה הנערה החוגגת לקרוא בתורה במניין נשים שהוקם בקהילה כשנתיים קודם לכן. מניין זה הצטרף לשורת מנייני הנשים פורצי הדרך של תנועת הפמניזם הדתי האורתודוקסי שהחלו אז את דרכם (החלוצים שבהם אמנם החלו את פעילותם בשנות ה-70, אולם הם היו מעטים מאוד. באותם ימים היו כ-40 מנייני נשים בלבד בעולם היהודי כולו).

ועד הרבנים האורתודוקסי של קווינס התנגד נחרצות לקיום מסיבת בת המצווה שבה תקרא הנערה בתורה. הוא פרסם פסק האוסר לקיים את האירוע במתכונת המוצעת, מאחר שהיא מהווה פריצה של גבולות המסורת היהודית ומאיימת על "שימור ההפרדה בין המינים הנחוצה לשמירה על אחדות המשפחה והקהילה היהודית". למעשה, אותו ועד התנגד מלכתחילה להקמת מניין הנשים בטענה שהוא מפר את כללי ההלכה.

הרב קראוס, ששימש אז רבה של קהילת "ישראל הצעיר" בהילקרסט, סירב לקבל את פסיקת הוועד המרכזי בעניין מניין הנשים ונענה לבקשתן לפקח על המניין מבחינה הלכתית. גישה זו הובילה אותו לתמוך בקיום אירוע בת המצווה המדובר ולאפשר לנערה לקרוא בתורה. הוא התעקש שהדבר מותר בתוך מסגרת ההלכה האורתודוקסית וניסה לשכנע בכך גם את חברי הוועד המרכזי חרף התנגדותם:

האויב הגדול ביותר של היהדות האורתודוקסית אינו רפורמי או קונסרבטיבי… האויב הגדול ביותר של היהדות הוא האתוס החילוני ותפיסת עולם שמפרידה כל פיסת רוחניות מהאדם… יש אנשים שרוצים משהו. אנחנו רבנים. אנחנו שומרי החוק. אנשים אחרים רוצים משהו, וזה חיפוש אחר רוחניות, כמיהה להיות קרוב יותר לאלוהים, ואם אנחנו יכולים להגיד כן, אנחנו צריכים להגיד כן.[1]

נועזות הלכתית: בית הדין להתרת עגונות

נועזותו ההלכתית של הרב קראוס הובילה אותו לא רק לתמיכה במגמות פמניסיטיות דתיות אלא גם למאבק למען זכויותן של נשים עוגנות ומסורבות הגט. מתוך הכרה בטרגדיה העצומה של נשים אלו, הוא פעל לייזום פתרונות הלכתיים ראויים שיאפשרו להן להמשיך בחייהן. בשנת 2014 הקים ועמד בראשו של בית דין לאומי להתרת עגונות ששם לו למטרה לבחון דרכים הלכתיות להתרת אותן נשים.

יוזמה זו עוררה פולמוס עצום בשיח האורתודוקסי הרבני בארה"ב. רבנים אורתודוקסיים מובילים התנגדו להקמת בית הדין ופועלו, ובראשם הרב הרשל שכטר, מבכירי הרבנים בישיבה יוניברסיטי, שפרסם מכתב מחאה נחרץ כנגד פעילות בית הדין והרבנים העומדים בראשו. הרב קראוס לא נבהל מהביקורת, דבק באמונתו בנחיצות הפתרון ההלכתי לעגונות וביסס את הקמתו של בית הדין. הוא הבין את עומק מצוקתן של הנשים העגונות והיה נחוש בדעתו למצוא להן פתרון הלכתי ראוי, ואכן בית הדין הוביל לשחרורן של עשרות נשים מעגינותן.

הפתרונות ההלכתיים שהציע בית הדין מבוססים על מהלכים הלכתיים מקובלים בפסיקה האורתודוקסית, כמו ביטול הנישואין למפרע או הגדרתם כ"נישואי טעות". במקרים מסוימים לא היסס בית הדין לעשות שימוש בטכנולוגיות מודרניות כדי להמציא ראיות שיקדמו פתרון הולם לשחרור נשים מעגינותן (כמו למשל צפייה בסרטי חתונה שמהם ניתן להוכיח שהעדים היו פסולים, דבר שיאפשר הפקעת קידושין למפרע).

ציונות ועמיות יהודית: מרב משפיע לעולה חדש

קראוס נולד ברומניה, היגר עם משפחתו לארה"ב בשנת 1948, ומרבית חייו גר בארה"ב כיהודי אמריקאי ציוני. לצד חינוך ילדיו לציונות ואהבת ישראל, הוא פעל גם במישור הציבורי ושימש נשיא תנועת המזרחי של ארה"ב (Religious Zionistists of America). לעת זיקנה הגשים את חלומו ועלה עם רעייתו אסתר לישראל.

הוא חווה את העלייה לישראל כהגשמת החלום הציוני, אולם אי אפשר להתעלם מהמחיר שעליה זו גבתה, גם אם הרב קראוס עצמו לא הצר על כך. ממעמד רב השפעה על קהילת היהדות האורתודקסית בארה"ב, הגיע לישראל והפך עולה חדש.

הוא מצא בית קהילתי חדש בישיבת "ארץ הצבי" בירושלים, שם היה בעל השפעה רבה, אולם סיפור עלייתו מציף שאלות נוקבות על הקיום היהודי בעת הזו: מה משמעותה של תפיסת עולם ציונית ללא עלייה לישראל? האם הגיעה העת להכיר בקיומם של שני מרכזים יהודיים שווים עבור העם היהודי: הקיום היהודי בארה"ב והקיום היהודי הישראלי? האם הם שווים זה לזה, או שלמרכז הישראלי עדיפות עליונה? כיצד ניתן לשמר את הקשר בין יהדות ארה"ב והיהדות הישראלית? מה עלינו ללמוד האחד מהשני? וכיצד נשמר את המשך תחושת השותפות והמשפחתיות של העם היהודי באשר הוא?

*

בחייו פעל הרב קראוס ליישום הערכים שבהם האמין, מתוך תפיסה שהם יונקים מעולם ההלכה האורתודוקסי והכרחיים להמשך קיומה של המסורת בעידן שלנו. בפולמוס שהתקיים בין תלמידי הרב סולוביצ'יק על תפיסת עולמו של רבם, התנגד קראוס נחרצות לאלו שייחסו לו תפיסה שמרנית והתעקש שהחזיק בתפיסות ליברליות. הוא הדגיש שהרב סולוביצ'יק דרש להעמיד במרכז החיים הדתיים את הלמדנות ואת יישום כללי ההלכה בדייקנות וקפדנות, אולם הבהיר כי קפדנות זו צריכה להיות מיושמת לשני הכיוונים: ללא הקלות קיצוניות אך גם ללא החמרות קיצוניות.

במאמר שפרסם בשנת 2000 הדגים הרב קראוס כיצד השקפתו של סולוביצ'יק מהווה תשתית לתפיסות הלכתיות המאפשרות קידום של אוניברסליזם, פמניזם דתי, וציונות – ערכים מרכזיים שלאורם פעל בחייו ושעיצבו את מנהיגותו האורתודוקסית הליברלית פורצת הדרך, שלוואי ותמשיך להתעצם בקרבנו.[2]

 

הערות שוליים

[1] Norimitsu Onishi, Reading the Torah, an Orthodox Women's Group Takes On Tradition, The New York Times. Feb 16 , 1997.

[2] Simcha Krauss, “The Rav: On Zionism, Universalism And Feminism”, TRADITION 34 (2) 2000, pp .24-39

מחשבה יהודית מרתקת אותך? דואג לעתידה היהודי-דמוקרטי של ישראל? מתעניינת ביהדות שרלוונטית עבורך?

מלאו את פרטיכם וקבלו את הניוזלטר שלנו

הוספת תגובה
חיפוש
עיקבו אחרי מכון הרטמן
הרשמו לניוזלטר של מכון הרטמן

SEND BY EMAIL

The End of Policy Substance in Israel Politics