בשעה תשע בכל ערב, אמא של אלון אהל מקיימת זום של התכוונות כדי לשלוח לקראת לילה כוחות לאלון בנה. בתוך הסבל והייסורים הבלתי נתפסים, היא עוצמת עיניים ופותחת לב של אמונה, שיודע להציל ולהשיב הביתה את אלון האהוב ואת כל החטופים.
אין שום דרך לתאר את עידית, קובי וכל המשפחה, שנותנים לכל אחת ואחד מאיתנו להתייצב לצידם, לאחוז חזק באלון ובחוט חייו – שנמצא עכשיו בידיים של כולנו.
בשעה גורלית זו לחטופים, משפחותיהם מזכירות לנו את החוט שעליו הצטווינו לשמור בכל לילה ובוקר. יהודים מדורי דורות מקפידים לומר, לזכור ולהזכיר אותו, כדי שלא נשכח: שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד.
כך הסבירו הסבים והסבתות שלי, אנשים פשוטים, עמלים, צדיקים וטהורים: שמע ישראל – תשמעו כל ישראל, בכל דור ובכל זמן, בכל צרה וצוקה ומלחמה, מכל השקפה ומגזר ועדה, בגלות ובתקומה. החשוב למלך מלכי המלכים, ה' אלהינו – זה: אחד. כל אחד ואחת, כל יחיד ויחידה שנבראו כולם בצלמו, כולם חשובים לו. בכל דת, לאום, בכל מגדר, בכל נטיה, השקפה – חיינו, כבודנו, שלומנו חשובים לו.
להיות ישראל זו אחריות להגן ולהציל את החיים של כל יחיד, אח אחד, אחות אחת, וקל וחומר 50 אחים חטופים שנמצאים בגיהנום כבר 680 ימים. זה אומר שדרך ה' ודרך התורה היא תודעה. התנהגות יומיומית של ערבות יוצאת דופן שלא הייתה בשום עם לקדושת החיים וערכם.
כשחיי אדם היו שווים כלום, נמחצו ונמחקו תחת אימפריות, עם ישראל בחר יום יום דרך ייחודית שבה עם וחברה, דווקא ברגעים הכי קשים וגורליים, מקדישים עצמם לשמירה על קדושת החיים והצלת הזולת.
זה אומר שמלך מלכי המלכים והתורה לא מבקשים לא נקמות ולא חורבנות, לא אכזריות ולא קיצוניות, לא תג מחיר לא גזענות חס ושלום, אלא את העיקר שאומר הקב"ה בכבודו בעשרת הדברות: "אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים". זאת תעודת הזהות שלי, אומר הקב"ה, זאת הדרך וזה נצחון הנצח אומרת התורה. הקדוש ברוך הוא ה' תמיד מאמין בנו ומלמד אותנו – לא שברא עולם, אלא שפדה שבויים והציל חיים.
זה הייעוד שלכם בחושך במבול ובגורל, להציל גם אתם ולהיות השראה – ישראל לשון השראה – לערבות וקדושת החיים. זאת תמצית האמונה.
כל התורה, מלמד הרב שמשון רפאל הירש, היא אימון יומיומי של עם וחברה נגד אדישות, אנוכיות ואטימות (לשון טומאה). כל התורה היא אימון של מנהיגים נגד שררה והשחתה וערלות, היא אימון של קולקטיב נגד רמיסת יחיד לטובת ההמון, היא אימון של בחירה ביכולת להציל את מי שחי ולא להמר לעולם בחיי אדם.
התורה מכינה אותנו בכל דור להציל את היחיד וקדושת חייו, ובזה – להציל את הנשמה שלנו, את חוט החיים שבנו ובינינו. זה ההד של להיות יהודי, זה המעשה היהודי בשש מילים קדושות, אחת כנגד כל יום בשבוע: שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד. זאת תיבה של קדושה והצלה בכל מבול, שיהודים בכל הדורות אמרו פעמיים ביום ומסרו לנו בנשימתם האחרונה: תדעו שיכול להיות עולם של קדושה, תדעו שהשתדלנו לעשות אותו בלב החושך וללמד אתכם, ועכשיו תורכם.
את זה עשה בן דודי האהוב ירדן בוסקילה ז"ל כשהתעכב בנובה להציל את חברו דניאל ונרצח. את זה עשה בן דודי האהוב יוראי אליהו כהן ז"ל, לוחם ימ"מ שהתעקש להוביל ראשון את כוח ההצלה ב-7 באוקטובר ונפל. את זה עשו חיילים וחיילות גיבורי ישראל בעוטף, וכשפחדו לפתוח להם דלת הם אמרו – שמע ישראל! אלה אנחנו, אחיכם, שבאו להציל. כי זה המבחן.
את זה עשתה הגבורה האזרחית שנחלצה להתייצב למען כל מי שצריך. שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד – זאת המתמטיקה של הקדושה, של האמונה, המוסר, היהדות, הציונות והדמוקרטיה. היא הפוכה לגמרי ממתמטיקה שהופכת את מלאכת ההצלה לפוליטיקה, ועושה את זה בגסות וערלות לב.
איך יכול להיות שכאן, בארץ הקודש, במדינה שבאה להיות אור לקדושת חיי אדם, החטופים עדיין בעזה? איך יכול להיות שכל זה הפך לפוליטי? זה רגע שמסכן את עיקר העיקרים, את כל מה שבאנו לעשות בארץ, מסכן את התורה ואת היהדות עצמה.
הלב רועד, כל יום שעובר הוא כישלון, כל יום שעובר הוא חילול ה' עצום, ופגם וקלקול באמונה. איך נהיה ראויים לארץ הקודש? איך יהיה מנוח לכף רגלינו בארץ הזאת, אם לא נשיב את החטופים, אם לא נהיה ראויים לרעות ולגבורה של כל הנופלים, הלוחמים והלוחמות? לאמון של החברה הישראלית, הרי יהודים מכל ההשקפות ודרוזים ובדואים, ערבים מוסלמים, נוצרים וצ'רקסים, נועדנו לחיות יחד חיי ערבות וענוה. ברגע הגורלי הזה, כשחוט החיים מונח בכף ידינו, יש לנו תפקיד לעצור את הכל ולזעוק: שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד! ברגע הגורלי הזה אסור בתכלית האיסור להיגרר לשנאה.
בתוך שברון הלב העצום והבלתי נתפס שרשע החמאס הביא עלינו, יש תקווה לאחריתנו. התקווה היא אמא אחת, שמזמינה אותנו לאחוז בחוט החיים הדק של אחינו. הוא בידיים שלנו, והוא פונה ומתחנן אלינו: שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד. שנזכה לעצור הכל ולהציל. שנשיב את אחינו ואחותנו הביתה. שנודה ללוחמים, מגיני ישראל שנושאים בנטל עצום וארוך מנשוא עם משפחותיהם. הלוואי וה' וכולנו נשמור על חייהם, גופם ונפשם – כשנבנה מחדש את החברה הישראלית ומנהיגותה, בערבות והסכמה, בבית של צדקה ומשפט ושלום, באהבת ציון של יום יום ישראלי, שאומרים בו ועושים בו, כל אחד בדרכו, שמע ישראל ה' אלהינו ה' – אחד.
