תמכו בנו
מדוע בחינוך הדתי חוששים מהנקודה הא-מגדרית?
במינהל החינוך הדתי החליטו להילחם בנקוד.ה שמוסיפה לשון נקבה למילים. ד"ר חנ.ה פנחסי חושבת שבמקרה הזה הם רק הפסידו. נקוד.ה!

שוש נגר, מנהלת החינ­­­­­­וך הדתי במשרד החינוך הוציאה מכתב המזהיר מוסדות דתיים לבל ישתמשו בנקודה המוסיפה לשון נקבה למילה. למשל, אין לכתוב במודעה מטעמה: דרוש.ה מנהל.ת לבית ספר ממ"ד בפתח תקוה. אסור!

למה? כי זה מטשטש תפקידי מגדר. איך? לא ברור. הרי המילה מפקח.ת, למשל, נותנת מקום מובהק לשני המגדרים. זו לצד זה. בעיני ראשת החמ"ד, הנקודה הזו מאיימת – שימו לב! – על החוסן המשפחתי ועל קדושת חיי משפחה. לא פחות.

אז בואו נהיה ברורים, אין כאן שום טשטוש מגדרי, אלא ניסיון לייצר מרחב שווה לנשים ולגברים. זה ניסוח המבקש לחתור, לפחות בכתב, נגד העובדה שבעברית, ברירת מחדל היא לשון זכר, ובמקומות כמו מועמדות לתפקידים בכירים, שנשים רבות ממילא חוששות מהן, הנקודה הזו מסמנת להן – בואו, יש לכן מקום.

אבל בחמ"ד רוצים מחיצה: מנהל – לוכסן – מנהלת. יש ברירת מחדל והוא המנהל. אחריו תבוא מנהלת. ריכוך? הזמנה? לא במקומותינו.

לא הייתי טורחת להתייחס לזוטות אלה אם לא הייתי חושדת שעומק ההסתייגות של החמ"ד הוא חשש ממרחב ציבורי שוויוני שבו נשים לוקחות חלק מלא, מתקנות עולם, בלי שעצם נשיותן רלוונטית ליכולתן לפעול.

אדגיש: משפחה זה חשוב, אולי הכי חשוב. אבל אם אנחנו מבקשים לחזק את חוסנה צריך לעשות ההיפך ממה שמציעה מנהלת החמ"ד:  חוסן משפחתי אמיתי נותן לשני ההורים הזדמנות לחיות חיים מלאים ומספקים במרחב ציבורי פתוח לכולן ולכולם, ובד בבד מצפה משניהם להיות הורים מסורים בבית פנימה. שווה בשווה.

הנהלת החמ"ד, לצערי, בדרך לחוסן של המשפחה, איבדתם נקודות.

השארת תגובה