"השם 'ישראל' לא כולל אותי בתוכו – אבל אני כאן"

בשיחה עם אלכס צייטלין דיברה רנא פאהום על הדרישה מערביי ישראל להוכיח נאמנות, שבלטה אחרי 7.10, אבל קיימת תמיד: "שוויון הוא לא טובה שעושים לערבים. אני נאבקת עליו כאזרחית, שרוצה בטובת המדינה"
רנא פאהום, אלכס צייטלין
רנא פאהום היא מנהלת המרכז לחברה משותפת במכון הרטמן, ירושלים.  בתפקידה האחרון כיהנה כמנכ"ל ימק"א הבינלאומית (בירושלים) וחברת הבת "שלוש הקשתות". בעבר שימשה כמפקחת כוללת במשרד החינוך ואחראית על החינוך היסודי במזרח העיר ירושלים, ולפני כן הקימה וניהלה בית ספר על יסודי לבנות במזרח ירושלים.  פאהום היא חברת המועצה הישראלית לתרבות ולאומנות, וחברה בוועדה לתרבות ערבית. היא כיהנה כחברת ועד מנהל במוזיאון לאומנות האיסלאם בירושלים ומכהנת כיום בועד המנהל של "לביא", העמותה העירונית לפיתוח החינוך

אלכס צייטלין

11

 

"איך את רואה את היחסים בעתיד אחרי המלחמה הזאת בין היהודים לערבים?" אלכס צייטלין ראיין את מנהלת המרכז לחברה משותפת במכון שלום הרטמן, רנא פאהום בפרק נוסף של הסדרה "בשש אחרי המלחמה" בערוצו.

"קודם כל, מרענן להתחיל שיחה במחשבה על מה יקרה אחרי המלחמה, שכבר כמעט התייאשנו מלחשוב שהיא אי פעם תיגמר," אמרה פאהום.

"בטווח הקרוב נצטרך להתמודד עם סוגיות שלרוב ניסינו להתחמק מהן – מה הזיקה בין הפלסטינים אזרחי ישראל לעם הפלסטיני כולו, מה ההשפעה של המתרחש בעזה ובגדה על היחסים בתוך המדינה, ומה המשמעות של אזרחותם של הפלסטינים אזרחי ישראל בטווח הארוך.

"כיום, אין לי במדינה הזו ייצוג הולם, קולי אינו נשמע, ונגישותי למוקדי הכוח פחותה מזו של כל ישראלי יהודי.

"אחרי שבעה באוקטובר המורכבות החריפה: מיד נדרשנו להוכיח נאמנות. למה? ולמה כל ביקורת שעשויה להיות לנו על פעולות המדינה בעזה מתפרשת כנובעת ממי שאנחנו, ולא מהעמדה המוסרית שלי? זה הגיע גם לשיטור יתר, שבו יכולת להסתבך וגם להיעצר בגלל כל פוסט בפייסבוק."

"אפילו השם 'ישראל' לא כולל אותי בתוכו," אמרה פאהום. "כשאני מגדירה את עצמי כפלסטינית, זה מיד מתפרש כמשהו שמנוגד לא רק לישראליות, אלא לעצם קיום המדינה. אבל ההגדרה העצמית שלי נובעת מההיסטוריה שלי, מהתרבות שלי. זו האדמה שלי, וזה הלאום שלי."

לטענתו של צייטלין שדווקא במדינת ישראל יש לאזרחים ערבים, ובפרט לנשים ערביות, יותר זכויות אדם מבכל מקום אחר ענתה פאהום: "אבל אני לא נמצאת בכל מקום אחר. אני נמצאת כאן, ונאבקת כאן על הזכויות שלי. כאזרחית, אני שותפה שלך, ורוצה להפוך את המקום הזה למקום הכי טוב שהוא יכול להיות."

פאהום אמרה שלמעשה, העם הפלסטיני כבר עשה "פשרה הסטורית: אם היית שואל את העם הפלסטיני ב-48 או ב-47 הוא היה נותן לך בכללותו תשובה אחרת לגמרי, אבל אנחנו קיבלנו על עצמנו את אותה מדינת ישראל, ורוצים לחיות בה כאזרחים שווי זכויות בתוכה."

אז מה בכל זאת צופן העתיד? "בשלב ראשון צריך להחזיר את התקווה. להשתדל לדמיין ביחד עתיד משותף. זה נשען על היכולת שלנו להיזכר בעבר המשותף שיש לנו יחד.

"במרכז לחברה משותפת במכון הרטמן כבר התחלנו לחשוב על העתיד הזה. יש לנו מגוון של פעילויות עם יהודים וערבים, מחנכים וסטודנטים, בשביל לבנות את העתיד הזה. אחד הדברים שאנחנו הכי מדגישים הוא בניית מנהיגות חדשה בישראל: בין בקרב יהודים, בי בקרב ערבים פלסטינים. זה לא סוד שכולנו היום נתונים במשבר מנהיגות."

הוספת תגובה

SEND BY EMAIL

The End of Policy Substance in Israel Politics