/ מיזם התנ"ך

שמואל ב' פרק י"א: עבודה בקבוצות

דוריס שאלה אותנו איך לשלב פרשנים בסיפור דוד ובת שבע
צוות עצה דעת
ג'וליוס פון קרוספלד, נתן הנביא ודוד ובת שבע. תבליט ברונזה, כנסיית מדליין, פריז. באדיבות: ויקימדיה
ג'וליוס פון קרוספלד, נתן הנביא ודוד ובת שבע. תבליט ברונזה, כנסיית מדליין, פריז. באדיבות: ויקימדיה

צוות עצה דעת

צוות עצה דעת

שאלה:

שלום,
איך לשלב פרשנים בנושא זה כמו התלמוד הבבלי שאומר שדוד לא חטא שמסנגר על דוד?

תודה רבה,
דוריס

תשובה:

שלום דוריס,

לצורך הלימוד של סיפור דוד ובת שבע,  אנו ממליצים על עבודה בקבוצות. כל קבוצה מקבלת דמות אחרת, ועליה לענות על השאלות בנוגע לדמות.

קבוצה א': דמותו של דוד

  1. פסוק א' מהווה אקספוזיציה לסיפור.
    יש הטוענים שבפסוק זה באה לידי ביטוי ביקורת על התנהגותו של דוד.
    א. הסבירו כיצד ניתן לבסס טענה זו מן הפסוק?
    ב. הסבירו כיצד ניתן לערער על טענה זו בעזרת שמואל ב', פרק כ"א, פסוקים ט"ו-י"ז.
  2. קראו פסוק ד'.
    הסבירו כיצד ריבוי הפעלים בפסוק מרמז לביקורת המחבר על התנהגותו של דוד.
  3. ציינו שתי מילים מנחות בפרק והסבירו כיצד כל אחת מהן מביעה ביקורת כלפי התנהגות דוד.
  4. אחד האמצעים הספרותיים הבולטים בפרק הוא אירוניה.
    א. הביאו שתי דוגמאות לאירוניה בפרק.
    ב. הסבירו כיצד כל אחת מהדוגמאות שציינתם יוצרת אירוניה.
    ג. הסבירו כיצד האירוניה מביעה ביקורת על התנהגותו של דוד.
  5. קראו שמות, פרק כ', פסוקים א'-י"ד.
    ציינו שלוש מצוות מעשרת הדיברות עליהן עובר דוד.
  6. התנהגות דוד בפרק עוררה קושי גדול בקרב הפרשנים המסורתיים.
    קיימות שתי גישות של פרשנים מסורתיים ביחס למעשי דוד בפרק:
    גישה המנסה להגן על דוד, וגישה שאינה מהססת למתוח עליו ביקורת.
    לפניכם מספר פירושים מסורתיים. מהי גישת כל אחד מהפירושים שלפניך להתנהגות דוד? נמקו את קביעתכם.

 בבלי שבת נ"ו ע"א: כׇּל הָאוֹמֵר דָּוִד חָטָא אֵינוֹ אֶלָּא טוֹעֶה… רַבִּי אוֹמֵר: מְשׁוּנָּה [שונה] רָעָה זוֹ מִכׇּל רָעוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה, שֶׁכָּל רָעוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה כְּתִיב בְּהוּ ״וַיַּעַשׂ״ [בלשון עבר], וְכָאן [שמואל ב', פרק י"ב, פסוק ט'] כְּתִיב ״לַעֲשׂוֹת״ — שֶׁבִּיקֵּשׁ לַעֲשׂוֹת וְלֹא עָשָׂה.

שם: כׇּל הַיּוֹצֵא לְמִלְחֶמֶת בֵּית דָּוִד, כּוֹתֵב גֵּט כְּרִיתוּת לְאִשְׁתּוֹ…. ״וְאֹתוֹ הָרַגְתָּ בְּחֶרֶב בְּנֵי עַמּוֹן״ — מַה חֶרֶב בְּנֵי עַמּוֹן אִי [אין] אַתָּה נֶעֱנָשׁ עָלָיו, אַף אוּרִיָּה הַחִתִּי אִי [אין] אַתָּה נֶעֱנָשׁ עָלָיו. מַאי טַעְמָא [מה הנימוק לכך?] — [אוריה] מוֹרֵד בַּמַּלְכוּת הֲוָה [היה].

אברבנאל: סוף דבר אם הכתוב קראו חוטא והוא הודה חטאו, איך היה טועה אדם בהאמינו [שדוד לא חטא]? טוב לי שאומר שחטא מאד והודה מאד ושב בתשובה גמורה וקבל ענשו ובזה נתכפרו עונותיו.

קבוצה ב': דמותה של בת שבע

  1. קראו פסוק ד'.
    מדוע מציין המחבר, שבת שבע "מִתְקַדֶּשֶׁת מִטֻּמְאָתָהּ"? היעזרו בויקרא, פרק ט"ו, פסוקים י"ד-י"ט.
  2. אחד מהאמצעים הספרותיים בהם משתמש המחבר הוא חילופי כינויים.
    א. כתבו את הכינויים בהם מכונה בת שבע לאורך הפרק.
    ב. מה משקף כל אחד מהכינויים שציינתם?
  3. א. הביאו שתי הוכחות מהפרק לטענה, שבת שבע לא ניסתה לפתות את דוד. היעזרו בבראשית, פרק כ', פסוק ב'.
    ב. הסבירו כיצד נוסח המסורה בפסוק ד' עשוי לרמוז על כך, שבת שבע הייתה מעוניינת לשכב עם דוד.
    ג. נוסח תרגום השבעים לפסוק ד' גורס: "ויבוא אליה". איזה נוסח עדיף לדעתכם, ומדוע? (היעזרו בתהלים, מזמור נ"א, פסוק ב')
  4. חז"ל חלוקים בשאלה, האם בת שבע ניסתה לפתות את דוד בכוונה או שלא.
    לפניכם מספר מדרשי חז"ל. ציינו לגבי כל אחד מהם מהי עמדת חז"ל לגבי התנהגותה של בת שבע.

בבלי סנהדרין ק"ז ע"א: בת שבע הייתה חופפת ראשה מאחורי מסך. בא השטן ונדמה לו [לדוד] כציפור. שלח בו חץ. פגע במסך [והמסך התהפך] ונתגלתה [בת שבע] וראה אותה (חלק מתורגם מארמית).

קטע מדרשי שפרסם ל' גינצבורג, בתוך: גנזי שכטר, א', ניו יורק, תרפ"ז, עמ' 166: בכל יום הייתה [בת שבע] לובשת בגדי שיראים [בגדים מפוארים], אלף [בגדים] בשחרית ואלף בצהריים ואלף בין הערביים, והייתה מתקשטת במאה וחמישים בשמים והייתה מתעטפת באלף ושמונים אצטליות [כיסויים, בגדים] של זהב, והייתה עומדת כנגד דוד כדי שיראה אותה ויצביר [יסביר] לה פנים. וכיוון שראתה [ש]לא הצביר לה פנים, עלתה לגג וישבה לה ערומה והייתה רוחצת על הגג כשהיא ערומה.

קבוצה ג': דמותו של אוריה החיתי

  1. א. מי היה אוריה, על-פי שמואל ב', פרק כ"ג, פסוק ל"ט? להבנת ההקשר ראו פסוק ח' בפרק י"א.
    ב. מי היה אליעם, אביה של בת שבע, על-פי שמואל ב', פרק כ"ג, פסוק ל"ד?
    ג. הסבירו כיצד נתונים אלה מחריפים את הביקורת על מעשהו של דוד.
  2. יש הטוענים, שאוריה ידע על מעשה דוד עם אשתו, ולכן סירב לרדת אל ביתו. הוכיחו טענה זו על-פי פסוקים ז'-ט', פסוק י"א ופסוק י"ג.
  3. ארבע פעמים מנסה דוד לגרום לאוריה "לרדת" אל ביתו, אך אינו מצליח (פסוקים ז'-י"ג).
    א. כיצד אוריה מגיב בכל אחת מן הפעמים? מדוע הוא מגיב כך?
    ב. בתגובותיו, אוריה יוצר באופן מוסווה ניגוד בין התנהגותו והתנהגות יואב והלוחמים לבין התנהגות דוד לפניכם דברי אוריה. השלימו:
    (1) "הָאָרוֹן וְיִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה יֹשְׁבִים בַּסֻּכּוֹת", ואילו אתה…
    (2) "וַאדֹנִי יוֹאָב וְעַבְדֵי אֲדֹנִי עַל-פְּנֵי הַשָּׂדֶה חֹנִים", ואילו אתה…
    (3) "וַאֲנִי אָבוֹא אֶל-בֵּיתִי לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת וְלִשְׁכַּב עִם-אִשְׁתִּי", ואילו אתה…
    מה הם דברי הביקורת שאוריה משמיע כלפי דוד?
  4. הסבירו כיצד מצטיירת דמותו של אוריה על-פי פרשנותו של יוסף בן-מתתיהו לגבי מה שהתרחש במלחמה.

משקיבל יואב את המכתב ונודעה לו כוונתו של המלך, הציב את אוריה באותו מקום, שידע עליו, שבו הציק האויב לו עצמו, ונתן לאוריה מספר חיילים מהטובים שבצבאו ואמר שיבוא לעזרתם עם כל חילו, אם יוכלו להבקיע חלק-מה [מסוים] של החומה ולהיכנס אל העיר. ויואב דרש מאוריה לשמוח על השליחות הקשה הזאת ולא להתרעם על כך, שכן חייל אמיץ הוא, וידוע לתהילה אצל המלך ובתוך כל בני עמו בגבורתו. וכשקיבל אוריה על עצמו בהתלהבות את התפקיד, גילה יואב לחבריו למערכה, לכל אחד בפני עצמו, שעליהם לעוזבו לכשיראו את האויב יוצא להתקיפם. כשהתקיפו אפוא העִברים את העיר, חששו העמונים שמא יספיק האויב לעלות על החומה באותו מקום שעמד אוריה במערכה, והעמידו בראשם את הגיבורים שבהם, ופתחו פתאום את השער ויצאו עלו על האויב בתנופה ובריצה רבה. כיוון שראו אותם האנשים, שהיו עם אוריה, נסוגו כולם אחור לפי פקודתו הקודמת של יואב, ואילו אוריה התבייש לברוח ולעזוב את המערכה, וחיכה לאויבים, וקיבל את פני התקפתם והרג לא מעט מהם, אולם הוקף ונתפס בהיותו בתווך, והומת.


להרחבה:

המלך במבט אירוני: על תחבולותיו של המספר בסיפור בת שבע ועל שתי הפלגות / מנחם פרי ומאיר שטרנברג

סיפור מקראי בתפיסה אירונית: על האינטרפרטאציה של סיפור דוד ובת שבע / אוריאל סימון

הסיפור על דוד ובת שבע (שמואל ב' י"א) – עיון ישן חדש / משה גרסיאל

דוד ובת שבע / גליה סמו

עושים תנ"ך: דוד ובת שבע – מראה שחורה? / יותם שטיינמן ושחר ענבר

הוספת תגובה
חיפוש
עיקבו אחרי מכון הרטמן
הרשמו לניוזלטר של מכון הרטמן

SEND BY EMAIL

The End of Policy Substance in Israel Politics