שאלה:
שלום,
איך לשלב פרשנים בנושא זה כמו התלמוד הבבלי שאומר שדוד לא חטא שמסנגר על דוד?
תודה רבה,
דוריס
תשובה:
שלום דוריס,
לצורך הלימוד של סיפור דוד ובת שבע, אנו ממליצים על עבודה בקבוצות. כל קבוצה מקבלת דמות אחרת, ועליה לענות על השאלות בנוגע לדמות.
קבוצה א': דמותו של דוד
בבלי שבת נ"ו ע"א: כׇּל הָאוֹמֵר דָּוִד חָטָא אֵינוֹ אֶלָּא טוֹעֶה… רַבִּי אוֹמֵר: מְשׁוּנָּה [שונה] רָעָה זוֹ מִכׇּל רָעוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה, שֶׁכָּל רָעוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה כְּתִיב בְּהוּ ״וַיַּעַשׂ״ [בלשון עבר], וְכָאן [שמואל ב', פרק י"ב, פסוק ט'] כְּתִיב ״לַעֲשׂוֹת״ — שֶׁבִּיקֵּשׁ לַעֲשׂוֹת וְלֹא עָשָׂה.
שם: כׇּל הַיּוֹצֵא לְמִלְחֶמֶת בֵּית דָּוִד, כּוֹתֵב גֵּט כְּרִיתוּת לְאִשְׁתּוֹ…. ״וְאֹתוֹ הָרַגְתָּ בְּחֶרֶב בְּנֵי עַמּוֹן״ — מַה חֶרֶב בְּנֵי עַמּוֹן אִי [אין] אַתָּה נֶעֱנָשׁ עָלָיו, אַף אוּרִיָּה הַחִתִּי אִי [אין] אַתָּה נֶעֱנָשׁ עָלָיו. מַאי טַעְמָא [מה הנימוק לכך?] — [אוריה] מוֹרֵד בַּמַּלְכוּת הֲוָה [היה].
אברבנאל: סוף דבר אם הכתוב קראו חוטא והוא הודה חטאו, איך היה טועה אדם בהאמינו [שדוד לא חטא]? טוב לי שאומר שחטא מאד והודה מאד ושב בתשובה גמורה וקבל ענשו ובזה נתכפרו עונותיו.
קבוצה ב': דמותה של בת שבע
בבלי סנהדרין ק"ז ע"א: בת שבע הייתה חופפת ראשה מאחורי מסך. בא השטן ונדמה לו [לדוד] כציפור. שלח בו חץ. פגע במסך [והמסך התהפך] ונתגלתה [בת שבע] וראה אותה (חלק מתורגם מארמית).
קטע מדרשי שפרסם ל' גינצבורג, בתוך: גנזי שכטר, א', ניו יורק, תרפ"ז, עמ' 166: בכל יום הייתה [בת שבע] לובשת בגדי שיראים [בגדים מפוארים], אלף [בגדים] בשחרית ואלף בצהריים ואלף בין הערביים, והייתה מתקשטת במאה וחמישים בשמים והייתה מתעטפת באלף ושמונים אצטליות [כיסויים, בגדים] של זהב, והייתה עומדת כנגד דוד כדי שיראה אותה ויצביר [יסביר] לה פנים. וכיוון שראתה [ש]לא הצביר לה פנים, עלתה לגג וישבה לה ערומה והייתה רוחצת על הגג כשהיא ערומה.
קבוצה ג': דמותו של אוריה החיתי
משקיבל יואב את המכתב ונודעה לו כוונתו של המלך, הציב את אוריה באותו מקום, שידע עליו, שבו הציק האויב לו עצמו, ונתן לאוריה מספר חיילים מהטובים שבצבאו ואמר שיבוא לעזרתם עם כל חילו, אם יוכלו להבקיע חלק-מה [מסוים] של החומה ולהיכנס אל העיר. ויואב דרש מאוריה לשמוח על השליחות הקשה הזאת ולא להתרעם על כך, שכן חייל אמיץ הוא, וידוע לתהילה אצל המלך ובתוך כל בני עמו בגבורתו. וכשקיבל אוריה על עצמו בהתלהבות את התפקיד, גילה יואב לחבריו למערכה, לכל אחד בפני עצמו, שעליהם לעוזבו לכשיראו את האויב יוצא להתקיפם. כשהתקיפו אפוא העִברים את העיר, חששו העמונים שמא יספיק האויב לעלות על החומה באותו מקום שעמד אוריה במערכה, והעמידו בראשם את הגיבורים שבהם, ופתחו פתאום את השער ויצאו עלו על האויב בתנופה ובריצה רבה. כיוון שראו אותם האנשים, שהיו עם אוריה, נסוגו כולם אחור לפי פקודתו הקודמת של יואב, ואילו אוריה התבייש לברוח ולעזוב את המערכה, וחיכה לאויבים, וקיבל את פני התקפתם והרג לא מעט מהם, אולם הוקף ונתפס בהיותו בתווך, והומת.
להרחבה:
המלך במבט אירוני: על תחבולותיו של המספר בסיפור בת שבע ועל שתי הפלגות / מנחם פרי ומאיר שטרנברג
סיפור מקראי בתפיסה אירונית: על האינטרפרטאציה של סיפור דוד ובת שבע / אוריאל סימון
הסיפור על דוד ובת שבע (שמואל ב' י"א) – עיון ישן חדש / משה גרסיאל
עושים תנ"ך: דוד ובת שבע – מראה שחורה? / יותם שטיינמן ושחר ענבר
