"האדם המאמין שמניח שאלוהים קיים, הוא קיים רק מפני שהוא מאמין. אי אפשר להאמין באלוהים אם אתה מניח שהוא כבר קיים. זה פרדוקס האמונה. האלוהים נמצא רק בעולמו של המאמין."

בשיחה עם אלכס צייטלין מיפה אבי שגיא את הניסיונות השונים במדעי הרוח והפסיכולוגיה להסביר את האמונה הדתית של האדם, מאז פוירבך והיגל ועד פרוידודחה את הניסיון לפרק את חוויות האדם למרכיבים כימיים או פסיכולוגיים בלבד. "לא תסביר לאבא למה אוהב את הבן שלו ולמה זה רק עניין כימי? אם לך כאבא יסבירו את זה, אז אני מניח שאתה כמוני תסתכל על מי שנותן את ההסבר בעיניים משונות."

"האהבה, החמלה והארוס, אי אפשר להכניס אותם לנוסחה רציונלית," אמר שגיא. "האדם הוא לא רק יצור תבוני. ברגע שאתה מעמיד את הכל לפיקוח על הרציונליות, הארוס של אהבה נעלם."

בהמשך, דיבר על חווית האדם המאמין: "האמונה היא היסוד שבתוכה מופיע האל. מי שמאמין באל… מאמין שאלוהים נמצא בכל מקרה." אבל חייו של המאמין ומעשיו נמדדים לדעתו של שגיא לפי האופן שבו האמונה מלווה אותו בעולם. "המאמין שחי בעידן המודרני חייב לתת לעצמו דין וחשבון על אמונותיו… יש דברים שהוא חייב לסלק מהסדר היום."