ההבטחה בהסכמים הקואליציוניים לתיקון חוק איסור אפליה כדי להכשיר אפליה בשל אמונה דתית, מטרידה במיוחד במציאות הישראלית, ובפרט ההיתר שחוק כזה ייתן להדרת נשים וחילונים. ביום שאחרי סביר שנראה אוטובוסים עם הפרדה מגדרית, משרות למרצים ממין זכר בלבד, ובעתיד אף אפשר לדמיין פקיד ממשלתי שיסרב לשרת אזרח חילוני.
אולם ראוי שנתעכב על דוגמאות האפליה שאותן ביקשו להכשיר חברי הציונות הדתית כאשר הנושא עלה לדיון הציבורי: בעל בית מלון יוכל לסרב לארח זוג להט"ב, ורופא דתי יוכל לסרב לתת טיפול מטעמי דת. דוגמאות אלו כמעט שאינן קשורות למציאות הישראלית. אמנם לפני כחמש שנים
היה מקרה שבו בעל מלון קטן שסירב לארח זוג להט"ב נקנס, אך זה היה אירוע שולי, ואין דיווחים על רופאים בישראל שסירבו מסיבות דתיות לטפל בחולים.
לעומת זאת, התביעות הללו, שהעלו השרה אורית סטרוק וח"כ שמחה רוטמן, בוערות בשיח האמריקאי בימינו. שם "חופש דת" מאפשר
בשנים האחרונות פטור מחוקי מדינה, והפגיעה בזכויות מיעוטים ניכרת.
הגישה האמריקאית, שהציונות הדתית מבקשת לקדם בישראל, אמנם מעצימה את זכויותיהם של אזרחים דתיים, אך אינה מתיישבת כלל עם הגישה ההלכתית המסורתית של היהדות.
בעוד שבנצרות הפרוטסטנטית הרווחת בארה"ב "דתיות" נסובה על אמונה אישית כנה, ופגיעה באמונה אישית נחשבת לפגיעה בדת, ביהדות הפרמטר הדתי העיקרי הוא ההלכה, שאינה אישית אלא נורמטיבית וקהילתית.
השיח על "חופש דת" במובן של"פטור מטעמי דת" על בסיס אמונה אישית הוא שיח פרוטסטנטי, שגורמים בציונות הדתית מאמצים כיום על חשבון היהדות ההלכתית. כדי להבין את השלכות היבוא הזה לארץ, עלינו לשאת את עינינו לשינוי שחל בפירוש חוקת ארה"ב ולמה שהוא חולל בציבוריות האמריקאית.
עד לפני 30 שנה, אמריקאים מכל הדתות נדרשו לקיים את חוקי המדינה, ובכפוף לחוק נהנו מחופש דת ופולחן. ביסוד גישה זו עמדו הגותו של ג'ון לוק ותפישה אוונגליסטית של הפרדת דת מהמדינה, כדי שאנשים ימירו את דתם לנצרות ממניעים טהורים, ולא כדי לזכות ביתרון אזרחי. אבל, ב-1990 בית המשפט העליון דן בתיק employment division v. smith והחליט לא להתערב בהחלטתה של מדינת אורגון למנוע דמי אבטלה משני אמריקאים ילידים ("אינדיאנים") שפוטרו מעבודתם במוסד גמילה, לאחר שהתברר כי נטלו סם הזיה מופק מצמח הפיוטה כחלק מטקס דתי מוכר של קהילתם.
החוק להגנת "חופש הדת" נועד לאפשר מנהגי פולחן של מיעוטים, אך הפך לכלי בידי נוצרים לקבלת פטור מחוקים ליברליים.
פסק הדין קבע, כי אף שחופש הדת מובטח בחוקה האמריקאית, חוק יכול לפגוע במנהגים דתיים כל עוד מדובר בחוק ניטרלי שחל על כלל האוכלוסייה ואינו מיועד לפגוע בדת. בעקבות הפסיקה, בית המחוקקים האמריקאי העביר ב–1993, ברוב כמעט מוחלט ובתמיכה מימין ומשמאל, חוק פדרלי חדש בשם RFRA – religious freedom restoration act – שמאפשר לבית המשפט לפטור אדם מחוק כללי שחל על האוכלוסייה כולה, כאשר ציות לאותו חוק יפגע באמונתו הדתית. אף על פי שהרקע לשינוי בחקיקה היה ההבנה שבני מיעוט שילמו מחיר על פולחן דתי עתיק יומין, ה-RFRA משמש מאז חקיקתו בעיקר ככלי בידי נוצרים לקבלת פטור מחוקים ליברליים.
כך למשל, כאשר ברק אובמה חוקק חוק המחייב להנגיש ביטוח בריאות לכלל האוכלוסייה, חברות פרטיות קיבלו מבית המשפט פטור מטעמי דת ממימון אמצעי מניעה מסוימים כחלק מביטוח הבריאות לעובדים. במקרה מפורסם נוסף, בית המשפט קבע שזכותו של אופה במדינת קולורדו שלא להכין, מטעמים דתיים, עוגת חתונה לזוג חד־מיני. בארה"ב גוברת כיום הדאגה שההתקדמות בנושא זכויות הלהט"ב תהיה לשווא, אם נותני שירות ופקידי רשויות נוצרים יוכלו לקבל פטור מהכרה בזכויות אלו.
אמנם הפטור מטעמי דת יכול לשרת גם חברים בקבוצות מיעוט, כמו במקרה של מוסלמי שמקבל פטור מהחוק כדי לגדל זקן בכלא, אבל ההשלכה החיובית על זכויות מיעוטים בטלה בשישים לעומת ההשפעה השלילית של מתן לגיטימציה לאפליה על ידי קבוצת הרוב. ואכן, בחסות הפטור מטעמי דת, גם גזענות גלויה כבר מרימה שוב את ראשה, עם הקמת כנסייה "ללבנים בלבד" בעיירה קטנה במינסוטה.
בישראל נראה שמקדמי החוק שיתיר אפליה מטעמי דת שואפים למודל האמריקאי, כדי להעניק לגיטימציה חוקית לפגיעה בזכויות של קבוצות מיעוט ובפרט ערבים, להט"בים ונשים. אבל חשוב להבין שיש משמעויות מרחיקות לכת נוספות למעבר מיהדות הלכתית ל"יהדות פרוטסטנטית". על אף שבמדינת ישראל נורמות הלכתיות נכפות על הציבור החילוני, ביסודה היהדות ההלכתית מתאימה את עצמה למציאות פוליטית וחברתית. ההיסטוריה היהודית מלמדת, שניתן למצוא פתרונות הלכתיים במקרים של התנגשות בין מציאות מדינית למציאות דתית, וניתן לקיים את ההלכה תוך שמירה על העיקרון "דינא דמלכותא דינא".
כבר נמצאו פתרונות הלכתיים לייצור חשמל בשבת בישראל ולעירוב שבת בתל אביב, רבנים אורתודוקסים מסוימים מצאו פתרונות הלכתיים להכללת להט"בים בקהילותיהם, וייתכן שאפשר גם למצוא פתרון הלכתי לקיום תחבורה ציבורית בשבת בגוש דן. אבל במציאות שסטרוק, רוטמן וסמוטריץ' מכוונים אליה היום תעמוד כנגד הסיכוי לחיים משותפים על יסוד פשרה לא רק הנוקשות, שמפגינים לעתים קרובות פוסקי הלכה, אלא גם האמונה האישית הבלתי מרוסנת, שאינה כפופה לאף חוק, נורמה, או הקשר חברתי.
בהעמדת האמונה הדתית הפרטית במרכז, נציגי ציבור אלה מבקשים להשתחרר מנורמות קבועות באשר הן, ואפילו מנורמות הלכתיות, על ידי שימוש בתפישה דתית נוצרית שמתעדפת אמונה פרטית. מעניין שבינתיים המפלגות החרדיות משתפות פעולה עם המעבר מהלכה לאמונה – מיהדות לפרוטסטנטיות – ושבמדינת ישראל שחיקת היהדות ההלכתית והידרדרות שלטון החוק מתרחשות לנגד עינינו בעת ובעונה אחת.
מחשבה יהודית מרתקת אותך? דואג לעתידה היהודי-דמוקרטי של ישראל? מתעניינת ביהדות שרלוונטית עבורך?
מלאו את פרטיכם וקבלו את הניוזלטר שלנו
