ב-24 ליוני 2013 פגשה הנהגת ijcic שבה זכיתי להיות חברה את האפיפיור פרנציסקוס, שפתח ואמר:

the Council recalls the teaching of Saint Paul, who wrote "the gifts and the call of God are irrevocable" and who also firmly condemned hatred, persecution and all forms of anti-Semitism. Due to our common roots, a Christian cannot be anti-Semitic!

כך פתח האפיפיור פרנציסקוס את המפגש. ומאז, בכל ביקוריי בוותיקן ובמפגשים השונים שם, הרגשתי את המחויבות העמוקה שלו לעמוד כנגד שנאת היהודים ולנסח זאת כערך מרכזי בחיי המאמין הקתולי. אבל האפיפיור פרנציסקוס שאף הרבה יותר גבוה. באוקטובר 2020 הוא פירסם את קריאתו fratelli tutti וקרא לדתות ולמנהיגי הדתות, בעולם הולך ומקצין, לחיות חיי אחווה ולהוביל את האנושות לבחור בה. הוא הלך בעקבות הלל הזקן, שלימד (ברכות סג ע״א): ״בשעת המפזרים – כנס״, וקרא לכנס מחדש את האחווה האנושית ולהפוך אותה למגדלור ולתקוה לעולם כולו.

לאורך השנים, בביקוריי בותיקן, עקבתי אחרי דמותו של האפיפיור וראיתי מנהיג שמפלס דרך אל הערבות האנושית. ערבות כלפי האח, העני, הפליט, הבריאה והבריות, המשפחה, הזקנים והילדים ועתידם. אך מכל אלה, הרגע המרגש ביותר עבורי היה כשהוא קרא להקים רשת מנהיגות נשים מכל הדתות בחסות הותיקן וביקש להפגיש בינינו ולהיפגש איתנו. זכיתי להיות בין הנשים האלה, וקשה לתאר את עוצמת הרגשות שהיתה בכנס ההוא. האפיפיור התעקש שמנהיגות נשים חשובה לבלימת השנאה וההרס וליצירת שפת אמונה וערבות.

הוא התעקש לפגוש אותנו ולספר זאת. התעקש לברך כל אחת מאיתנו באופן אישי ואת הדת והארץ ממנה באנו ולהוקיר את תרומתן. בסיום המפגש, אחת הנשים ניגשה אל האפיפיור וכרעה ברך. ואז הסתכל עליה האפיפיור פרנציסקוס ואמר בעדינות: "קומי. כל אחת מכן תשרת רק את בורא העולם, ותגן ותשמור על העם והדת שממנה באה, ותקרב ביניהן – גם בלוע ההקצנה."

עם פטירת האפיפיור פרנציסקוס אני שומעת רבים שמספרים עליו כעל 'שונא ישראל'. לא, הוא לא היה שונא ישראל. ולא שונא בכלל. הוא היה מנהיג שתרם רבות לעמידה כנגד שנאת ישראל. במנהיגות, כתיבה ומעשים, שלא היו חפים מפגמים אנושיים. הוא כאב את טבח השבעה באוקטובר, על כל זוועותיו, וביום השנה לטבח אף תיקן יום זכרון, תפילה וצום של העולם הקתולי. הוא נפגש עם משפחות חטופים. ושליחו המואר, הפטריארך הלטיני של ירושלים פיירבטיסטה פיצבלה, שנזכר עתה כאחד המועמדים להיבחר כאפיפיור הבא, התנדב להתחלף עם החטופים על מנת להשיבם. בדרשתו הפומבית האחרונה, עוד השבוע, כשאין כבר אוויר בריאותיו וכל מילה נמדדת שבעתיים, קרא כנגד גל האנטישמיות שהתחדש בעולם. והוא ביקש למסור לכל אחת ואחד מאיתנו: קומי.

כל אחת ואחד מאיתנו באו כדי לשרת את בורא העולם שברא את האדם בצלמו, כל אחד מאיתנו בא להגן ולשמור על קדושת החיים, העם והדת ממנה באו, ולקרב בינינו גם בלוע ההקצנה ודווקא עכשיו. אני כותבת את המילים האלה בזמן שהארץ האהובה בוערת משריפות. ונדמה שגם החברה. והעולם. בוערים. בימים האלה שבין יום הזכרון לשואה ולגבורה, יום הזכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה, יום העצמאות ויום ירושלים. כותבת כנכדה לניצולי שואה, כאחות שכולה, כבת ירושלים שמאמינה ששבנו לציון כדי להגן על קדושת החיים ולחיות באומץ אמונה וענווה.

בואו נקום. האח היהודי שעבר סבל שאין כמוהו. החברה הישראלית על כל חלקיה הרבים המגוונים. האחווה האמונית שמאמינה בה׳ ובנו. ונגן על העולם הבוער הזה בלוע ההקצנה, נשיב את אחינו החטופים, נסיים את ימי הסבל שהביא החמאס על הכל, ונבשר בעזרת ה׳ שפת אמונה וקדושה וערבות וימי החלמה ותקומה.