הרבנות הראשית לישראל בצורתה הנוכחית אינה ממלאת את יעודה ותפקידה ואינה תורמת לקיומה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. את הביקורת על הרבנות הראשית לישראל בימינו יש לחלק לשניים. ראשית, יש לבדוק האם הרבנות אכן ממלאת את התפקידים שלקחה על עצמה? ושנית, יש לדון מחדש בשאלה האם ראוי שתהיה רבנות ראשית ואם כן מה צריכים להיות תפקידיה?
הרב אברהם יצחק הכהן קוק הקים את מוסד הרבנות הראשית לישראל בשנת 1921. בחזונו הוא כתב: "הרבנות צריכה לעמוד על מרום הפסגה של תחיית האומה ולהיות עמלה עם הציבור בכל פינות החיים של הבניין והיצירה הלאומית"[1] כלומר, הרבנות היא ביטוי של התחייה הלאומית של עם ישראל בארץ ישראל ולכן היא צריכה להיות שותפה בהיבטים הציבוריים של חיי העם כולו ולא רק בצרכי הדת וההלכה. הרב קוק ראה ברבנות מוסד מאחד ומגשר בין חלקי העם: "הרבנות תשפיע על ידי השתדלות מתמדת לקרב את הלבבות ולהכניס רוח של שלום בין כל הסיעות והמפלגות ולחיזוק התורה וכבודה על אדמת הקודש ובכל העולם כולו".
באתר האינטרנט של הרבנות הראשית לישראל כותבים אנשי הרבנות: "כשם שכל יחיד, קהילה, עדה, עיר ומושב זקוקים לרב, כך גם המדינה זקוקה לרבנות ראשית ממלכתית שתהיה הסמכות ההלכתית והרוחנית העליונה, רבנות שהיא הכתובת המרכזית לבירור ולליבון שאלות מהותיות העולות בחיי המדינה – ותפקידה להדריך ולכוון בדרך ההלכה את כלל ישראל והציבור ".
הרבנות הראשית היא גוף רשמי של מדינת ישראל. סמכויותיה ותפקידיה מנוסחים בחוק הרבנות הראשית לישראל, תש"ם-1980. מתוך חוק זה ומתוך ההגדרה העצמית של הרבנות (באתר הרבנות לישראל ובכתבים שונים) אפשר לסכם את תפקידיה כך:
באתר הרבנות כתוב: "הרבנות הראשית לישראל הינה הסמכות הדתית העליונה במדינת ישראל". האם אכן כך? מי במדינת ישראל מקבל את הרבנות הראשית כסמכות דתית עליונה, ומי לא? האם מדובר בסמכות מוסדית? כלומר, האם גופי המדינה השונים חייבים לקבל את סמכות הרבנות? האם הציבור הרחב נשמע להוראות הרבנות?
הרבנות הראשית חולשת למעשה על קיום חוק שיפוט בתי הדין הרבניים אשר מעניק לבתי הדין הרבניים את הסמכות הבלעדית בנושאי מעמד אישי: נישואין, גירושין וגיור. בתחומים אלו אכן סמכותה של הרבנות הראשית היא סמכות עליונה. הרבנות אחראית גם על חוק הונאה בכשרות. בנושאים אלו מתנהלת הרבנות כמו כל משרד ממשלתי אחר ולכן הביקורת כלפיה אינה שונה מביקורת כלפי תפקודם של גופים ממשלתיים אחרים.
אולם בתחומי חיים אחרים קשה לראות את השפעתה של הרבנות על מוסדות הציבור בישראל. האם משרדי הממשלה פונים לרבנות בשאלות הלכתיות?
גם במרחב הפרטי והקהילתי הדתי בישראל לא רואים את השפעתה וסמכותה של הרבנות הראשית. הקהילות הדתיות השונות חלוקות ביניהן בעיקר על שאלת הסמכות הרבנית והדתית. הקהילה החרדית לגווניה אינה רואה ברבנות הראשית, שהיא גוף ממלכתי-ציוני, סמכות דתית. בפועל, גם קהילות השייכות לזרם הציונות הדתית מייצר את הסמכויות הדתיות שלו מתוכו ולא רואה ברבנות הראשית סמכות על. גם ביחס לציבור החילוני והמסורתי קשה לראות השפעה כלשהי של הרבנות על אורחות החיים היהודיים או אפילו על עיסוק בדילמות חברתיות, מוסריות וערכיות.
לפי סקר משנת 2024, 54% מהציבור היהודי בישראל אינם רואים ברבנות הראשית סמכות דתית או רוחנית; אחוז דומה מעידים על עצמם שהם אינם מייחסים חשיבות לזהות הרבנים הראשיים שייבחרו בבחירות לרבנות הראשית; 77ֵ% אמנם סבורים שבמדינת ישראל צריכה להיות רבנות ראשית, אך 42% מתוכם חושבים שהיא צריכה להתקיים אחרת.[2]
. בסקר דעת קהל משנת 2023, עלה כי 69% מהאוכלוסייה היהודית לא נותנים אמון ברבנות הראשית לישראל כמוסד מדינה.[3]
אך מעבר לשאלה האם הרבנות ממלאת את תפקידה ותורמת לחברה הישראלית, יש לשאול האם היומרה והחזון ראויים ונכונים לחברה הישראלית בימינו. כאמור, הרב קוק ראה ברבנות הראשית מעין סנהדרין המייצגת את היהדות. בעיניו, יש יהדות אחת והיא באה לידי ביטוי בסמכות העליונה של מוסד הרבנות. אולם היהדות בימינו היא רבת פנים ורבת זהויות ומחלוקות על ערכי היסוד, על הדרך להחיות ולהנחיל חיים יהודיים. מחלוקות אודות שאלות אלה בוערות בתוך העולם הדתי ומעגלים הרחבים שמחוצה לו. זאת ועוד, רבנות ראשית היא רעיון חדש. דורות רבים מספור מתקיימת המסורת היהודית ללא גוף עליון המכוון אותה. העם היהודי על כל גווניו וקהילותיו אינו זקוק ואינו יכול להכפיף עצמו למוסד עליון אחד שיגדיר את יהדותו . לכן בפועל, הרבנות אינה משמשת בתפקיד זה ומתכנסת לצדדים מעשיים מצומצמים של הקיום היהודי שבעצם אינם דורשים 'רבנות ראשית'.
חלק מהתפקידים הללו מתקיימים על ידי משרד ממשלתי לענייני דת וחלק על ידי רבנויות מקומיות וקהילתיות. לרבנויות מקומיות וקהילתיות יש יתרון רב בהיותן קרובות יותר לציבור שלהם. זאת ועוד, רבנויות אלו אינן מתיימרות לייצג את 'היהדות' אלא את תפיסתם המקומית והקהילתית.
מעבר לתפקידים שהוזכרו, יש לרבנות הראשית תפקיד סמלי, של ייצוג היהדות במדינת ישראל. לתפקיד זה (כמו לראש הכנסיה האנגליקנית בבריטניה) לא צריכה להיות כל סמכות ממשית אלא כוחו במסורת הרוח והתרבות העתיקה שהוא מייצג. צורך מובן זה יכולה למלא סמכות דתית ורוחנית מוסכמת או לחילופין הרב הראשי של ירושלים, בירת ישראל, שימונה בחוק לחבר סגל אלף של המדינה ויופיע בטקסים הרשמיים לפי כללי הטקס.
[1] "כבוד הרבנות" בתוך: מאמרי הראי"ה.
[2] לפי סקר עמדות הציבור היהודי על הרבנות הראשית והבחירות לתפקיד הרבנים הראשיים 2024 של המכון הישראלי לדמוקרטיה
[3] לפי סקר דעת קהל שנערך על ידי המכון לחירות ואחריות באוניברסיטת רייכמן, באמצעות חברת גיאוקרטוגרפיה במרץ 2023
(צילום: חיים צח, לע"מ; דוברות בית הנשיא)
