התרבות הישראלית מלאה טקסים ציבוריים, קהילתיים ומשפחתיים שמשקפים את נוכחותו הדומיננטית של לוח השנה העברי. בעולם ההתחדשות היהודית זו זירה תוססת ביותר של יצירה ועשייה, עובדה שמעידה עד כמה גדול הצורך בטקס, כמנגנון שמחבר משמעות, זמן ומקום לכדי שלימות אחת.

חשיבות ההתחדשות הטקס הישראלי נובעת ישירות גם מן הקשר, עליו עומד באריכות המחקר הסוציולוגי, בין קהילה וטקס. היכן שישנו טקס – ישנה קהילה ולהיפך – היכן שיש קהילה יש לה תמיד (מבית ספר ועד מגרש הכדורגל) ריטואלים שמבטאים את תקוותיה, פחדיה, גבולותיה – את זהותה. במובן זה הטקס הוא מכשיר מרכזי בכינונן של קבוצות שונות בחברה הישראלית ובאפשרות ליצירת מכנה משותף רחב יהודי-ישראלי וגם אזרחי-ישראלי.

כל אלה מזמינים עיסוק בטקס שנמצא בתווך שבין המחקר, החינוך והיצירה – עיסוק שנובע מהכרת החשיבות של הריטואל ומתוך כך מבקש לא רק לפרש ריטואלים קיימים אלא גם להקים זירת יצירה שבה יתפתחו ריטואלים חדשים בסביבה שמתאפיינת בביקורתיות בריאה מצד אחד והעצמה ותמיכה מצד שני.

פיתוח והפצה של שפה טקסית חדשה-ישנה הנם המשכים טבעיים של המהלכים החינוכיים שנעשים במכון בשנים האחרונות, הן מבחינת יצירת תכנים והן מבחינת בניית שכבת המנהיגות שמפתחת, מניחה ומבצעת טקסים ישנים וחדשים.

הסמינר מכוון להיות זירה שתבצע שני מהלכים עקריים:

1. סקירה, איסוף ומחשבה רפלקטיבית וביקורתית על טקסים ועל היבטים הטקסיים בהתחדשות היהודית-ישראלית שמשתתפי הסמינר הובילו ומובילים וכן על מיקומם של המהלכים האלה בתוך הרצף של המסורת היהודית.
2. פיתוח והטמעה של טקסים ושל שפה טקסית שתומכת במטרות הרחבות של המכון, מזינה אותן ומוזנת על-ידן.

זוהי שנתו השנייה של הסמינר שהחל לפעול בתשפ"א.