תשעה באב הוא יום אבל על אסונות גדולים שאירעו בהיסטוריה היהודית. מקומו כמועד שנקבע לפני מאות שנים בלוח השנה מוכר וברור, ולכאורה לא צריך הסבר. ולמרות זאת, נדמה שמשהו לא עובד.
במידה רבה נשארת תחושה שהיום הזה מאופיין בשטחיות ובמלאכותיות. ובמיוחד נשמעים מלאכותיים הדיבורים על "שנאת חינם": למרות הקיטוב בחברה שלנו, נדמה שהישראלים לא באמת מאמינים בשנאת "חינם" – כשהם שונאים, הם שונאים בצדק. לשנאה שלהם יש סיבה.
כך, הדיבורים על שנאת חינם נושקים לצביעות ממש, ומכל הימים שבלוח השנה – תשעה באב הוא זה שאנחנו הכי פחות מקדישים בו את עצמנו לתשובה.
איך מציינים יום אבל על חורבן עתיק בתוך הוויה של ישיבה לבטח במדינה ריבונית? למה בעצם לעצור הכול באמצע החופש הגדול כדי לזכור את בית המקדש, ומה יכול לתרום לנו יום הזכרון הזה בזמן הזה?
בפרק החמישי של "בין שמים וארץ" משוחחים נשיא מכון הרטמן, הרב ד"ר דניאל הרטמן, הרב ד"ר שרגא בר-און והרבה תמר אלעד אפלבום על משמעות תשעה באב, ועל הקשר בין איבה לבין איכה.
מוזמנים ומוזמנות להאזין.
—
