מכתב הטייסים: פעולה תואמת עקרונות מוסריים

לכל אזרח, ובוודאי בידי מי שמופקד בידיו נשק רב עוצמה כמטוס, יש חובה לפעול בהתאם לעקרונות הערכיים הראויים. אזרח הלובש מדים אינו מסתלק ממכלול חובותיו המוסריות
F-16 ו-F-35 של חיל האוויר (צילום: רס"ן עופר, חיל האוויר)
F-16 ו-F-35 של חיל האוויר (צילום: רס"ן עופר, חיל האוויר)
פרופ' אבי שגיא הוא עמית מחקר במרכז קוגוד לחקר המחשבה היהודית ולהגות עכשווית במכון שלום הרטמן. הוא מלמד במחלקה לפילוסופיה באוניברסיטת בר אילן, שבה ייסד וניהל שנים ארוכות את התוכנית ללימודי פרשנות ותרבות. תוכנית זו היוותה חידוש ופריצת דרך בתחום הלימודים הבין-תחומיים בארץ ובעולם. הוא עורך את סדרת הספרים "פרשנות ותרבות" ומכהן כעורך של כתב העת תרבות דמוקרטית (עם חנן מנדל וידידיה שטרן). הוא אחד מארבעת מנסחי מסמך רוח צה"ל וחבר אקדמי בוועדות הפטור מטעמי מצפון.

מכתב הטייסים שהתפרסם בעיתונות לפני חג הפסח אינו מכתב פוליטי. הוא לא נועד להפיל את ממשלת ישראל, והוא גם לא קריאה לסרבנות לשירות בצה"ל. הטייסים שחתמו על המכתב הם אזרחים שמממשים את האחריות המוטלת עליהם, כעל כל אזרח – להתריע במצב שבו חרגה המלחמה מגבולות המותר מבחינה מוסרית ומשפטית.

הטענה שעולה מנגד, שלפיה הטייסים חתמו על המכתב כטייסים ולא כאזרחים היא מוטעית. הטייסים עומדים בלב המערכה הצבאית. טייס הוא מעין צלף עיוור, כי הוא אינו רואה את המטרה שאליה הוא מכוון. כפועל מוסרי עליו להיות משוכנע שמסד הנתונים שהוא מקבל מחדר הפיקוד תואם את החובה המוסרית והמשפטית המוטלת עליו. עליו להיות בטוח שפעילותו כטייס נעשית במסגרת העקרונות של המלחמה הצודקת.

לפיכך, במקום שהם אינם יכולים להיות בטוחים בכך, עליהם להניף דגל אדום ולהתריע. לוחמים המקבלים פקודה בלתי חוקית בעליל חייבים לסרב לפקודה גם אם היא ניתנת על ידי הרמטכ"ל או מפקד חיל האוויר. אין בכוחה של הממשלה להפוך פקודה בלתי חוקית לחוקית. הממשלה אינה הריבון המוסרי של אדם כלשהו, ובוודאי לא של הלוחמים.

הטייסים טוענים כי המלחמה עתה אינה מלחמה צודקת. היא לא משרתת את עקרון ההגנה העצמית, שכן ההגנה העצמית שהושגה זה מכבר מאפשרת לעצור את המלחמה ולהיערך בצורה הולמת לאיומים עתידיים. הערכים "ניצחון" או "ניצחון מוחלט", המנותקים מעיקרון ההגנה העצמית, הופכים את המלחמה ללא צודקת. טיעון זה מתחדד לנוכח המחדל החמור של מדינת ישראל וצה"ל בשחרור החטופים. בעת הזאת, כשהושגה הגנה עצמית המאפשרת היערכות חדשה של צה"ל להגנת אזרחי המדינה, נותרו החטופים ללא הגנה.

גם הם אזרחי מדינת ישראל, ובעת הזאת חובת ההגנה העצמית חלה עליהם באופן מיוחד. השלטון חוזר ומציין כי אחד מיעדי המלחמה הוא שחרור החטופים, אבל זהו רק יעד אחד ולא יעד עיקרי. השלטון כורך השגת יעד זה במיטוט שלטון חמאס. כך נותרת החובה הראשונה במעלה, הצלת החטופים, כחובה משנית. במעשה זה פוגעים המדינה וצה"ל בהחלת עקרון ההגנה העצמית על החטופים.

מכתב שהוא עדות היסטורית

לכל אזרח, ובוודאי בידי מי שמופקד בידיו נשק רב עוצמה כמטוס, יש חובה לפעול בהתאם לעקרונות המוסריים הראויים. אזרח הלובש מדים אינו מסתלק ממכלול חובותיו המוסריות. היפוכו של דבר: החייל נושא בצקלונו את מכלול ערכיו המוסריים, האזרחיים והחברתיים.

התגובה של מפקדי צה"ל המדיחים את הטייסים משירות אינה ראויה. היא תובעת מהם לפגוע בערכי צה"ל, המבוססים על ערכי המוסר ועל ערכיה של מדינת ישראל כמדינה דמוקרטית ויהודית. על מפקדי צה"ל מוטלת החובה להעמיד בפני השלטון את המשמעות המוסרית של לחימה שהמניע שלה אינו עקרון הגנה העצמית, ואופן ניהולה מוביל לפגיעה מתמשכת בערכי היסוד המוסריים והערכיים של החברה בישראל.

הטייסים מוכנים ורוצים להגן על מדינת ישראל, אבל הם נקראים להיות פיונים במלחמה אחרת. על צה"ל היה להתייצב לימין ערכי צה"ל ולימין הטייסים, ולסמן לשלטון: עצור! תחת זאת צה"ל תובע מלוחמיו נאמנות לא ביקורתית, הפוגעת בסופו של דבר בביטחון אזרחי מדינת ישראל. מכתבם של הטייסים הוא מסמך היסטורי, שיהווה עדות כי עוד לא אבדה היכולת לעצור ולהתייצב כפועלים מוסריים גם בעת הזאת.

מחשבה יהודית מרתקת אותך? דואג לעתידה היהודי-דמוקרטי של ישראל? מתעניינת ביהדות שרלוונטית עבורך?

מלאו את פרטיכם וקבלו את הניוזלטר שלנו

הוספת תגובה

SEND BY EMAIL

The End of Policy Substance in Israel Politics