/ תוכנית בארי

מאבק להצלת חסרי הישע או להנצחת הבורות?

תגובה לבג"צ הפורום החילוני לביטול מקצוע תרבות יהודית-ישראלית | כתב: אילון אידלשטיין

השבוע הגישה עמותת "הפורום החילוני" עתירה לבג"צ בדרישה לביטול הוראת מקצוע "תרבות יהודית-ישראלית" בבתי הספר. לטענת העותרים "התכנית שואפת לחנך את התלמידים החילוניים ולחייבם לראות ביהדות הדתית-אמונית מאפיין משמעותי בחייהם ולאמץ עמדות שונות מאלה שחונכו עליהם בביתם בנושא זהותם היהודית."

כשאני שומע על מאבקים חוזרים ונשנים אלה העוסקים בתכני חינוך והמצויים ברובד התקשורתי, הפוליטי והפעם גם בזה המשפטי, אני שואל את עצמי: האם מי מהעותרים הנכבדים צפה לאחרונה בשיעור בנושא "תרבות יהודית-ישראלית" כפי שמתקיים בפועל בבתי הספר? האם מי מהם ראה במו עיניו מורה בבית ספר היסודי או בחטיבת הביניים כופה על התלמידים חסרי הישע אמונות לא להם? שותלת בראשם אמונה בבורא עולם ומלהיבה אותם להתפלל שחרית ולקיים מצוות? כנראה שלא.

העתירה הזו מתבססת על תכנים "לא ראויים" שמצאו העותרים בתכניות הלימוד. ואכן יש לומר, תכניות הלימוד מכוונות לחשוף את הלומדים למושגי יסוד מעולם היהדות תוך חיפוש הרלבנטיות שעשויה להיות למושגים אלה לחייהם של התלמידים בין אם הם מבית חילוני, מסורתי או אחר.

דא עקא, התרבות היהודית עד לעת החדשה הייתה ספוגה מאד בתכנים מעולם הדת והאמונה. בשל כך המדפדף "לתומו" בתכניות הלימוד ימצא בהם בין השאר גם עיסוק באל ובהיבטים שונים של אורח החיים הדתי שאפיין את הקהילה היהודית לאורך ההיסטוריה. אך המבקר וצופה בשיעור הנערך בפועל בבית הספר לא יראה כפיה, שטיפת מוח, הטפה, כי אם חשיפה, נגיעה, דיון והתלבטות. זוהי מתודת ההוראה המובהקת בתרבות יהודית ישראלית והיא גוזרת את משמעות ההוראה כהזמנת התלמיד להיות חלק מהקהילה הפרשנית היהודית החופשית, דרך עיצוב עצמי של זהותו האישית והמשפחתית אל מול התכנים ההיסטוריים והתרבותיים אליהם הוא נחשף. הדגש בהוראה הוא על ערכים אוניברסליים שבאים לידי ביטוי במקורות, ערכים שכל אחד יכול למצוא בהם את מקומם, גם אם אין בו כל אמונה דתית ותפיסתו אתאיסטית מובהקת.

האלטרנטיבה היא הנצחתה של בורות ביחס לתרבות היהודית בקרב ציבור הלומדים בחינוך הממלכתי, בורות המייצרת שוב ושוב בשיח הישראלי נתק עמוק בין שני חלקי המשוואה המהותיים של המדינה – היהודית והדמוקרטית. הדרך להיאבק בכפיה האורתודוקסית בישראל אינה על ידי הנצחתה של בורות תרבותית בקרב הציבור, אלא דווקא על ידי הבאת הציבור לידי היכולת ללקיחת בעלות על התרבות היהודית, לשם עיצובה מחדש באופן המותאם לערכיו ולתפיסותיו.

עוד בנושא
חיפוש
עיקבו אחרי מכון הרטמן
הרשמו לניוזלטר של מכון הרטמן

SEND BY EMAIL

The End of Policy Substance in Israel Politics