הקוראים שמתעניינים בפילוסופיה בכלל, ובמשנתו של קרל פופר במיוחד, יבלעו בהנאה את הספר העמוק והמרתק שכתב ד"ר יחיאל גלבוע. אבל אני מבקש להמליץ עליו דווקא למי שאינו קורא ספרים אקדמיים, אך חרד מפני מציאות החיים המתדרדרת בישראל היום. אני מתכוון לישראלים הרבים שמחזיקים באמת מוחלטת, אלה שחושבים שהם ורק הם יודעים מהי האמת, ומנהלים ויכוחים לוהטים מבלי להקשיב כלל לבני-השיח שלהם. כפי שאמר לי סטודנט באחד השיעורים הראשונים שלו באוניברסיטה, אמירה שאינני יכול לשכוח: "אני מוכן להתווכח, אבל אינני מתכוון לשנות את דעתי". תכונות ישראליות מובהקות אלה, ואחרות הדומות להן, קיבלו משנה תוקף מאז החלה המדיה החברתית לטפח את תרבות הבלוף והכאילו, ופוליטיקאים שכחו שאפשר לומר דבר אמת. הם אינם מהססים למכור לוקשים, אבל טוענים שכל דברי יריביהם הם פייק ניוז.
אל מול מציאות ישראלית זו – של פיצול חברתי עמוק, הקצנה בעמדות, שנאה של כולם נגד כולם, דיבור בלשון בוטה, חריפה וגסה, ושימוש גובר גם באלימות פיסית – מראה הספר הזה בהצלחה רבה, שאפשר וגם כדאי לנהוג אחרת. גלבוע מציג בכשרון ובשפה מובנת לכל את הפילוסופיה של קרל פופר, כמו גם את עולמם הפילוסופי של קונפוציוס, אריסטו והרמב"ם, המציגים את היתרונות שיש לדרך המתינות, דרך הביניים.
משנתו של פופר מכירה במגבלות בני האדם להבין את המציאות ופילוסופיית הנאורות החדשה שלו מתבססת על ההנחה היסודית שכבני אנוש איננו יכולים להגיע לאמת ודאית, ולכן יש לשלול תפיסות קיצוניות שטוענות בשם "אמת ודאית". החשיבה הדוגמטית, המבטיחה שלמות אידיאולוגית, היא ניסיון ליצור גן עדן עלי אדמות, אבל היא מובילה תמיד לגיהנום. מכיוון שרוב בעיותיהם של בני האדם הן רב מימדיות והפתרונות שלהן אינם דיכוטומיים, יש לשלול תפיסות קיצוניות ועדיף לשאוף להשיג את הפתרון המיטבי, פתרון הקרוב ביותר לאמת הרגעית, אשר מביא בחשבון את מכלול המרכיבים בעת קבלת ההחלטות על פי הבנתו של מקבל ההחלטות.
פופר מציע, ובעקבותיו הלכו גם אחרים, לאמץ את הרציונליזם הביקורתי, המאפשר פתרונות לבעיות שונות באמצעות ניסוי וטעייה בלתי פוסקים; להשתמש בשיג ושיח, להקשיב לטיעונים ביקורתיים מתוך הנחה שאולי אתה דווקא צודק ואני הוא הטועה. החשיבה הביקורתית מעמידה חוקים למבחן מתמיד. היא מנסה לסתור אותם, להפריך אותם ולשנותם אם יש צורך בכך. עמדה זו אינה מתייאשת מן התקווה שבני אדם יכולים להגיע להסכמה ולפשרה בהרבה בעיות חשובות, אם ישתמשו באמצעים כמו טיעון והסתכלות קפדנית.
כפי שטען פופר בספרו מ-1969, 'בחיפוש אחר עולם טוב יותר', הידע האנושי הוא השערתי בלבד, ולידע זה אין סמכות מוחלטת אשר יכולה לאשר אותו או להפריכו. אם נשתמש בגישה זו, המושג השגור כל כך בו משתמש כל מרואיין ישראלי כמה וכמה פעמים, "אין ספק ש", יוחלף במונחים רכים יותר כמו "מתקבל על הדעת ש", או "סביר להניח ש".
לאחר הצגת משנתו של פופר בשאלת האמת והדרך להתקרב אליה עוסק גלבוע בנושא קרוב – "דרך האמצע". הדיון בפילוסופיית דרך האמצע החל כבר בתקופת קונפוציוס, במאה החמישית לפני הספירה, והוא נוכח בתרבויות שונות כמו הסינית, ההודית-בודהיסטית, היוונית-נוצרית, היהודית והמוסלמית. גלבוע מתרכז בשלושה הוגים: אריסטו, הרמב"ם וקונפוציוס. הספר משכנע בשבחיו להליכה בדרך האמצע, שעליה כתב אריסטו ב'ספר המידות' שלו, שהיא תכונת השלמות באופן כללי ולא רק בתחום המוסר.
אינני יכול לשכוח את השיעורים המרתקים על הרמב"ם שלימד אותנו יוסף בן-שלמה בתיכון בית הכרם בירושלים, בשנים בהן "חזר בשאלה" ועבד על עבודת הדוקטורט שלו באוניברסיטה העברית. לפי הרמב"ם, כך לימד אותנו בן-שלמה, את תכונות האדם ניתן לדמיין כניצבות על סולם. בקצה אחד של הסולם מופיעות תכונות חיוביות, ובקצה השני תכונות שליליות. שני הקצוות רעים ומזיקים לאדם – בקצה החיובי יש עודף ובקצה השלילי יש חיסרון. כדי להגיע לתכלית האושר, לטוב העליון, יש להתרחק מן הקיצוניות. לכן צריך האדם לשאוף לאיזון, ובכל מידה או תכונה עליו להימצא באמצע הסולם. מי שמוצא את נקודת האיזון בין השניים נקרא חכם. הדרך הבינונית והממוצעת, הסביר לנו בן-שלמה את הרמב"ם, היא הישרה והטובה והיא גם הדרך שבה מנהיג האל את העולם.
כמה התאכזנו, תלמידיו מבית הספר התיכון, כאשר בעקבות מלחמת ששת הימים שינה פרופ' בן-שלמה את השקפת עולמו, חזר בתשובה ונעשה אחד המטיפים הקיצוניים – והכריזמטיים – של מתנחלי גוש אמונים. בכך סתר את הדברים שכתב הרמב"ם ב'משנה תורה', דברים שאותם לימד אותנו המורה הנערץ תוך הזדהות מלאה: "כשיהיה האדם שוקל את פעולותיו תמיד ומכוון אל אמצעיתם, יהיה במדרגה עליונה ממדרגת בני אדם, ובזה יתקרב אל השם וישיג את טובו."
בסיכום ספרו כותב גלבוע:
משנתו של פופר ופילוסופיית דרך האמצע שואפות להגיע לאמת (שלעולם לא תימצא)… הן עוסקות בדיון ביקורתי, שבו מאתרים את הדרוש תיקון ומתקנים, בתהליך חזרור מתמשך ואין סופי, כדי ליצור פתרון מיטבי והרמוני במרחב המרכיבים של הבעיה הנדונה.
הדברים נכונים לגבי הדיון הפילוסופי שבו עוסק הספר, אבל נכונים לא פחות גם ברמה הפרקטית של חיי היום יום שלנו, במיוחד בעידן הנוכחי שמאופיין במשבר התבונה, העדר האמת ומשבר הדמוקרטיה. החשיבה הביקורתית מעודדת ויכוח, שהוא הזמנה לביקורת ורצון ללמוד ממנה. היא מתרחקת מהתפיסה הבינארית ומאפשרת גמישות וקבלת החלטות בתנאים משתנים. ההליכה בדרך האמצע פותחת פתח להבנת האחר והיא עשויה להקהות את הלהט המקטב, להרגיע את הסערות ולאפשר חיים נעימים יותר. כמה ישתפרו חיינו אם רק נצליח לאמץ אותה.
מחשבה יהודית מרתקת אותך? דואג לעתידה היהודי-דמוקרטי של ישראל? מתעניינת ביהדות שרלוונטית עבורך?
מלאו את פרטיכם וקבלו את הניוזלטר שלנו
