שיעור זה הוא חלק מהקורס "עמיות יהודית" בהנחיית הרב ד"ר שרגא בר-און. לחזרה לקורס לחצו כאן.
לחזרה לסדרת הקורסים המצולמים של תוכנית בארי לחצו כאן.
שיעור זה עוסק בדגם הפרגון וההכרה ההדדית כאלטרנטיבה חלופית לדגם העוינות הכושל. דגם ההכרה ההדדית מודגם באמצעות ניתוח שתי סוגיות מהתלמוד הבבלי כמפורט להלן:
הסוגיה ראשונה מתרחשת בבית מדרשו של ר' יוחנן, גדול אמוראי ישראל, ומוצג בה דיאלוג בין שני חכמים ארץ ישראלים לגבי הבדלים בין בבל לישראל בנוגע לטבע ולתרבות (ראו מקור 1). ניתוח הדיאלוג מוביל להבנה כי הוא משקף מחלוקת תפיסתית בין משתתפיו: ר' חייא משקף תפיסה ישראלית של רגשי נחיתות אל מול התרבות הבבלית המשגשגת ואילו ר' אסי משקף תפיסה ישראלית פטריוטית המגנה על ישראל מתוך זלזול עמוק בתרבות הבבלית. בסיום הסוגיה מתערב ר' יוחנן בדיאלוג ומבקש להסביר את ההבדלים בין בבל לישראל באור חיובי, מתוך כבוד והערכה לשגשוג התרבות הבבלית.
קריאה ביקורתית בסוגיה תטען שמדובר בסיפור בבלי שמבקש להאדיר את בבל ועל כן לא מייצג עמדה של פרגון ישראלי והכרה במרכז הבבלי. אולם קריאה תמימה תטען שמדובר במסורת ישראלית נאמנה, של פרגון והכרה במרכז הבבלי, שהתלמוד הבבלי בחר להעצימה כי הכיר בחשיבותה.
הסוגיה השניה המוצגת בשיעור, מתייחסת לפירוש שמציע ר' אושעיא לנבואות זכריה, המשבח את חכמי ישראל הנעימים והנוחים לעומת חכמי בבל, שמתנהגים ברוע ומחבלים זה לזה בהלכה (ראו מקור 2). שרגא סבור שהעובדה שהתלמוד הבבלי בוחר לצטט פרשנות זו המייחסת האשמות לבני בבל, מבלי להעביר עליה ביקורת, מעידה על אופיים הנינוח של בני בבל, המוכנים לקבל ביקורת ושואפים לשפר את דימויים. קבלה זו מהווה דוגמא לדגם עמיות שאינו מתמסר לתחרות ולעוינות.
שתי הסוגיות מדגימות את האלטרנטיבה של יחסי עמיות המושתתים על פרגון, אכפתיות , אהבה וניסיון כן ופתוח להבנת עולמם של המרכזים היהודים השונים מאתנו.
