/ תוכנית בארי

שיעור 4: סולדיריות יהודית בזמני משבר ובתנאי רווחה

שרגא בר און

שרגא בר און

שרגא בר און

 


שיעור זה הוא חלק מהקורס "עמיות יהודית" בהנחיית הרב ד"ר שרגא בר-און. לחזרה לקורס לחצו כאן.

לחזרה לסדרת הקורסים המצולמים של תוכנית בארי לחצו כאן.


קישור לשיעור

תקציר:

שיעור זה עוסק במשמעותה של ערבות הדדית וסולדיריות יהודית והאופן שבו ערכים אלו באים לידי ביטוי ביחסה של מדינת ישראל ליהודי העולם.

חלקו הראשון של השיעור מתמקד בהישגה של הציונות כתנועה של ערבות הדדית. הוא פותח בתיאור הכמיהה ההיסטורית של היהודים למולדתם, כפי שמתוארת במגילת העצמאות. כמיהה למולדת שלא נולדו בה ואף לא היתה ביתם, אולם על אף הפרדוקסליות הסמנטית המובנית הזו, מביעה את כיסופיהם להיות בביתם. השיעור ממשיך בהדגשת הרעיון שהקמת מדינת ישראל העניקה ביטחון לאומי לכלל יהודי העולם ומדיניותה מהווה ביטוי לסולדיריות וערבות הדדית יוצאות דופן. שרגא מדגים כיצד רעיון זה בא לידי ביטוי במגילת העצמאות, בחוק השבות ובחוק הלאום. הכרזת מגילת העצמאות שמדינת ישראל תהא פתוחה לעליה יהודית ולקיבוץ גלויות ומדיניות קליטת העליה הרחבה של ישראל במשך השנים מהוות דוגמא חיה לסולדירות יהודית עצומה. ביטוי מאוחר יותר לסולידירות היהודית מצוי בחוק השבות, הקובע שכל יהודי זכאי לעלות לישראל ובכך משקף הפנמה עמוקה של רעיון העמיות היהודית (כפי שביטא בן גוריון, ראו מקור 3). תפיסה זו עוגנה לאחרונה גם בחוקה המתגבשת של מדינת ישראל, בחוק הלאום המעניק מעמד של חוק יסוד לחוק השבות. זאת ועוד, חוק הלאום אף מרחיב את תפיסת הסולדיריות כאשר קובע שמדינת ישראל תדאג לשלום העם היהודי כולו, גם אם לאלו שאינם אזרחי מדינת ישראל ומצויים מחוץ לגבולותיה (בסעיף 6 לחוק – ראו מקור 4).

בחלקו השני של השיעור שרגא מאתגר את תפיסת העמיות היהודית שהציג בחלק הראשון וטוען שהיא מוגבלת. לשיטתו, המדיניות הישראלית מעגנת סולידירות יהודית הנוגעת לעיתות משבר ומצוקה אולם נעדרת ממנה דרישה לכינון סולדיריות יהודית בעיתות שגרה.
השיעור מסתיים בקריאה של שרגא לפעול למען פיתוח תודעת עמיות יהודית בחברה הישראלית – כפתרון לאתגר הניצב כיום בפני העם היהודי לגשר על הפערים בין יהודי ישראל והתפוצות. לכונן סולדיריות יהודית בעיתות שגרה ולא רק בעיתות חירום. תפיסת עמיות יהודית שתהא מושתת על סולידריות שתכיר בתפיסות של יהודי התפוצות, שתכיר במציאות של קיומם של בתים נוספים ליהודים לצד הבית הלאומי במדינת ישראל.

מקורות לעיון:

  1. מגילת העצמאות
    "לאחר שהוגלה העם מארצו בכוח הזרוע שמר לה אמונים בכל ארצות פזוריו, ולא חדל מתפילה ומתקוה לשוב לארצו ולחדש בתוכה את חירותו המדינית. מתוך קשר היסטורי ומסורתי זה חתרו היהודים בכל דור לשוב ולהאחז במולדתם העתיקה" – המקור מצוטט בשיעור כביטוי לכמיהה ההיסטורית של היהודים למולדתם.
  2. חוק השבות
    קובע את זכותו של כל יהודי לעלות לישראל "כל יהודי זכאי לעלות ארצה" (סעיף 1).
  3. בן גוריון, דברי ימי הכנסת, 6, עמ' 2037
    חוק זה קובע, שלא המדינה מקנה ליהודי חוץ-לארץ זכות להתיישב במדינה, אלא זכות זו טבועה בו באשר הוא יהודי (נאמר ביחס לחוק השבות).
  4. חוק הלאום, סעיף 6
    "המדינה תשקוד על הבטחת שלומם של בני העם היהודי ואזרחיה הנתונים בצרה ובשביה בשל יהודתם או בשל אזרחותם" – החוק מעגן את חובת המדינה לדאוג לשלומם של כלל יהודי העולם, גם אם אינם אזרחי ישראל!
  5. חיים חפר "לחיי העם הזה"
    העם הזה המפולג כל השנה
    כיצד הוא קם כשהוא מריח סכנה
    איך מתעורר הוא מנורבגיה ועד צ'ילי
    כי הוא יודע ש… אם אין אני לי מי לי.
    שירו של חיים חפר מצוטט בשיעור כביטוי לתפיסת הסולדיריות היהודית בעתות משבר.
עיקבו אחרי מכון הרטמן
הרשמו לניוזלטר של מכון הרטמן

SEND BY EMAIL

The End of Policy Substance in Israel Politics