שיעור זה הוא חלק מהקורס "עמיות יהודית" בהנחיית הרב ד"ר שרגא בר-און. לחזרה לקורס לחצו כאן.
לחזרה לסדרת הקורסים המצולמים של תוכנית בארי לחצו כאן.
קישור לשיעור
שיעור זה עוסק במשמעותה של ערבות הדדית וסולדיריות יהודית והאופן שבו ערכים אלו באים לידי ביטוי ביחסה של מדינת ישראל ליהודי העולם.
חלקו הראשון של השיעור מתמקד בהישגה של הציונות כתנועה של ערבות הדדית. הוא פותח בתיאור הכמיהה ההיסטורית של היהודים למולדתם, כפי שמתוארת במגילת העצמאות. כמיהה למולדת שלא נולדו בה ואף לא היתה ביתם, אולם על אף הפרדוקסליות הסמנטית המובנית הזו, מביעה את כיסופיהם להיות בביתם. השיעור ממשיך בהדגשת הרעיון שהקמת מדינת ישראל העניקה ביטחון לאומי לכלל יהודי העולם ומדיניותה מהווה ביטוי לסולדיריות וערבות הדדית יוצאות דופן. שרגא מדגים כיצד רעיון זה בא לידי ביטוי במגילת העצמאות, בחוק השבות ובחוק הלאום. הכרזת מגילת העצמאות שמדינת ישראל תהא פתוחה לעליה יהודית ולקיבוץ גלויות ומדיניות קליטת העליה הרחבה של ישראל במשך השנים מהוות דוגמא חיה לסולדירות יהודית עצומה. ביטוי מאוחר יותר לסולידירות היהודית מצוי בחוק השבות, הקובע שכל יהודי זכאי לעלות לישראל ובכך משקף הפנמה עמוקה של רעיון העמיות היהודית (כפי שביטא בן גוריון, ראו מקור 3). תפיסה זו עוגנה לאחרונה גם בחוקה המתגבשת של מדינת ישראל, בחוק הלאום המעניק מעמד של חוק יסוד לחוק השבות. זאת ועוד, חוק הלאום אף מרחיב את תפיסת הסולדיריות כאשר קובע שמדינת ישראל תדאג לשלום העם היהודי כולו, גם אם לאלו שאינם אזרחי מדינת ישראל ומצויים מחוץ לגבולותיה (בסעיף 6 לחוק – ראו מקור 4).
בחלקו השני של השיעור שרגא מאתגר את תפיסת העמיות היהודית שהציג בחלק הראשון וטוען שהיא מוגבלת. לשיטתו, המדיניות הישראלית מעגנת סולידירות יהודית הנוגעת לעיתות משבר ומצוקה אולם נעדרת ממנה דרישה לכינון סולדיריות יהודית בעיתות שגרה.
השיעור מסתיים בקריאה של שרגא לפעול למען פיתוח תודעת עמיות יהודית בחברה הישראלית – כפתרון לאתגר הניצב כיום בפני העם היהודי לגשר על הפערים בין יהודי ישראל והתפוצות. לכונן סולדיריות יהודית בעיתות שגרה ולא רק בעיתות חירום. תפיסת עמיות יהודית שתהא מושתת על סולידריות שתכיר בתפיסות של יהודי התפוצות, שתכיר במציאות של קיומם של בתים נוספים ליהודים לצד הבית הלאומי במדינת ישראל.
