פרשת מטות מסעי, פותחת בפרשת נדרים:
ג אִישׁ כִּי-יִדֹּר נֶדֶר לַה' אוֹ-הִשָּׁבַע שְׁבֻעָה לֶאְסֹר אִסָּר עַל-נַפְשׁוֹ לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ כְּכָל-הַיֹּצֵא מִפִּיו יַעֲשֶׂה. ד וְאִשָּׁה כִּי-תִדֹּר נֶדֶר לַה' וְאָסְרָה אִסָּר בְּבֵית אָבִיהָ בִּנְעֻרֶיהָ. ה וְשָׁמַע אָבִיהָ אֶת-נִדְרָהּ וֶאֱסָרָהּ אֲשֶׁר אָסְרָה עַל-נַפְשָׁהּ וְהֶחֱרִישׁ לָהּ אָבִיהָ וְקָמוּ כָּל-נְדָרֶיהָ וְכָל-אִסָּר אֲשֶׁר-אָסְרָה עַל-נַפְשָׁהּ יָקוּם. ו וְאִם-הֵנִיא אָבִיהָ אֹתָהּ בְּיוֹם שָׁמְעוֹ כָּל-נְדָרֶיהָ וֶאֱסָרֶיהָ אֲשֶׁר-אָסְרָה עַל-נַפְשָׁהּ לֹא יָקוּם וַה' יִסְלַח-לָהּ כִּי-הֵנִיא אָבִיהָ אֹתָהּ. ז וְאִם-הָיוֹ תִהְיֶה לְאִישׁ וּנְדָרֶיהָ עָלֶיהָ אוֹ מִבְטָא שְׂפָתֶיהָ אֲשֶׁר אָסְרָה עַל-נַפְשָׁהּ. ח וְשָׁמַע אִישָׁהּ בְּיוֹם שָׁמְעוֹ וְהֶחֱרִישׁ לָהּ וְקָמוּ נְדָרֶיהָ וֶאֱסָרֶהָ אֲשֶׁר-אָסְרָה עַל-נַפְשָׁהּ יָקֻמוּ. ט וְאִם בְּיוֹם שְׁמֹעַ אִישָׁהּ יָנִיא אוֹתָהּ וְהֵפֵר אֶת-נִדְרָהּ אֲשֶׁר עָלֶיהָ וְאֵת מִבְטָא שְׂפָתֶיהָ אֲשֶׁר אָסְרָה עַל-נַפְשָׁהּ וַה' יִסְלַח-לָהּ. י וְנֵדֶר אַלְמָנָה וּגְרוּשָׁה כֹּל אֲשֶׁר-אָסְרָה עַל-נַפְשָׁהּ יָקוּם עָלֶיהָ. יא וְאִם-בֵּית אִישָׁהּ נָדָרָה אוֹ-אָסְרָה אִסָּר עַל-נַפְשָׁהּ בִּשְׁבֻעָה. יב וְשָׁמַע אִישָׁהּ וְהֶחֱרִשׁ לָהּ לֹא הֵנִיא אֹתָהּ וְקָמוּ כָּל-נְדָרֶיהָ וְכָל-אִסָּר אֲשֶׁר-אָסְרָה עַל-נַפְשָׁהּ יָקוּם. יג וְאִם-הָפֵר יָפֵר אֹתָם אִישָׁהּ בְּיוֹם שָׁמְעוֹ כָּל-מוֹצָא שְׂפָתֶיהָ לִנְדָרֶיהָ וּלְאִסַּר נַפְשָׁהּ לֹא יָקוּם אִישָׁהּ הֲפֵרָם וַה' יִסְלַח-לָהּ. יד כָּל-נֵדֶר וְכָל-שְׁבֻעַת אִסָּר לְעַנֹּת נָפֶשׁ אִישָׁהּ יְקִימֶנּוּ וְאִישָׁהּ יְפֵרֶנּוּ. טו וְאִם-הַחֲרֵשׁ יַחֲרִישׁ לָהּ אִישָׁהּ מִיּוֹם אֶל-יוֹם וְהֵקִים אֶת-כָּל-נְדָרֶיהָ אוֹ אֶת-כָּל-אֱסָרֶיהָ אֲשֶׁר עָלֶיהָ הֵקִים אֹתָם כִּי-הֶחֱרִשׁ לָהּ בְּיוֹם שָׁמְעוֹ. טז וְאִם-הָפֵר יָפֵר אֹתָם אַחֲרֵי שָׁמְעוֹ וְנָשָׂא אֶת-עֲוֹנָהּ. יז אֵלֶּה הַחֻקִּים אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת-מֹשֶׁה בֵּין אִישׁ לְאִשְׁתּוֹ בֵּין-אָב לְבִתּוֹ בִּנְעֻרֶיהָ בֵּית אָבִיהָ.
עולמנו העכשווי נחלק לשתי קבוצות: הקבוצה הראשונה מכילה את הרואים את עולם הגברים והנשים כעולם שוויוני. הללו ירגישו ניכור ביחס לפרשה, שכן היא לא שוויונית בעליל. לא רק שיש מערכות חוקים שונות לגברים ולנשים, אלא שהאישה כפופה לרצונו של הגבר. אביה ולאחר מכן האיש שלה, יכולים להפר את הנדרים שהיא נדרה.
הקבוצה השניה מכילה את הרואים את עולם הגברים והנשים כעולם שאיננו שוויוני. קבוצה זו נחלקת לשתי קבוצות משנה: האחת – תמונת עולמה הלא שוויונית נגזרת מהתבוננות במציאות, השניה – תמונתה הלא שוויונית נגזרת מהתבוננות בתורה. קבוצה זו על שתי קבוצות המשנה שלה, יכולה להזדהות עם הפרשה ולראות בה מקור השראה.
בואו ונתבונן בפרשה ונראה מה באמת כתוב בה. אינני בא להגן על הכתובים, אלא ללמוד אותם. נתחיל במושג הנדר. הנדר הוא מושג יוצא דופן ביחס לקבוצת המצוות, הוא יצירה עצמית של האדם הפרטי. ראובן נודר שלא לאכול עגבניות, לכל העולם העגבניות מותרות ורק לו הן אסורות. מופע פרטי של מושג הנדר הוא נדר הנזירות, בו האיש הפרטי יוצר את עצמו כשונה ביחס לכל קבוצת האנשים. כל האנשים הם קצרי שיער, ורק הוא ארך שיער. מעניין שפרשת הנזיר נמצאת בתחילת ספר במדבר, ואילו פרשת הנדרים – בסופו. בספר שהוא יותר מיתר ספרי התורה ספר הכלל, מופיעות שתי מצוות של היחיד היוצר ויוצא הדופן.
נחזור למושג הנדר, ועתה נבחן אותו ביחס לגברים ולנשים. את הנדר יכולים לנדור גברים ונשים, אין כל הבדל ביניהם. משמע – הן איש יחיד והן אישה יחידה, יכולים להביא לידי ביטוי את עצמיותם הייחודית.
ההבדל בין גברים ונשים בא לידי ביטוי לא בנדר, אלא באפשרות הפרתו. ביחס לגבר מופיע הצו:
אִישׁ כִּי-יִדֹּר נֶדֶר לַה' אוֹ-הִשָּׁבַע שְׁבֻעָה לֶאְסֹר אִסָּר עַל-נַפְשׁוֹ לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ כְּכָל-הַיֹּצֵא מִפִּיו יַעֲשֶׂה.
כלומר – ביחס לגבר, אין אפשרות להפר את הנדר. בעולם חכמים נוצרה אפשרות להתיר את הנדר, אבל היא מחוץ לתחום ההתבוננות שלנו כאן.
אישה בוגרת העומדת ברשות עצמה – אישה לא נשואה או אישה גרושה, גם ביחס אליה תקף כלל אי ההפרה. אם היא נדרה נדר, הרי שאסור לה להפר אותו ואיש לא יכול להפר אותו.
ההבדל בין גברים ונשים בא לידי ביטוי בשני מקרים, האחד – נערה שהיא בבית אביה, והשני – אישה נשואה בבית בעלה. בשני המקרים האלה, בידי הגבר – האב או הבעל, יש יכולת להפר את הנדר. היכולת הזאת מוגבלת, רק אם ביום בו שמעו האב או הבעל את הנדר הם מפירים אותו.
בואו ונדייק: קבוצת הנדרים שנודרות נערה בבית אביה או אישה בבית בעלה, נחלקת לשלוש קבוצות משנה: האחת – נדרים שהאב והבעל שמעו ולא הפרו מכיוון שלא רצו להפר, הם נדרים קיימים שאין להם הפרה. השניה – נדרים שלא הופרו 'ביום שומעו', הם נדרים שאין להם הפרה גם אם האב או הבעל רוצים להפר אותם. השלישית – נדרים שהאב והבעל שומעים ומפירים ביום שמעם, הם הנדרים המופרים.
חשוב להתבונן לא רק במקור הכתוב, אלא גם במקור האלטרנטיבי שיכול היה להיות כתוב. אילו היתה התורה מתאימה לתמונת העולם של בעלי השוויון בין גברים לנשים, לא היתה לאב או לבעל אפשרות להפר את נדרי האישה. אילו היתה התורה מתאימה לתמונת העולם של בעלי אי השוויון בין גברים לנשים, היתה לאב או לבעל אפשרות להפר את נדרי האישה גם לאחר יום שמעם. אולי אם היתה התורה מתאימה לתמונת העולם של בעלי אי השוויון, לא היתה לנערה בבית אביה או לאישה בבית בעלה בכלל אפשרות לנדור נדר, והמימוש העצמי המקופל בתורת הנדר היה נתפש כמתאים לגברים ולא לנשים. אולי אם היתה התורה מתאימה לתמונת העולם של בעלי אי השוויון, גם לאישה בוגרת שאיננה ברשות גבר לא היתה אפשרות לנדור. מכאן נובע שהתורה קובעת מקום לעצמה, מקום שאיננו מתאים לא לתמונת בעלי השוויון ולא לתמונת בעלי אי השוויון.
המחלוקת היום בעולם בכלל ובעולם היהודי בפרט, היא בין בעלי השוויון ובין בעלי אי השוויון. כדרכן של מחלוקות, כל צד מבליט מימד של קיום שאיננו מושג על ידי בעל מחלוקתו. ערך השוויון הוא ערך חשוב, הוא מעמיד את צלם אלוהים של האדם מעבר לשאלות המגדר [כמו גם מעבר לשאלת הזהות הלאומית]. הופעתו והמלחמה על מימושו [וזאת כמובן עמדה אישית שלי], הוא ביטוי להתפתחות החברה מבחינה אנושית ומוסרית. אבל כמו לכל ערך ובמיוחד למימושו של ערך, יש לו מחירים. המחיר הוא טשטוש ההבדל שבין גבר ובין אישה. הן על פי התיאור שבתורה והן על פי המציאות, גבר הוא גבר ואישה היא אישה. הבלטת המכנה המשותף – האדם, מטשטשת את הזהות הייחודית של גברים כגברים ושל נשים כנשים. ולאידך גיסא: ערך הזהות הייחודית של גברים כגברים ושל נשים כנשים ובמיוחד מימושו, אף הוא חשוב וראוי [ושוב – זאת עמדה אישית]. גם לערך זה ולמימושו, יש מחיר. המחיר של הבלטת הזהות השונה, הוא טשטוש של הזהות המשותפת – האדם – והשוויון הנגזר ממנה.
פרשת הנדרים היא ביטוי לניסיון, לאזן בין שני הערכים הסותרים. יש בניסיון הזה כדי לאתגר את שני בעלי המחלוקת: את בעלי תמונת השוויון ובעלי תורת אי השוויון. יש כדי לעורר אותם מתרדמתם הדוגמאטית, כדי להבליט את הסכנה שבמימוש של אחד הערכים בלבד. אנשי הלכה יקבלו את הכרעת האיזון של התורה, אבל גם הם וגם אנשים שאינם אנשי הלכה – ראוי שלא ישקטו על שמריהם ויחפשו דרכים בסוגיות הרבות של שוויון ואי שוויון, כיצד לאזן בין הערכים ההפוכים.
