תמכו בנו

/
EN
הצטרפו לניוזלטר שלנו

פרשת נח: על הקשת

לאחר המבול כורת ריבונו של עולם ברית עם העולם ויושביו, ונותן לה אות - הקשת. האות היא הסימן היא הסמל, מצריכה את הקורא בתורה גם אם הוא מכוון לפשוטו של מקרא, לתת לה פשר ומשמעות
ד"ר משה מאיר היה עמית מחקר במכון שלום הרטמן. הוא הנחה תוכנית להכשרת מנחי בתי מדרש במכון ולימד בבית הספר הרטמן. מאיר לימד מחשבת ישראל בחוג למחשבת ישראל באוניברסיטה העברית והגות יהודית במתודה בית מדרשית, בפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב. מאיר פירסם מאמרי הגות רבים, שלושה ספרי שירה: "כמעט", "סמיכות" ו"ספר הבית והמנוחה" ואת ספר הפרוזה "אבי אבי". הוא היה שותף ביצירת הסרט "סוקרטס על למברטה" שעסק באביו, יעקב מאיר, שנפל במלחמת ששת הימים. מאמרו

לאחר המבול כורת ריבונו של עולם ברית עם העולם ויושביו, ונותן לה אות – הקשת. האות היא הסימן היא הסמל, מצריכה את הקורא בתורה גם אם הוא מכוון לפשוטו של מקרא, לתת לה פשר ומשמעות. בואו ונתבונן בקשת, ונתור אחר מובנה. הכלים שיעמדו לרשותנו יהיו שלושה: קשב לפסוקים המתארים אותה, מעקב אחר מופעי קשת אחרים בתנ"ך, והתבוננות בקשת כשהיא לעצמה. בואו ונתחיל בפסוקים שבפרשה:

וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים זֹאת אוֹת-הַבְּרִית אֲשֶׁר-אֲנִי נֹתֵן בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם וּבֵין כָּל-נֶפֶשׁ חַיָּה אֲשֶׁר אִתְּכֶם לְדֹרֹת עוֹלָם. אֶת-קַשְׁתִּי נָתַתִּי בֶּעָנָן וְהָיְתָה לְאוֹת בְּרִית בֵּינִי וּבֵין הָאָרֶץ. וְהָיָה בְּעַנְנִי עָנָן עַל-הָאָרֶץ וְנִרְאֲתָה הַקֶּשֶׁת בֶּעָנָן. וְזָכַרְתִּי אֶת-בְּרִיתִי אֲשֶׁר בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם וּבֵין כָּל-נֶפֶשׁ חַיָּה בְּכָל-בָּשָׂר וְלֹא-יִהְיֶה עוֹד הַמַּיִם לְמַבּוּל לְשַׁחֵת כָּל-בָּשָׂר.                                                                                        [בראשית ט']

הרושם העולה הוא, כי אלוהים מכיר את עצמו כמי שעלול לענן ענן. יש והכעס גובר בו ומאיים להתפרץ, אזי תופיע הקשת כאות בולם על ידי הזכרת הברית. ריבונו של עולם הפיק לקחים מהתפרצות המבול, הוא איננו רוצה לתת לכעסיו לגאות ולפרוק עצמם על העולם. נראה כי הקשת ככלי מלחמה היורה חיצים, קשורה לסימון הכעסים הנבלמים. אולי הופעתה בשמים בהיפוך [היא מופנית כלפי השמים ולא כלפי הארץ], היא סימן של פריקת הנשק מכיוונו כלפי ה'אויב'. יש שיראו בקשת אות קלון לריבונו של עולם, הזקוק לסימן כדי לבלום כעסיו. עדיף בעיניהם אל [וגם אדם] שאין בו רגשות שליליים כלל. אחרים ואני ביניהם יסברו כחכמים, 'איזהו גיבור? הכובש את יצרו'. מלך העולם המתמודד ומשתלט על חסרונותיו, הוא הראוי למלוך ולהוות מודל ומורה דרך לאדם.

במרחקים גדולים שבה ונגלית הקשת, כמי שהפכה לסמלו של ריבונו של עולם. בפסגת המרכבה, גבוה מעל גבוה, רואה יחזקאל הנביא את המראה הבא:

וּמִמַּעַל לָרָקִיעַ אֲשֶׁר עַל-רֹאשָׁם כְּמַרְאֵה אֶבֶן-סַפִּיר דְּמוּת כִּסֵּא וְעַל דְּמוּת הַכִּסֵּא דְּמוּת כְּמַרְאֵה אָדָם עָלָיו מִלְמָעְלָה. וָאֵרֶא כְּעֵין חַשְׁמַל כְּמַרְאֵה-אֵשׁ בֵּית-לָהּ סָבִיב מִמַּרְאֵה מָתְנָיו וּלְמָעְלָה וּמִמַּרְאֵה מָתְנָיו וּלְמַטָּה רָאִיתִי כְּמַרְאֵה-אֵשׁ וְנֹגַהּ לוֹ סָבִיב. כְּמַרְאֵה הַקֶּשֶׁת אֲשֶׁר יִהְיֶה בֶעָנָן בְּיוֹם הַגֶּשֶׁם כֵּן מַרְאֵה הַנֹּגַהּ סָבִיב הוּא מַרְאֵה דְּמוּת כְּבוֹד-ה' וָאֶרְאֶה וָאֶפֹּל עַל-פָּנַי וָאֶשְׁמַע קוֹל מְדַבֵּר.
[יחזקאל א']

אפשר לומר כי אין קשר בין הקשת הזאת ובין קשת נח, זו הוראתה כיבוש כעסים וזו – משוחררת מהכעסים – מסמנת את הכבוד היופי והרב גוניות. אני נוטה להרגיש, כי סמלים נוטלים עימם את פשרם מספר לספר ומעולם לעולם. אם יש קשר – מהו? אם אכן הקשת היא כלי לבלימת כעסים בו השתמש ריבון העולמים אחר המבול, הרי אצל יחזקאל היא הופכת סימן ההיכר של אלוהים. מכל הופעותיו והתגלויותיו, דווקא יכולת הבלימה הפכה לראש הכתר שלו.
בתלמוד מופיעים כמה מאמרים, המורים על קרבתה של הקשת למלך מלכי המלכים:

דרש רבי יהודה בן רבי נחמני, מתורגמנו של ריש לקיש: כל המסתכל בשלושה דברים, עיניו כהות: בקשת ובנשיא ובכוהנים.
בקשת שכתוב: "כמראה הקשת אשר יהיה בענן ביום הגשם הוא מראה דמות כבוד ה'."
בנשיא שכתוב (במדבר כ"ז) "ונתת מהודך עליו".
המסתכל בכהנים בזמן שבית המקדש קיים שהיו עומדין על דוכנן ומברכין את ישראל בשם המפורש.                                                      [חגיגה ט"ז ע"א]

לא רק יחזקאל, אלא כל אדם המסתכל בקשת הרי הוא מסתכל על ריבונו של עולם. לכן אסור להסתכל על הקשת.

העמדת הקשת כמסמלת את הבלימה, מנהירה עוד פרשה בספר בראשית. אברהם נקרא על ידי שרה לגרש את הגר ואת בנה. הגר טועה במדבר, ללא מים לתת לבנה:

וַתֵּלֶךְ וַתֵּשֶׁב לָהּ מִנֶּגֶד הַרְחֵק כִּמְטַחֲוֵי קֶשֶׁת כִּי אָמְרָה אַל-אֶרְאֶה בְּמוֹת הַיָּלֶד וַתֵּשֶׁב מִנֶּגֶד וַתִּשָּׂא אֶת-קֹלָהּ וַתֵּבְךְּ.                                             [בראשית כ"א]

אפשר לומר כי המופע של הקשת אקראי, הוא בא רק לתת אמת מידה למרחק. אבל הופעה שנייה של הקשת בסיפור, מעוררת מחשבה שאולי לא כך הם פני הדברים כשגדל הילד שעבר את המאורע הטראומאטי של ההלכה, הוא בוחר קריירה הקשורה באותה התרחשות קשה:

וַיְהִי אֱלֹהִים אֶת-הַנַּעַר וַיִּגְדָּל וַיֵּשֶׁב בַּמִּדְבָּר וַיְהִי רֹבֶה קַשָּׁת.                        [שם]

ייתכן ואין קשר, אבל יש מקום להשערה מקשרת. הגר משליכה את בנה, והעילה היא 'אל אראה  במות הילד'. היא לא יכולה לעמוד במראה. הבחירה באמת המידה של מטחווי הקשת, אולי מורה כי יש עוד עילה גלויה או סמויה. היא יורה בו בקשת, היא כועסת עליו. אולי מכיוון שהריונה ולידתה אותו גרמו לגירושה מבית אברהם. לעיתים יש בנו כעס על האהובים עלינו, עקוב לב האדם, מי ידענו. הכעס מפעפע לחיי הילד, והוא בוחר לעצמו חיי אלימות שהיא פרץ של רגשות כועסים.
גם ריבונו של עולם כעס על ילדיו, הביא עליהם את המבול. אבל הוא התעשת, התמודד עם כעסיו וניסה לגבור עליהם. הקשת היא אות וסימן להתגברות, והיא הופכת להילת האור על דמותו ולסימן לכבודו. ידע האדם המנסה להתדמות לבוראו, כי יש בו תחושות קשות גם ואולי דווקא ביחס לאהוביו, וכי עליו לחתור להתגבר עליהם לאורות גווניה הזוהרים של הקשת.

הוספת תגובה
חיפוש
עיקבו אחרי מכון הרטמן
הרשמו לניוזלטר של מכון הרטמן

SEND BY EMAIL

The End of Policy Substance in Israel Politics