תמכו בנו
פרשת וארא: התוודעות
אלוהים הופיע לאברהם וליעקב בשם ההוויה, אבל לא נודע להם בו. לוקח זמן להבחין בשינוי שחל באלוהים שהפך להוויה. כמו בבוקר בו לוקח זמן להבחין בין החמור לערוב, בין הזאב לכלב, בין התכלת לכרתי, ובין הדמות האנונימית לבין החבר.

לפנות בוקר, קווי אור ראשונים עולים במזרח, 'איילת השחר' בפי חכמים. הקווים הולכים ומתרחבים, האור ממלא כבר שטח, 'עמוד השחר' בשפתם של חכמים. השומר עומד על משמרתו, מנסה להבחין בין הצבעים השונים המתחילים לעלות מן החשיכה. 'מה צבעה של הגדר? תכלת או לבן? זאת תכלת או ירקרק ככרתי?' חיה עוברת במרוצה. לבו פועם: 'זאב? או כלב?' לפתע מופיעה דמות אדם. תווי פניה לא ניכרים. מי זה? מחבל או חבר?

ב וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֶל מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי יְהוָה. ג וָאֵרָא אֶל אַבְרָהָם אֶל יִצְחָק וְאֶל-יַעֲקֹב בְּאֵל שַׁדָּי וּשְׁמִי יְהוָה לֹא נוֹדַעְתִּי לָהֶם.[בניגוד להרגל אינני מחליף שם הוויה בה' מכיוון ששם ההוויה הוא הסיפור בפסוק הזה].

תמהו פרשנים ראשונים ואחרונים: הכיצד? והלא בספר בראשית מסופר כי אלוהים מופיע בשם הוויה לאברהם וליעקב:

וַיֹּאמֶר אֵלָיו [אל אברהם] אֲנִי יְהוָה אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאוּר כַּשְׂדִּים לָתֶת לְךָ אֶת-הָאָרֶץ הַזֹּאת לְרִשְׁתָּהּ. [בראשית ט"ו ז'].

יב וַיַּחֲלֹם [יעקב] וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ. יג וְהִנֵּה יְהוָה נִצָּב עָלָיו וַיֹּאמַר אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אָבִיךָ וֵאלֹהֵי יִצְחָק הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה שֹׁכֵב עָלֶיהָ לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֶךָ. [בראשית כ"ח].

בואו ונתבונן במושג ההתוודעות. מהי ההתוודעות בלשון התנ"ך?

כ וַתֹּאכַלְנָה הַפָּרוֹת הָרַקּוֹת וְהָרָעוֹת אֵת שֶׁבַע הַפָּרוֹת הָרִאשֹׁנוֹת הַבְּרִיאֹת. כא וַתָּבֹאנָה אֶל-קִרְבֶּנָה וְלֹא נוֹדַע כִּי-בָאוּ אֶל-קִרְבֶּנָה וּמַרְאֵיהֶן רַע כַּאֲשֶׁר בַּתְּחִלָּה וָאִיקָץ. [בראשית מ"א].

'נודע' שייך ביסודו לשדה הראייה, והוא מופיע בעת של קושי באבחון החזותי. קשה לראות שהפרות הרעות סיימו זה עתה לאכול את אחיותיהן הטובות, כי 'מראיהן רע כאשר בתחילה'.

לאחר הלילה הטעון של בועז ורות בגורן, מגיע הבוקר:

וַתִּשְׁכַּב מַרְגְּלוֹתָו עַד הַבֹּקֶר וַתָּקָם בטרום (בְּטֶרֶם) יַכִּיר אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ וַיֹּאמֶר אַל יִוָּדַע כִּי בָאָה הָאִשָּׁה הַגֹּרֶן. [רות ג' י"ד].

זאת השעה אותה תיארנו בפתיח, שעה של קושי בהכרות, שעה של התוודעות. שני המושגים 'התוודעות' ו'היכרות' משמשים יחדיו בשפת התנ"ך, חכמים בחרו את ה'היכרות' כמסמן לתופעה:

מאימתי קורין את שמע בשחרית? משיכיר בין תכלת ללבן; רבי אליעזר אומר: בין תכלת לכרתי. [ברכות ב' א'].

רבי מאיר אומר: משיכיר בין זאב לכלב. רבי עקיבא אומר: בין חמור לערוד. ואחרים אומרים: משיראה את חברו רחוק ד' אמות ויכירנו.
נחזור לפסוק הפרשה:

ב וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֶל מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי יְהוָה. ג וָאֵרָא אֶל אַבְרָהָם אֶל יִצְחָק וְאֶל יַעֲקֹב בְּאֵל שַׁדָּי וּשְׁמִי יְהוָה לֹא נוֹדַעְתִּי לָהֶם.

אלוהים הופיע לאברהם וליעקב בשם ההוויה, אבל לא נודע להם בו. לוקח זמן להבחין בשינוי שחל באלוהים שהפך להוויה. כמו בבוקר בו לוקח זמן להבחין בין החמור לערוב, בין הזאב לכלב, בין התכלת לכרתי, ובין הדמות האנונימית לבין החבר.

העולם משתנה, אנשים משתנים, אנחנו משתנים. קשה לאחר להכיר בשינוי, ואי אפשר להאיץ את התהליך. צריך לזרום עם הזמן בזרימתו, עם האור המאיר. עד שתנץ החמה, עד שאפשר יהיה להכיר במראות ולהתוודע לשינויים שהתחוללו בלילה.

השארת תגובה