תמכו בנו

/
EN
הצטרפו לניוזלטר שלנו

'אבות אכלו בוסר ושיני בנים תקהינה'? לפעמים זה הפוך

פרשת שמות מספרת לנו על 'זכות אבות', אך מהי? מתי מתחילה ומתי היא נגמרת? תמונה אחת רואה את האדם אחוז בזהות הוריו, תמונה שנייה רואה אותו עומד בפני עצמו
משפחה צופה בשקיעה, PIXABAY
משפחה צופה בשקיעה, PIXABAY
ד"ר משה מאיר היה עמית מחקר במכון שלום הרטמן. הוא הנחה תוכנית להכשרת מנחי בתי מדרש במכון ולימד בבית הספר הרטמן. מאיר לימד מחשבת ישראל בחוג למחשבת ישראל באוניברסיטה העברית והגות יהודית במתודה בית מדרשית, בפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב. מאיר פירסם מאמרי הגות רבים, שלושה ספרי שירה: "כמעט", "סמיכות" ו"ספר הבית והמנוחה" ואת ספר הפרוזה "אבי אבי". הוא היה שותף ביצירת הסרט "סוקרטס על למברטה" שעסק באביו, יעקב מאיר, שנפל במלחמת ששת הימים. מאמרו

פרק הפתיחה של ספר שמות, מורה על התנאים שהובילו לשעבוד במצרים:

וַיָּמָת יוֹסֵף וְכָל אֶחָיו וְכֹל הַדּוֹר הַהוּא…

וַיָּקָם מֶלֶךְ חָדָשׁ עַל מִצְרָיִם, אֲשֶׁר לֹא יָדַע אֶת יוֹסֵף.

המצב של בני ישראל, מצב של זרות. חוטי הידיעה וההיכרות נקרעו, ועתה הם קבוצת מיעוט בארץ זרה ללא ריכוך של 'זכות אבות' – זכות האח. חכמי התלמוד ציירו שתי תמונות אפשריות של מצב זה:

'ויקם מלך חדש על מצרים',
רב ושמואל;
אחד אמר: חדש ממש,
ואחד אמר: שנתחדשו גזירותיו.
מי שאמר 'חדש ממש' – מפני שכתוב 'חדש'.
ומי שאמר 'שנתחדשו גזירותיו' – מכך שלא כתוב 'וימת וימלוך'.
ולמי שאמר 'שנתחדשו גזירותיו', הרי כתוב 'אשר לא ידע את יוסף'?! [אם מדובר במלך הקודם, הרי הוא יודע ומכיר את יוסף].
מהו 'אשר לא ידע את יוסף' – שהיה דומה כמי שלא ידע את יוסף כלל.[עירובין נ"ג ע"א. מתורגם]

על פי תמונה אחת – מדובר באנשים חדשים שאינם מכירים את האנשים שהיו פעם. על פי התמונה השניה – מדובר באותם אנשים, אך תוקפה של ההיכרות פג. הם עכשיו כאילו לא יודעים.
התמונות הללו מעוררות אותי להתבונן בתופעה של זכות האבות. רבים מאיתנו מנצלים אותה בחייהם, ואף במקורותינו יש בנות קול המורות כי יש לה משמעות. כאשר הדיחו אנשי בית המדרש את רבן גמליאל מן הנשיאות בעקבות הפגיעה שפגע ברבי יהושע, החלו לשקול את החלופות העומדות בפניהם:

את מי נעמיד במקומו?
נעמיד את רבי יהושע?
בעל מעשה הוא; נעמיד את רבי עקיבא?
שמא יעניש אותו שאין לו זכות אבות; אלא נעמיד את רבי אלעזר בן עזריה, שהוא חכם והוא עשיר והוא עשירי לעזרא.
הוא חכם – שאם יקשו לו, הוא יפרק את הקושיות.
והוא עשיר – שאם יהא עליו לעבוד את בית הקיסר, הוא ילך ויעבוד.
והוא עשירי לעזרא – שיש לו אבות, ולא יוכל רבן גמליאל להעניש אותו'.[ברכות כ"ז ע"ב – כ"ח ע"א. מתורגם]

זכות האבות מהווה תנאי – על פי סוגיה זו – ליכולת לתפקד בתפקיד סמכותי. יתרה מזו. כשבא רבן גמליאל לפייס את רבי יהושע, הוא פוגע בו בשנית, ומיד מנסה לתקון את המעוות:

כשהגיע לביתו של רבי יהושע, ראה את קירות ביתו שהם מושחרים.
אמר לו: 'מכותלי ביתך אתה ניכר שפחמי אתה'.
אמר לו: 'אוי לו לדור שאתה פרנסו, שאי אתה יודע בצערן של תלמידי חכמים במה הם מתפרנסים ובמה הם נזונים'.
אמר לו: 'נעניתי לך, מחול לי!'לא השגיח בו.
'עשה בשביל כבוד אבא!'התפייס.

מילא רבי עקיבא, איש שעל פי המסורת בא ממשפחת גרים – זכות האבות מהווה מרכיב מרכזי ביכולתו לעמוד מול רבן גמליאל. אבל רבי יהושע?! גדול חכמי בית המדרש, זה אשר רבן גמליאל מגדיר אותו כרבו, בעולם בית המדרש שחרט על דגלו את ביטול הייחוס ואת האפשרות של כל אדם לפלס דרכו אל הפסגה, גם כאן זכות האבות מתפקדת?! הלא כך אומרת המשנה האחרונה במסכת הוריות:

כהן קודם ללוי, לוי לישראל, ישראל לממזר וממזר לנתין ונתין לגר וגר לעבד משוחרר.
אימתי בזמן שכולן שווין אבל אם היה ממזר תלמיד חכם וכהן גדול עם הארץ ממזר תלמיד חכם קודם לכהן גדול עם הארץ.

זאת משנה מהפכנית, המורה על ביטול העולם התנ"כי הישן הבנוי על ייחוס שהוא שייך לעולם המושגי של זכות האבות. בעולם החדש, הקובע הוא המאמץ האינטלקטואלי והכישורים בתחום החכמה. ובכל זאת, קשה להתרגל לשינוי, ורבי יהושע משחק על פי כללי המשחק הישן. יתרה מזו. כשהוא שולח לבית המדרש מסרים של פיוס, הוא נעזר בשני משלים על היחס בינו לבין רבן גמליאל. שני המשלים לקוחים מעולם הכהונה, הוא העולם הבנוי על הייחוס, הוא העולם אותו הניחו החכמים בצד כשבנו את העולם החדש שאין בו זכות אבות:

שלח להם רבי יהושע לבית המדרש: 'מי שלובש מדים ילבש מדים, ומי שלא לובש מדים יאמר למי שלא לובש מדים יאמר למי שלובש מדים הורד את מדיך ואני אלבשם?!'
אמר להם: 'מזה בן מזה יזה, ושאינו לא מזה ולא בן מזה יאמר למזה בן מזה: מימיך מי מערה ואפרך אפר מקלה?' [שם]

היו בין החכמים שהיו נחרצים יותר בביטול עולם זכות האבות:

עקביא בן מהללאל העיד ארבעה דברים.
אמרו לו: עקביא. חזור בך בארבעה דברים שהיית אומר, ונעשך אב בית דין לישראל.
אמר להן: מוטב לי להיקרא שוטה כל ימי, ולא ליעשות שעה אחת רשע לפני המקום.
שלא יהיו אומרים: בשביל שררה חזר בו……ונדוהו ומת בנדויו וסקלו בית דין את ארונו…

בשעת מיתתו אמר לבנו: בני. חזור בך בארבעה דברים שהייתי אומר.
אמר לו: ולמה [אתה] לא חזרת בך?
אמר לו: אני שמעתי מפי המרובים, והם שמעו מפי המרובים.
אני עמדתי בשמועתי, והם עמדו בשמועתן.
אבל אתה שמעת מפי היחיד ומפי המרובין.
מוטב להניח דברי היחיד, ולאחוז בדברי המרובין.אמר לו אבא פקוד עלי לחבריך.
אמר לו: איני מפקיד.
אמר לו: שמא עילה מצאת בי?
אמר לו: לאו. מעשיך יקרבוך ומעשיך ירחקוך.[משנה עדויות פרק ה' ו' – ז']

בנו של עקביא בן מהללאל מבקש מאביו שיפקוד עליו לחבריו. פירוש – שיבקש מהם שיתייחסו אליו באופן מיוחד בגלל אבא. הוא מבקש להפעיל זכות אבות, בשפה פחות עדינה: פרוטקציה. עקביא בן מהללאל דוחה את בקשתו, וקובע את כלל הזהב המורה: 'מעשיך יקרבוך ומעשיך ירחקוך'.
המאבק הזה מזכיר מאבק נוסף המתועד במקורותינו. ריבונו של עולם נענה לבקשתו של משה המבקש שיודיענו את דרכיו, ובין היותר מורה:

 נֹצֵר חֶסֶד לָאֲלָפִים, נֹשֵׂא עָוֹן וָפֶשַׁע וְחַטָּאָה וְנַקֵּה לֹא יְנַקֶּה, פֹּקֵד עֲוֹן אָבוֹת עַל בָּנִים וְעַל בְּנֵי בָנִים עַל שִׁלֵּשִׁים וְעַל רִבֵּעִים.[שמות ל"ד ז']

ספר דברים מתנגד לתמונה הזאת:

לֹא יוּמְתוּ אָבוֹת עַל בָּנִים וּבָנִים לֹא יוּמְתוּ עַל אָבוֹת, אִישׁ בְּחֶטְאוֹ יוּמָתוּ.
 [דברים כ"ד ט"ז]

ירמיהו, חוזה חזון לביטול תמונת ספר שמות:

בַּיָּמִים הָהֵם לֹא יֹאמְרוּ עוֹד: אָבוֹת אָכְלוּ בֹסֶר וְשִׁנֵּי בָנִים תִּקְהֶינָה.כִּי אִם אִישׁ בַּעֲוֹנוֹ יָמוּת, כָּל הָאָדָם הָאֹכֵל הַבֹּסֶר – תִּקְהֶינָה שִׁנָּיו.[ירמיהו ל"א כ"ח – כ"ט]

'אבות אכלו בוסר ושיני בנים תקהינה' הוא אותו רעיון של זכות אבות, של 'פוקד עוון אבות על בנים'. יחזקאל [י"ח] מפתח את דברי ירמיהו, נאבק עם העם הרוצה לאחוז בתמונת זכות האבות.

מעבר לפרקטיקה – איך מתנהלים בחיים, יש כאן שאלה של זהות. תמונה אחת רואה את האדם אחוז בזהות הוריו, תמונה שנייה רואה אותו עומד בפני עצמו. יוסף מת, המלך החדש או המחודש לא יודע אותו. עכשיו עומד הדור הבא בפני עצמו – מעשיו יקרבוהו ומעשיו ירחקוהו.

מחשבה יהודית מרתקת אותך? דואג לעתידה היהודי-דמוקרטי של ישראל? מתעניינת ביהדות שרלוונטית עבורך?

מלאו את פרטיכם וקבלו את הניוזלטר שלנו

הוספת תגובה
חיפוש
עיקבו אחרי מכון הרטמן
הרשמו לניוזלטר של מכון הרטמן

SEND BY EMAIL

The End of Policy Substance in Israel Politics