פרעה חולם שני חלומות, חלום הפרות וחלום השיבולים. הוא מספר את חלומותיו לכל חרטומי מצרים, ואין פותר אותם לפרעה. מבור הכלא מוזעק יוסף, שומע את החלומות ופותר אותם: חלום פרעה אחד הוא. שבע הפרות הבריאות ושבע השיבולים הבריאות – הן שבע שני שבע. שבע הפרות הרעות ושבע השיבולים השדופות הן שבע שני רעב. שני הרעב ישכיחו את שני השבע שהיו לפניהן. כפילות החלום מורה כי נכון הדבר מעם האלוהים, וממהר האלוהים לעשותו. יוסף מוסיף לפתרון אף תוכנית פעולה, מטרתה להכין את מצרים לשני הרעב.
פרעה מגיב בהתפעמות יוצאת דופן. לעבדיו הוא אומר: הנמצא כזה איש אשר רוח אלוהים בו?! וליוסף: אחרי הודיע אלוהים אותך את כל זאת, אין נבון וחכם כמוך! אתה תהיה על ביתי, ועל פיך ישק כל עמי. רק הכסא אגדל ממך!
האין תגובתו של פרעה מוגזמת? אומנם הפתרון מבריק, אבל עד כדי כך?! רוח אלוהים? האין זאת יכולת סבירה של פותר חלומות? האם הזיהוי של הפרות עם השנים וכן של השיבולים מצדיק תארים שכאלה? ומסירת השלטון תוך כדי דיבור לעבד הכלוא בבור – האין היא מעשה נמהר?
כדי להבין את הברק הגאוני שבפתרון החלום של יוסף יש להיזכר במבנה התודעה המצרית. גם מהמקורות המקראיים וגם מהמקורות החיצוניים עולה כי החיות – הפרה והכבש – היו מקודשות בדת המצרית. בספר בראשית בא הדבר לידי ביטוי בכך שיוסף [לאחר שעלה לגדולה] אוכל בנפרד מהמצרים – וישימו לו לבדו ולהם לבדם, ולמצרים האוכלים אתו לבדם, כי לא יוכלון המצרים לאכל את העברים, כי תועבה היא למצרים. נראה כי גם שחיטת השה לקרבן בכל בית, מקבלת את מלא משמעותה מתוך ההקשר הדתי הזה. על רקע זה מוארים שני החלומות באור חדש.
חלום הפרות הוא חלום דתי, ואלו חלום השיבולים הוא חלום חילוני. אין זה מקרה שהחרטומים לא היו מסוגלים לשלב את שני החלומות לאחד. בתודעתם מדובר בשתי רשויות שאי אפשר לקרבן זו לזו. גאונותו של יוסף היתה בחילון החלומות, והפיכת הדתי והחילוני לחלום אחד. על רקע זה צומחת גם עצתו. הוא איננו רואה את החלומות כנושאים פשר דתי, וכל ההכנות שהוא מציע הן הכנות מעשיות חילוניות לקראת הרעב. הפשטות הזאת היא שהלמה בפרעה, ואת הפרשנות החילונית הזאת הוא מייחס דווקא לרוח הדתית, לרוח אלוהים .
מנקודת מבטו המפתיעה של פרעה, דווקא רוח אלוהים יכולה להוביל לפרשנות חילונית. מדוע?
צריך ביטחון דתי עמוק, כדי שלא יהיה צורך להבליט את הממד הדתי. מי שתמונת העולם הדתית שלו רופפת, חייב לחזק אותה ולהבליט אותה. יוסף מדבר בשפה הדתית, הוא אומר כי החלום נשנה פעמיים כי נכון הדבר מעם האלוהים וממהר האלוהים לעשותו. אך השפה הזאת לא חודרת אל תוך החלום, מה שיכול היה להיעשות בקלות בפתרון אלטרנטיבי.
פתרונו של יוסף ותגובתו של פרעה מאתגרים את המחשבה הדיכוטומית המפרידה בין דתיות לחילוניות. הם חושפים אפשרות אחרת, מסעירה, בה התמונה החילונית הצרופה מהווה ביטוי של רוח אלוהים, והתמונה הדתית השלימה מתגלה דווקא בהעדר אלוהים ובאפשרות צרוף וליכוד החלום הדתי והחלום החילוני.
