/ תוכנית בארי

הפרדת רשויות

אוֹת בְּאוֹת - דורשים שפה יהודית דמוקרטית

לוגו אות באותהשיעור בנושא הפרדת-רשויות הוא חלק מיוזמת "אוֹת בְאוֹת" – דורשים שפה יהודית דמוקרטית. במסגרת היוזמה נכתב אוסף של שיעורי חינוך על מושגים לפי אותיות הא'-ב', כאשר כל מושג נדרש בשפה יהודית-דמוקרטית.


  • להורדת מערך השיעור כקובץ PDF בפורמט מותאם לדפוס – לחצו כאן (ניתן להדפיס גם בשחור-לבן)
  • להורדת מערך השיעור כקובץ PDF בפורמט מותאם להקרנה על מסך בכיתה במהלך שיעור – לחצו כאן

פתיחה

הפרדת רשויותעיקרון הפרדת הרשויות הוא מעקרונות היסוד של מערכות השלטון הדמוקרטיות. מטרתו של עיקרון זה הוא להגביל את העוצמה שיש בידי השלטון כדי למנוע מהשלטון לנצל את כוחו הרב ולפעול בדרך של עריצות ופגיעה בזכויות האדם והאזרח. רשויות השלטון, ובעיקר הרשות המבצעת, מרכזות בידיהן עוצמה רבה (כמו שליטה על משאבים כלכליים, משאבים אנושיים, שליטה על מקורות מידע ושליטה על גורמי הביטחון), ולכן יש לשמור ולפקח שהיא משתמשת בכוחה באופן מאוזן. עיקרון הפרדת הרשויות הוא אחד מהאמצעים להגבלת השלטון ושמירה על הדמוקרטיה.

העיקרון מפריד בין שלוש רשויות השלטון:

  • הרשות המחוקקת – בישראל: הכנסת;
  • הרשות השופטת – בישראל : מערכת המשפט;
  • הרשות המבצעת – בישראל: הממשלה.

המקור של עקרון הפרדת הרשויות הוא במבנה מערכת השלטון הבריטית. העיקרון אומץ לאומה הצרפתית במאה ה-18 על ידי שארל מונטסקייה, שאף ניסח אותו. במבנה הדמוקרטיה האמריקאית בא לידי ביטוי בצורה המובהקת ביותר עיקרון זה. שלוש הרשויות פועלות בצורה עצמאית, ולרוב אינן מנוכרות זו לזו, אלא – מקיימות מערכות של גשרים וקשרים ביניהן. בארה"ב מכנים זאת: איזונים ובלמים.

מטרתה של שיטה מורכבת זו היא ליצור בקרה של "איזונים ובלמים" בין הרשויות, כדי שאף אחת מהן לא תנצל את סמכותה לרעה. על פי דגם זה יש להפריד בין הכוח של הבית הנבחרים (הכנסת) לחוקק חוקים – הרשות המחוקקת. לבין כוחה של הממשלה (או במדינות אחרות כוחו של הנשיא) המבצעים את החלטות הפרלמנט – הרשות המבצעת; ובין שני אלה למערכת המשפט – הרשות השופטת.

כדי לקיים חברה של צדק וחירות לכל אדם, חיוני לשמר את מערכת האיזונים והבלמים שבאה לידי ביטוי בהפרדה בין הרשויות ובאיזון ביניהם. ללא מערכת זו אנו עלולים להידרדר למצב של שרירותיות וכוחנות שתפגע בכל אחד ואחת מאיתנו.

כאמור, לכל רשות סמכויות ייחודיות בתחומה, אך לא מוחלטות,. . אם הייתה הפרדה מוחלטת בין הרשויות, הן לא היו יכולות לפעול ולתפקד ביעילות, כי הן היו משתקות אחת את השנייה.

לשיטת "הפרדת הרשויות" יש בסיס איתן במסורת היהודית. על פי ההלכה, יש הפרדה בין סמכות המלך לסמכות החוק – היא ההלכה, והסנהדרין הממונה על פירוש החוק. מלך ישראל כפוף לחוק האלוהי. זאת בשונה מהמקובל בתרבות המסופוטמית, שבה המלך הוא עצמו המחוקק. למלך אין סמכויות בפירוש החוק. הסנהדרין היא המפרשת את החוק האלוהי ויש חובה לשמוע בקולה: "לֹא תָסוּר מִן הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ יָמִין וּשְׂמֹאל" (דברים יז, יא). הפרשייה המתארת את חוקי המלך מדגישה זאת: "וְהָיָה כְשִׁבְתּוֹ עַל כִּסֵּא מַמְלַכְתּוֹ וְכָתַב לוֹ אֶת מִשְׁנֵה הַתּוֹרָה הַזֹּאת עַל סֵפֶר מִלִּפְנֵי הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם. וְהָיְתָה עִמּוֹ וְקָרָא בוֹ כָּל יְמֵי חַיָּיו לְמַעַן יִלְמַד לְיִרְאָה אֶת יְהוָה אֱלֹהָיו לִשְׁמֹר אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת וְאֶת הַחֻקִּים הָאֵלֶּה לַעֲשֹׂתָם. לְבִלְתִּי רוּם לְבָבוֹ מֵאֶחָיו וּלְבִלְתִּי סוּר מִן הַמִּצְוָה יָמִין וּשְׂמֹאול לְמַעַן יַאֲרִיךְ יָמִים עַל מַמְלַכְתּוֹ הוּא וּבָנָיו בְּקֶרֶב יִשְׂרָאֵל." (דברים יז, יח–כ). ביהדות, אם כן, הסנהדרין היא הרשות המפרשת את החוק והמלך הוא הרשות המבצעת את החוק. בישראל קיימת בעיה מובנית, בכך שהרוב בכנסת הוא השולט בממשלה, וחברי כנסת (השייכים לרשות המחוקקת) משמשים גם כשרים (ברשות המבצעת). במילים אחרות, שתי רשויות מתוך השלוש – המחוקקת והמבצעת, פועלות בתיאום כמעט מלא, ואילו הרשות
השופטת מתקיימת בנפרד.

כיצד התפתח עיקרון הפרדת הרשויות ומה חשיבותו לשלטון דמוקרטי? בשיעור שלפניכם נלמד על מקורותיה של השיטה ונראה כיצד התמודדו החכמים בימי הבית השני עם מציאות שלטונית החסרה עיקרון זה.

פעילות פתיחה

התחלקו לקבוצות של ארבעה תלמידים. כל קבוצה תקבל קוביית משחק רגילה. בכל קבוצה, שחקו את שני המשחקים שלהלן:


משחק 1

אחד מחברי הקבוצה משחק נגד כל השלושה הנותרים. כל אחד מחברי הקבוצה זורק את הקובייה פעם אחת. מחברים את תוצאות הזריקות של השלישייה ומשווים לתוצאת הזריקה של היחיד. מי שהתוצאה שלו גבוהה יותר – היחיד או השלישייה – הוא הזוכה. המנצח בכל משחק צועק "יש" (אם השלישייה ניצחה – הם צועקים יחד).

חיזרו על המשחק חמש פעמים.
האם היחיד ניצח באחד המשחקים?


משחק 2

משחקים שוב באותו המשחק, אלא שהפעם כולם משחקים נגד כולם וכל אחד זורק פעם אחת בלבד.

חיזרו על המשחק 5 פעמים.


שיחה בעקבות המשחק

המשתתפים יישארו בקבוצות המשחק וישתפו זה את זה בתחושותיהם. מה הרגיש המתחרה היחיד כששיחק נגד השלישייה? איך הרגיש אותו המתחרה במשחק השני, כשכולם שיחקו נגד כולם? ומה לגבי חברי השלישייה, איך הרגישו במשחק הראשון ואיך בשני?

בחזרה למליאה בכיתה נבקש מנציג "יחיד" אחד שיספר בקצרה מה הרגיש. נסביר כי שלושת המתחרים מייצגים את שלוש הרשויות (השופטת, המבצעת, והמחוקקת) ואילו היחיד הוא האזרח. כששלוש הרשויות מאוחדות, הרי לאזרח אין למעשה סיכוי. לעומת זאת, סיכוייו משתפרים מאוד כשהרשויות מתחרות ביניהן. המשחק מבטא את החשש הגדול שבמצב של "היעדר הפרדת רשויות" ייווצר כוח יתר לממסד שעשוי לפגוע בזכויות הפרט.


הזמנה לבית מדרש


איזונים ובלמים

קיראו את הקטע הבא וענו על השאלות שאחריו:

התורה הידועה כי: "לא תהא חירות במדינה אלא אם כוח השפיטה יופרד הפרדה גמורה מכוח הממשל ומכוח החקיקה" (מונטסקייה), הלוא היא "תורת הפרדת הרשויות", עודנה מונחת ביסוד ה'הסדרים' שהמדינה עושה לקיומה ולפעילותה. כבר ראינו שההפרדה אינה עוד 'גמורה' ומוחלטת, ויש חפיפה ניכרת בין תפקידיהן וסמכויותיהן של שלוש הרשויות במדינה מודרנית; אבל ה'תורה' עצמה לא נס ליחה – והיא אם מאמצים את העיקרון וזונחים את הפרטים – …חירות האדם לא תובטח אלא על ידי חלוקת השלטון בין רשויות שונות המאזנות זו את זו והמפקחות זו על זו (checks and balances)השופט חיים כהן, "המשפט", עמ' 286 – 287

שאלות לדיון:

  • על פי מונטסקיה, מה ייפגע אם לא תהיה הפרדה גמורה בין הרשויות?
  • מי הן הרשויות השונות על פי הקטע?
  • "חירות במדינה" – חירותו של מי?
  • הטענה המסכמת את כל הקטע היא כי הפרדת רשויות מבטיחה את "חירות האדם"! האם אתם מסכימים לטענה זו? חשבו על דוגמאות התומכות בטענה זו או סותרות אותה.

משפט המלך

ההיסטוריה היהודית אמנם ארוכה, אך התקופות שבהן ליהודים היה שלטון עצמאי קצרות הרבה יותר. גם באותן שנות שלטון יהודי – שרובן היו בתקופת התנ"ך ומיעוטן בשנות ממלכת החשמונאים – לא היה, כידוע, משטר דמוקרטי יהודי. אכן זהו חידוש של תקופתנו – מדינת ישראל הדמוקרטית היא הדמוקרטיה היהודית הראשונה בהיסטוריה! גם "הפרדת רשויות" במובנה העכשווי, כחלק ממשטר דמוקרטי, לא הייתה לפני קום המדינה. אלא שגם באותם משטרים היסטוריים התנהל דיון ומיקוח על הגבלת סמכויות של גופי שלטון, והרשויות השונות נאבקו ביניהן.

בסיפור שלפנינו (שאם התרחש באמת, זמנו היה בין השנים 100 ל-80 לפני הספירה) מתקיים עימות בין המלך (ינאי המלך) לרשות השופטת – הסנהדרין.

"לא תטה משפט לא תכיר פנים" (דברים טז, יט)
לעולם יהיו הדיינין רואין כאילו שכינה ביניהם.
שנאמר: "בקרב אלהים ישפוט" (תהילים פב, א);
מכאן לבעלי דינין [לשופטים] – שינהגו אימה בעצמן.
[…]
מעשה באחד שהיה לו דין עם מלך ממלכי בית חשמונאי.
בא ועמד לפני שמעון בן שטח.
אמר לו: "דין יש לי אצל המלך".
אמר להם שמעון בן שטח לאותן הדיינין שהיו דנין עמו: "אם משגר אני בשביל המלך, אתם מוכיחין אותו"?
אמרו לו: "הן".
שיגר בשבילו, ובא.
נתנו את הכסא אצל שמעון בן שטח.
אמר לו שמעון בן שטח [למלך]: "עמוד על רגליך ותן את הדין".
אמר לו [המלך]: "וכי דנין את המלך?!"
פנה [המלך] לימין וכבשו הדיינין את פניהם בקרקע [השפילו מבטם].
פנה לשמאלו וכבשו את פניהם בקרקע.
בא המלאך וחבטן בקרקע עד שיצתה נשמתן.
מיד נזדעזע המלך,
אמר לו שמעון בן שטח: "עמוד על רגליך ותן את הדין. כי לא לפנינו אתה עומד, אלא לפני מי שאמר והיה העולם"!
מיד עמד על רגליו, ונתן את הדין.
מכאן [לכן] שיהיו בעלי דינין [השופטים] נוהגין אימה בעצמן, כביכול לקדוש ברוך הוא דנין.
שכך אמר יהושפט לדיינין: "דעו [מה אתם עושים], כי לא לאדם תשפטו כי לה'" (דברי הימים ב' יט, ו) […]
אמר הקב"ה לדיינין: היו נוהגין אימה בעצמכם כאילו [אתם] דנין אותי!מדרש תנחומא (בובר), פרשת שופטים, סימן ו

ביאור:
לעולם… שכינה ביניהם
– תמיד יראו השופטים את עצמם כאילו אלוהים ביניהם.
"בקרב אלהים ישפוט" – ביחד עם אלוהים דן השופט.
מכאן…שינהגו אימה בעצמן – לכן על השופטים לפעול מתוך חשש וזהירות.
שהיה לו דין… – רצה לתבוע את המלך.
לפני שמעון בן שטח – שהיה נשיא הסנהדרין, הערכאה המשפטית העליונה.
"דין יש לי אצל המלך" – תובע אני את המלך.
לאותן הדיינין שהיו דנין עמו – לשאר השופטים שישבו איתו בדין.
"אם משגר… מוכיחין אותו?" – אם אשלח זימון למשפט למלך תוכלו להתייצב מולו כשופטים?
נתנו את הכסא… – הכריזו על תחילת המשפט כששמעון בן שטח יושב בראש ההרכב.
בא המלאך… שיצתה נשמתן – הופיע מלאך משמים והרג את הרכב הדיינים, חוץ משמעון בן שטח.
"עמוד על רגליך… מי שאמר והיה העולם!" – עמוד, כי אתה נשפט לפני האלוהים ולא לפנינו.
כביכול להקב"ה דנין – כאילו הם שופטים את אלוהים.
יהושפט – ממלכי יהודה, פעל בשנים 870 – 867 לפסה"נ.

שאלות לדיון:

  • מי הם ה"גופים" או ה"רשויות" שמתעמתים זה עם זה בסיפור? מי לדעתכם חושש ממי?
  • הסבירו את שאלתו של המלך לשופטים: "וכי דנין את המלך?"
  • האם לדעתכם מלך צריך לעמוד למשפט בכל פעם שאזרח רוצה לתבוע
    אותו? הסבירו.
  • מדוע כבשו הדיינים את פניהם בקרקע (השפילו מבט) לנוכח שאלת המלך?
  • מה תפקיד המלאך בסיפור?
  • מי לדעתכם ניצח בעימות?
  • מסקנת הסיפור היא שדיינים צריכים להתייחס לתפקידם כאילו אלוהים בכבודו ובעצמו עומד למשפט. האם לדעתכם מסקנה זו קשורה ל"הפרדת רשויות"?

הפרדת רשויות בארצות הברית

בסיפור שלמדנו ראינו כי המתח בין הרשות המבצעת (המלך) לרשות השופטת (הסנהדרין) לא היה מעוגן ומוגן במסורת הפוליטית של ימי הבית השני. כתוצאה מכך, המלך היה יכול להפעיל את כוחו נגד החלטה שיפוטית שאיננה רצויה לו ולהתעלם מהרשות השופטת. בעידן המודרני התקבלה הגישה המבססת את עצמאותן של הרשויות השונות.

הטקסט שלפניכם נכתב על ידי ג'יימס מדיסון (1751 – 1836), ממנסחי החוקה האמריקאית. קראו אותו בקבוצות ודונו בשאלות שאחריו:

כיצד נממש את עיקרון הפרדת הסמכויות בין הרשויות כפי שקובעת החוקה? תיתכן רק תשובה אחת: הואיל ואין די בכל המנגנונים החיצוניים לשם כך, עלינו לארגן את מבנה השלטון מבפנים בצורה שכזו, שרכיביו השונים יפעלו זה על זה וזה נגד זה, וכך ימנעו הסגת גבול הדדית… יש ערובה עיקרית אחת נגד ריכוז סמכויות הדרגתי: צריך לתת לפקידי כל רשות לא רק כלים חוקתיים, כי אם גם מניעים אישיים להתנגד לניסיונות של הסגת גבול מצדן של הרשויות האחרות. זה אמצעי ההגנה ההולם את סכנת התוקפנות. צריך להשתמש בתאוות שררה אחת בשביל להתגונן מפני התוקפנות של תאוות שררה אחרת… העובדה שכדי לבלום את עריצות הממשל אנו צריכים להשתמש בתכסיסים שכאלה מעידה מהו טבע האדם. אך האם אין הממשל עצמו עדות נחרצת על הטבע האנושי? אילו בני האדם היו מלאכים, לא היינו צריכים שלטון בכלל.ג'יימס מדיסון, מתוך: "פדרליסט", עמ' 321 – 322

שאלות לדיון:

  • מהי הנחת היסוד של מדיסון על טבע האדם? האם אתם מסכימים עם תיאור זה של טבע האדם?
  • לדעת מדיסון, מה ישמור בצורה הטובה ביותר על "הפרדת הרשויות" במדינה?
  • נהוג לתאר את הממשל האמריקאי כמאופיין ב"איזונים ובלמים". מה פירוש איזון ומהו הבלם על פי הקטע?
  • על פי מדיסון, לצורך מה בכלל נדרש שלטון? האם אתם מסכימים איתו?

דיון כיתתי

צפו בסרטון הקצר שמזכיר את מהות הרעיון של הפרדת הרשויות. התחלקו לקבוצות של 5 תלמידים. חפשו במרשתת (אינטרנט) עימות, מאבק או ביקורת בין הכנסת או הממשלה למערכת המשפט בישראל.

נתחו את מהות הוויכוח על פי הרשויות המעורבות בו. בחרו נציגה אחת מתוך הקבוצה, שתייצג את הגוף המבקר ונציג אחר מהקבוצה שייצג את הרשות/הגוף המבוקר. לאחר הדיון, נהלו הצבעה בקבוצה (של החמישה) מי לדעתכם צודק בוויכוח. גשו ללוח וכתבו תובנה חדשה שעלתה בכם בעקבות הדיון באשר לרעיון הפרדת הרשויות.

אריאל פיקארמאמר דעה

הפרדת רשויות | אריאל פיקאר

עקרון הפרדת הרשויות הוא עוגן מרכזי של הדמוקרטיה. הרעיון הזה, שנוסח בעת המודרנית, ממשיך את השקפת העולם של המסורת היהודית ביחס לסמכות. כך למשל, על פי ההלכה יש הפרדה בין סמכות המלך לסמכות החוק – ההלכה והסנהדרין הממונה על פירוש החוק. מלך ישראל כפוף לחוק האלוהי. זאת בשונה ממה שהיה מקובל בתרבות המסופוטמית, שבה המלך הוא עצמו מחוקק. למלך אין סמכויות בפירוש החוק. הסנהדרין היא המפרשת את החוק האלוהי ויש חובה לשמוע בקולם של דייניה; "לֹא תָסוּר מִן הדַָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ יָמִין וּשׂמֹאל" (דברים יז, יא).

הפרשיה המתארת את חוקי המלך מדגישה זאת: "וְהָיָה כְשִׁבְתּוֹ עַל כִּסֵּא מַמְלַכְתּוֹ וְכָתַב לוֹ אֶת מִשְׁנֵה הַתּוֹרָה הַזֹּאת עַל סֵפֶר מִלִּפְנֵי הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם. וְהָיְתָה עִמּוֹ וְקָרָא בוֹ כָּל יְמֵי חַיָּיו לְמַעַן יִלְמַד לְיִרְאָה אֶת יְהוָה אֱלֹהָיו לִשְׁמֹר אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת וְאֶת הַחֻקִּים הָאֵלֶּה לַעֲשֹׂתָם. לְבִלְתִּי רוּם לְבָבוֹ מֵאֶחָיו וּלְבִלְתִּי סוּר מִן הַמִּצְוָה יָמִין וּשְׂמֹאול לְמַעַן יַאֲרִיךְ יָמִים עַל מַמְלַכְתּוֹ הוּא וּבָנָיו בְּקֶרֶב יִשְׂרָאֵל" (דברים יז, יח–כ). הסנהדרין היא הרשות המפרשת את החוק, והמלך הוא הרשות המבצעת את החוק.

אני מאמין שכדי לקיים חברה של צדק וחירות לכל אדם אנחנו חייבים לשמר את מערכת האיזונים והבלמים שבאה לידי ביטוי בהפרדה בין הרשויות ובאיזון ביניהן. ללא מערכת זו אנו עלולים להידרדר למצב של שרירותיות וכוחנות שתפגע בכל אחד ואחת מאיתנו. המחשבה על ריכוז הכוח בידי קבוצה אחת או מנהיג אחד היא מתכון בטוח לעריצות. הכוח שלנו כעם בנוי דווקא על השונות והגיוון, וכדי להביא את ריבוי הדעות של האזרחים לידי ביטוי חייבים להתקיים כמה מרכזי כוח שמאזנים אלה את אלה. הדאגה העיקרית שלנו צריכה להיות ממצבים של חוסר שקיפות שלטונית וחוסר יכולת לבקר את השלטון. רק שלטון החשוף לביקורת ומגיב לה יכול באמת לדאוג לכל צורכי הציבור והמדינה.


ד"ר אריאל פיקאר הוא עמית מחקר במרכז קוגוד לחקר המחשבה היהודית ולהגות עכשווית במכון שלום הרטמן

עוד בנושא
חיפוש
עיקבו אחרי מכון הרטמן
הרשמו לניוזלטר של מכון הרטמן

SEND BY EMAIL

The End of Policy Substance in Israel Politics