תמכו בנו
שוויון
אוֹת בְּאוֹת - דורשים שפה יהודית דמוקרטית

לוגו אות באותהשיעור בנושא שוויון הוא חלק מיוזמת "אוֹת בְאוֹת" – דורשים שפה יהודית דמוקרטית. במסגרת היוזמה נכתב אוסף של שיעורי חינוך על מושגים לפי אותיות הא'-ב', כאשר כל מושג נדרש בשפה יהודית-דמוקרטית.


  • להורדת מערך השיעור כקובץ PDF בפורמט מותאם לדפוס – לחצו כאן (ניתן להדפיס גם בשחור-לבן)
  • להורדת מערך השיעור כקובץ PDF בפורמט מותאם להקרנה על מסך בכיתה במהלך שיעור – לחצו כאן

פתיחה

עד לפני כמה מאות שנים, במרבית מדינות העולם היו מחולקים בני האדם למעמדות. בחלק מהמדינות שלטו בני המלוכה או בני האצולה. במדינות מסוימות, רבים מבני האדם השתייכו למעמד העבדים – הם נמכרו בשוק עבדים, ולאחר מכן נחשבו לרכוש של בעליהם כמו כל נכס כלכלי אחר, ולא הייתה להם אפשרות להתחתן, לבחור בבחירות או להחזיק בקניין פרטי. החלוקה למעמדות נעשתה לעיתים קרובות על פי מאפיינים גזעניים או מאפיינים מובחנים אחרים. חברה שמחולקת למעמדות היא חברה בלתי-שוויונית, משום שהיא קובעת שלאנשים מסוגים שונים יש זכויות שונות וגישה שונה למשאבים ולשלטון.

בניגוד לחברות מעמדיות, בחברות דמוקרטיות יש מידה מסוימת של שוויון בין כל בני האדם, בלי קשר לדת, גזע או מין. כך למשל, בחברות דמוקרטיות כמעט לכולם יש זכויות שוות: הזכות לבחור ולהיבחר, הזכות להתבטא ולהביע מחאה, והזכות לכבוד. כמו כן, בחברה דמוקרטית כל בני האדם שווים בפני החוק. חוקי המדינה אמורים לחול באופן שווה על כלל האזרחים, ללא יוצא מן הכלל, וזאת בניגוד לחברות מעמדיות שבהן חלים חוקים שונים על מעמדות שונים.

ערך השוויון איננו רעיון פשוט להבנה, משום שלמילה "שוויון" ריבוי פירושים שעשוי לגרום לבלבול. לדוגמה, כאשר אדם מביע תמיכה בשוויון הזדמנויות, הוא עשוי באותה נשימה גם להסתייג מהשאיפה לשוויון כלכלי, אף שהמילה שוויון משותפת לשני המושגים. כאן בא לידי ביטוי המתח בין שני עקרונות היסוד של הדמוקרטיה – חירות ושוויון. עיקרון החירות משמעו שלכל אדם זכות לממש את הפוטנציאל הטמון בו ולהגשים  את שאיפותיו, וכן להתנהל לפי רצונו ובדרך שבה הוא בוחר, כל עוד הוא אינו פוגע באחרים ואינו מפריע להם לממש את זכויותיהם. עיקרון השוויון משמעו שכל אדם נולד עם אותן זכויות ולכל אדם זכות שווה לממש את זכותו לחירות, וזוהי חובתה של המדינה לדאוג שלכל אחד מאזרחיה יהיו תנאי קיום בסיסיים כדי שיוכל לממש את הפוטנציאל הגלום בו.

בין שני העקרונות האלה קיים מתח הנובע מהקושי במימושם בעת ובעונה אחת: מצד אחד, קיימת זכותו של כל פרט לחירות ולמימוש מלא של יכולותיו; ומצד שני, המדינה נדרשת להתערב כדי לאפשר זכות זו לכל אזרח ולפעמים על חשבון החירות של אזרח אחר (לדוגמה: כדי לממן תחבורה ציבורית לכולם המדינה מעלה מיסים על דלק ולוקחת חלק מהרכוש [הכסף] של אזרחיה). כל מדינה דמוקרטית בוחרת על איזה ערך היא שמה את הדגש, ולפי בחירה זו היא מנהלת את הכלכלה.

בשיעור שלפנינו נדון במושג שוויון דרך עיון במקורות שונים מתקופות שונות; ננסה להבחין בין סוגי שוויון שונים; ונשאל אילו סוגים של שוויון הם חיוניים לכל משטר דמוקרטי?

פעילות פתיחה

לטובת משימת הפתיחה נזדקק לשקית עם ממתקים קטנים שמספיקים לחלוקה לכל הכיתה. את הרעיונות שיוצגו באופן מפורש בהמשך השיעור נוכל להעלות לדיון אינטואיטיבי יותר באמצעות ניסוי חברתי:

  • נטיל על התלמידים משימה כיתתית שצריכה להתבצע בימים הקרובים (לסדר את הכיתה, לנקות המסדרון, לארגן פעילות או אירוע, וכדומה).
  • נאמר להם שרכשנו עבורם שקית עם ממתקים כדי להוקיר להם תודה על העבודה הקשה.
  • לאחר ביצוע המשימה ולפני חלוקת הממתקים, נבקש מהם ככיתה להגדיר מהם הכללים לחלוקת הממתקים? האם נחלק לכולם שווה בשווה? האם נחלק יותר למי שהשקיע יותר? האם נחלק גם למי שלא היה באותו יום מסיבות שלא תלויות בו?

האם בחלוקת המשאבים שלנו אנו פועלים בשוויוניות או שיש גם קריטריונים אחרים שאנו לוקחים בחשבון כדי להגיע למצב שהחלוקה נחשבת מבחינתנו חלוקה הוגנת?


הזמנה לבית מדרש

לפיכך נברא אדם יחידי

בבראשית א מסופר כיצד ברא אלוהים את העולם, ובתוך כך את כל מיני הצמחים, הדגים, העופות והחיות, וגם את בני האדם. קריאה דקדקנית בסיפור מגלה פרט מעניין. לגבי רבים מהנבראים, ובכלל זה העשבים, עצי הפרי, שרצי המים, עופות הכנף, הבהמות והחיות, נאמר שנבראו "למינהו", "למינו" או "למינם". בכך, רומזת התורה לכך שאלוהים ברא מינים שונים של צמחים וחיות. אולם, בשונה מיתר הנבראים, תיאור בריאת האדם רומז לכך שאלוהים ברא רק זוג אחד של בני אדם מסוג אחד, ואלה הולידו את כלל בני האדם.

מבחינה היסטורית, תיאור הבריאה בבראשית א כמובן עומד בניגוד לתורת האבולוציה שמקובלת על מרבית המדענים. אולם מבחינה מוסרית, סיפור הבריאה בבראשית א מבטא עמדה חד־משמעית שלפיה יש שוויון מהותי בין כלל בני האדם בעולם. המשמעות המוסרית של תיאור הבריאה הזה מפורטת במשנה ידועה ממסכת סנהדרין, ששואלת מדוע נברא האדם יחידי? בכך, המשנה מכוונת להבחנה בין בני האדם ליתר הנבראים: בעוד שהיתר נבראו "למינם", מדוע רק האדם נברא "יחידי"? לשאלה זו המשנה מציעה כמה תשובות. קראו אותן והשיבו לשאלות שמופיעות לאחר מכן.

לְפִיכָךְ נִבְרָא אָדָם יְחִידִי
לְלַמֶּדְךָ שֶׁכָּל הַמְאַבֵּד נֶפֶשׁ אַחַת, מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ אִבֵּד עוֹלָם מָלֵא.
וְכָל הַמְקַיֵּם נֶפֶשׁ אַחַת, מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ קִיֵּם עוֹלָם מָלֵא.
וּמִפְּנֵי שְׁלוֹם הַבְּרִיּוֹת, שֶׁלֹּא יֹאמַר אָדָם לַחֲבֵרוֹ אַבָּא גָדוֹל מֵאָבִיךָ.
וְשֶׁלֹּא יְהוּ מִינִין אוֹמְרִים, הַרְבֵּה רָשֻׁיּוֹת בַּשָּׁמָיִם.
וּלְהַגִּיד גְּדֻלָּתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁאָדָם טוֹבֵעַ כַּמָּה מַטְבְּעוֹת בְּחוֹתָם אֶחָד וְכֻלָּן דּוֹמִין זֶה לָזֶה, וּמֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא טָבַע כָּל אָדָם בְּחוֹתָמוֹ שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן וְאֵין אֶחָד מֵהֶן דּוֹמֶה לַחֲבֵרוֹ.
לְפִיכָךְ כָּל אֶחָד וְאֶחָד חַיָּב לוֹמַר, בִּשְׁבִילִי נִבְרָא הָעוֹלָם.משנה, מסכת סנהדרין, פרק ד, משנה ה

  • כתבו במילים שלכם מה ניתן ללמוד מכך שהאדם נברא "יחידי" (ולא "למינו") לפי המשנה? נסו למצוא במשנה לפחות 4 תשובות שונות.
  • מבין הסעיפים השונים שכתבתם בתשובה לשאלה 1, בחרו שני סעיפים שמשלימים זה את זה, ושני סעיפים נוספים שיש ביניהם מתח. הסבירו במה באים לידי ביטוי ההשלמה והמתח בין הסעיפים השונים.
  • לפי המשנה, האם כל בני האדם שווים זה לזה או שונים זה מזה? הסבירו היטב את תשובתכם ותנו דוגמה מהמציאות המוכרת לכם.
  • המשנה מסיימת בהכרזה: "כָּל אֶחָד וְאֶחָד חַיָּב לוֹמַר, בִּשְׁבִילִי נִבְרָא הָעוֹלָם". הביעו דעתכם על הכרזה זו. כיצד היא עשויה להשפיע לטובה או לרעה על מי שיפעל כך?

ההתפתחות הטבעית של חוסר שוויון כלכלי

המשנה ממסכת סנהדרין טוענת שיש שוויון מהותי בין בני האדם; שהדבר שהופך אותנו לאנושיים משותף לכולנו. יוצא מכך, שהיות שכל בני האדם מיוחסים לאותו אב קדמון, אין מקום לגזענות שמבחינה בין בני אדם על פי מוצא גיאוגרפי או מאפיינים פיזיים (דוגמת צבע עור). אך האם משתמע מכך שעלינו לייצר שוויון מלא בין כל בני האדם תמיד? האם שוויון מהותי מחייב אותנו גם לייצר שוויון כלכלי? הרב שמשון רפאל (הרש"ר) הירש, בפירושו למצוות הצדקה, הסביר שחוסר שוויון כלכלי בין בני האדם הוא המצב האנושי הטבעי, ושגם בהינתן תנאי פתיחה שווים, נסיבות החיים מובילות לכך שחלק מהאנשים מתעשרים בעוד שאחרים יורדים מנסכיהם:

ההתפתחות הטבעית של הדברים הארציים מביאה לידי כך שהבדלים גדולים של רכוש – מצוקה ושפע, עוני ועושר – יתגלו זה בצד זה. חוסר השוויון של הכשרונות כבר גורר באופן טבעי חוסר שוויון של רכוש, ושני בנים שנטלו חלקים שווים מבית אביהם יהיו שונים זה מזה בשיעור עושרם, אם האחד מפרנס רק בן אחד, ואחיו מטפל במשפחה גדולה; ואם זה האחרון עוד נפגע על ידי מחלות ופגעים אחרים, תיראה מצוקה מרה בצד רווחה ועושר כבר בדור השני.רש"ר הירש, פירוש לדברים טו, יא

שאלות לדיון:

  • הרש"ר הירש טוען שכאשר שני בנים יורשים סכום כסף דומה, שיעור עושרם יהיה שונה אחרי שתחלוף תקופת זמן. מהם שלושת הגורמים שמשפיעים על סכום הכסף שיהיה להם בסופו של דבר לפי דבריו?
    האם תוכלו לחשוב על גורמים נוספים?
  • האם יש מתח בין הדברים שמובאים במשנה שלפיהם יש שוויון מהותי בין בני אדם לבין הטענה של רש"ר שאי-שוויון כלכלי הוא מצב עניינים טבעי? הסבירו כיצד ניתן להתגבר על המתח שבין שתי הטענות הללו.

תנאי פתיחה שווים

אחד התחומים שבהם יוצרים בני האדם במכוון תנאים של שוויון על מנת לאפשר תוצאה שאיננה שוויונית הוא תחום הספורט. בנימין זאב הרצל, בספרו "אלטנוילנד", שבו פרש את חזונו לחברת המופת של העם היהודי, דימה את המבנה הכלכלי האידאלי למבנה שמשלב בתוכו צדדים של שוויון ושל אי-שוויון:

החברה החדשה שלנו לא דוגלת בשוויוניות. כל אחד מקבל שכר לפי עמלו ופועלו. לא חיסלנו את התחרות, אבל תנאי הפתיחה שווים לכולם, כמו בתחרות ספורט. בחברה הישנה קרה לא אחת, שעִסקה טובה העניקה לבניו ולבני בניו של איש עסקים את כל היתרונות של ההשכלה הגבוהה וחיים חסרי דאגה. לעומת זאת, צאצאים נענשו לעתים קרובות לא רק על חטאי אבותיהם, אלא גם על כישלונם בעסקים. משפחות שלמות התרוששו וירדו למעמד כל כך נמוך, עד שנדרשו להם כוחות על־אנושיים כדי לשוב ולזקוף קומה. אצלנו, הילדים לא זוכים מן ההפקר בגלל עסקי אבותיהם, אבל גם לא נענשים בגללם. אנחנו מעניקים לכל דור חדש אפשרות להתחיל מהתחלה. הלימודים בבתי הספר, החל מבית הספר היסודי ועד לאוניברסיטת ציון, אינם עולים כסף, והילדים נדרשים ללבוש תלבושת אחידה עד תום בחינות הבגרות בתיכון. הבדלים בין תלמידים, הנובעיםמעושרם וממעמדם של הוריהם, לא נראו לנו ראויים, מבחינה מוסרית. זה משחית את כולם. הילדים העשירים נהיים שחצנים ועצלנים, וילדי העניים נעשים ממורמרים מגיל צעיר.בנימין זאב הרצל, אלטנוילנד, עמ' 28

שאלות לדיון:

  • הרצל משתמש במושגים מעולם הספורט כדי להסביר כיצד צריכה לפעול הכלכלה. הסבירו במילים שלכם את המשל ואת הנמשל בדבריו.
  • במה צריך לבוא לידי ביטוי שוויון, ובמה צריך לבוא לידי ביטוי אי־שוויון, על מנת שהחברה תפעל בצורה מיטבית לפי הרצל?
  • איזה תפקיד ממלאה מערכת החינוך ביצירת כלכלה הוגנת? באילו מובנים מערכת זו היא מחוללת שוויון ובאילו מובנים היא מעודדת אי־שוויון בין התלמידים?

דיון כיתתי

תוכנית לימודים נוספת

לעיתים מתעוררת דילמה מוסרית כאשר ערך השוויון מתנגש עם ערכים חשובים נוספים. דוגמה טובה לכך היא המתח ששורר בין ערך השוויון לבין ערך החירות. החירות הכלכלית של אדם באה לידי ביטוי בכך שהוא משקיע את כספו על פי סדר העדיפויות שלו ומבלי שהשלטונות יגבילו אותו: יש מי שיחסוך על פני שנים במטרה להשקיע בקניית דירה למגורים; אדם אחר יפקיד מדי חודש לתוכנית חיסכון על מנת לממן נופש במלון יוקרתי במהלך חודשי הקיץ; ואדם שלישי עשוי למעט בהוצאותיו עד כמה שניתן על מנת לצבור חסכונות גדולים שיעמדו לו ביום סגריר.

במערכת החינוך הציבורית בישראל מתעוררת מדי פעם סערה ציבורית שנובעת מהמתח שבין ערך השוויון לבין ערך החירות. מצד אחד, יש מי שטוען – כמו הרצל – שמערכת החינוך צריכה לספק לכלל התלמידים הזדמנות שווה. אך מצד שני, יש גם מי שמחזיקים בטענה אחרת – שזכותם של הורי התלמידים להשקיע סכומי כסף נוספים מעבר למה שמקצה הממשלה לבתי הספר כדי לספק לילדיהם חינוך מיטבי. הראשונים טוענים שאי־שוויון במערכת החינוך עלול להנציח את הפערים בין עשירים לעניים, ולכן חשוב שכל בתי הספר וכל התלמידים יקבלו הזדמנות שווה. האחרונים טוענים שאין זה מתפקידה של המדינה להורות להם כיצד להוציא את כספם; ובכלל – מה יכול להיות יותר חשוב להם מחינוך ילדיהם?

כדי להפיג את המתח שבין ערך השוויון לערך החירות במערכת החינוך, נולד מושג שנקרא "תוכנית לימודים נוספת" (בקיצור: תל"ן). מושג זה קובע את תשלומי ההורים המקסימליים שבית הספר יכול לגבות מהורי התלמידים לטובת תגבור שעות הלימוד בבתי הספר. מצד אחד, תוכנית תל"ן אמורה למנוע מצבים של אי־שוויון קיצוני, משום שסך הכסף שניתן לגבות מוגבל לסכום מסוים. אך מצד שני, התוכנית אמורה לאפשר להורים מידה מסוימת של חירות כלכלית, אם ירצו להשקיע בחינוך ילדיהם מעבר למה שמשקיעה המדינה ממילא.

לסיכום יחידה זו, ערכו מחקר ונסו לגלות את התשובות לשאלות הבאות:

  • מהו הסכום המקסימלי שמותר לגבות לטובת תל"ן בשנה"ל הנוכחית? כיצד משתווה סכום זה לסכומים שהתאפשרו בשנים קודמות? האם המגמה היא מגמה של עליה, של ירידה, או שהיא נשמרת פחות או יותר לאורך השנים?
  • כמה כסף גובים לטובת תל"ן בבית הספר שלכם? כמה גובים בבתי הספר האחרים בעיר? במה בא לידי ביטוי ההבדל בין בתי הספר? האם יש פער משמעותי בין השירותים שמציעים בתי הספר בעיר שבהם גביית התשלומים גבוהה יותר?
  • ערכו דיון כיתתי ונסו לגבש חוות דעת מוסרית – מהו לדעתכם הדבר הנכון לעשות? האם לגבות תל"ן או לא? מי עשוי להרויח מגבייה של תשלומי תל"ן, ומי עשוי להיפגע מכך? כדי לגבש חוות דעת מנומקת תוכלו לראיין את ההורים שלכם, את המורים, וגם את מנהל/ת בית הספר שבו אתם לומדים.

ציונה קניג יאירמאמר דעה

שוויון | ציונה קניג יאיר

שוויון זכויות הוא אחת מאבני היסוד של הדמוקרטיה. שוויון אף פוגש אותנו באופן עמוק יותר בכל תחומי החיים על רקע מוצא, לאום, דת, מגדר, עדה, נטייה מינית, גיל, עמדה פוליטית או מוגבלות פיזית או נפשית – גיוון זה הוא המרקם של החברה שאנו חיים בה ופועלים בה, של סביבתנו היומיומית.

אנו מקדמים שוויון ופועלים למענו משתי סיבות מרכזיות:

הסיבה האחת, עניינה שייכות וערך עצמי. על מנת להתחבר לזהותנו ולראות עצמנו ראויים וזכאים, עלינו להרגיש שווים. על מנת לחוש שייכים לחברה, לפעול בה ולהשפיע עליה, עלינו להרגיש שווים. הפערים וחוסר השוויון אינם מאפשרים את תחושת השייכות הפשוטה,  החשובה כל כך ליצירת קהילה. אם כאישה יימנע ממני לשמש עדה בבית משפט או בבית דין, לא ארגיש שייכת למערכת הצדק ולכלליה; אם מגבלות פיזיות ימנעו ממני גישה שווה לחינוך או לתעסוקה, אם נטייה מינית תרחיק אותי ממוקדי הכוח, לא ארגיש חלק שווה ערך בחברה, ולא ארצה או לא אוכל לממש את עצמי בתוכה או לתרום לה.

הסיבה השנייה, עניינה פלורליזם והענקת ערך לשונות. שוויון אמיתי מוביל אותנו להכיר ולהעריך את הערך המוסף שיש לקול האחר – השונה משלנו – וריבוי הקולות תורם משמעותית לחברה ומייצג אותה. לפיכך, עלינו להבין לעומק שיש חשיבות לקולות השונים, שיש ערך בגיוון, מתוך הנחה שהאחר והשונה מוסיף נקודת מבט ועולמות תוכן ומעשיר את התמונה הגדולה של החברה. שוויון עבורי הוא היכולת של כל אדם, מכל קהילה ומכל חברה, לממש את עצמו או את עצמה בתוך הקונטקסט החברתי הרחב, כאשר ערכו המוסף וייחודיותו באים לידי ביטוי ונשמעים.

כיצד נטמיע שוויון? ראשית, אין הכוונה שנתייחס לכולם באותו אופן, לא נקפיד שמה שיש לאחד יהיה גם לשני ולא נוודא כי את התמיכה וסכומי הכסף שניתן לאחד יינתנו גם לזולתו. שוויון פורמלי אינו מייצר שוויון מהותי. בתפקידי הקודם, כנציבת שוויון הזדמנויות בעבודה, חוויתי על בשרי את הכאב והמחיר של הטמעת שוויון, והבנתי כי אין מדובר בבעיה טכנית, של העברת תקציבים ממקום למקום או הנחיות טכניות להעסקה שוויונית של כלל האוכלוסיות. אין מדובר בבעיה אשר פתרונה יבוא רק באמצעות חקיקה, חוזר מנכ"ל או הנחיה של מפקד בצבא. הטמעת שוויון דורשת היכרות עם תפיסות ערכיות וזהותיות של אחרים, יכולת הקשבה והכלה של מושגי צדק שלא בהכרח אני מסכימה איתם, וויתורים ומחירים ופתרונות יצירתיים.

כחברה יהודית ודמוקרטית, לעיתים אנו פוגשים את השוויון כחלק מהערכים ההומניסטיים שמנחילה לנו תורת ישראל ומורשתה. ואולם ערך השוויון עומד לעיתים בניגוד לתפיסות מסורתיות המחלקות ומבחינות בין יהודים וגויים; בין נשים וגברים בין בוגרים וצעירים; אפילו בין כוהנים, לוויים וישראלים. מצב זה מאתגר במיוחד מול המכשולים שנוטים נושאי המסורת להעמיד אל מול סוגיות מגדריות, להט"ביות ואחרות. מניסיון העבר, המסורת היהודית יודעת להתאים עצמה אל זמנים משתנים, ועל כן, אני עודני אופטימית. זה סוד כוחה וסוד נצחיותה של המסורת היהודית. כפי שידעה היהדות להתאים עצמה לטכנולוגיה, לריבונות, למערכת כלכלית וביטחונית, אני כולי תקווה שתדע להתאים עצמה גם לתפיסות מוסריות מודרניות מפותחות. עבורי, מקום שוויוני הוא מקום שמוכן להביט באופן ישיר במציאות המורכבת שהוא חי בה, לזהות פערים ערכיים בין הרצוי והמצוי ולהשתנות. זהו מקום שארצה לעבוד בו, זוהי מסורת שארצה לחיות בחיקה. זוהי המשאלה שלי מהדת שלי וממנהיגותה.


עו"ד ציונה קניג-יאיר היא סגנית נשיא ומנהלת המרכז לזהות יהודית ישראלית במכון שלום הרטמן.