דניאלה לונדון דקל
שלושתן נשים מצטיינות במיוחד, מה שפעם היה מכונה בחילונית "סופרוומן" ובדתית "אשת חיל". אנחנו נפגשות במוצ"ש, אחרת אין מתי. על השולחן צלחת מנגו, ענבים, קפה. שלושתן שייכות לתנועה חברתית, רעיונית, הולכת וצומחת הנקראת "הציונות הממלכתית". אני שואלת אותן מה זה אומר. "זה אומר שאנחנו בעד דמוקרטיה מהותית, ליברלית", מסבירה עו"ד בתיה כהנא דרור, "ניסיון למצוא מכנה משותף בין זרמים שונים בתוך החברה הישראלית". ויפה מוסיפה, "ושמעוניינים לקחת אחריות והובלה על עתיד המדינה". "יש גם אזרחים מהמגזר הערבי?" לא. אין. "זו תנועה ציונית-יהודית, המרכיב היהודי נמצא שם".
בימים רגילים, זה היה מספיק לי כדי לא לרצות לראיין קבוצה שמדירה חמישית מאוכלוסיית הארץ, אבל במצב של היום? מספיקה לי ביקורת נוקבת על המלחמה, על השלטון, על אי-השוויון בנטל, כדי לשתות בצמא כל מה שיש להן להגיד. מרחב הסכמה בסיסי מאוד, אבל עבורי הוא מרגיש כמו קרש הצלה.
כיוון שמדובר באימהות מהזן הציוני-דתי, כלומר, ילדים זו שמחה וכולם מתחתנים מוקדם, לא הצלחתי לספור את כמות הלוחמים והלוחמות שנמצאים במעגל המשפחתי הראשון שלהן, ובטח לא את מספר הסבבים שנאלצו ללוות. אבל אני בטוחה שגם זה שם – ההזדהות האוטומטית עם נשים, עם אימהות, עם הקריעה בנפש בין הציווי ההורי לבין הציווי הממלכתי ההולך ונשחק עד דק גם אצלן. כן, אפילו אצלן. "יש לי גם חוזה מול הילדים שלי", אומרת בתיה, "והחוזה הוא שאני התחייבתי להגן עליהם".
אז עם מה באתן לשיחה, מה הדבר שבגינו חשוב לכן להשמיע את קולכן?
בתיה: "הקול של הפסקת המלחמה זה הדבר שהכי חשוב לי כרגע, הפסקת המלחמה ועסקה לשחרור החטופים.
"הממשלה הזאת ניהלה את המלחמה כ-22 חודש, והיא נכשלה. ואני קובעת את זה מתוך תפיסה ימנית, מתוך תפיסה של 'קיר הברזל'. מה שעושים היום בן גביר וסמוטריץ', זה שהם מנהלים את הפוליטיקה ואת מערכת הביטחון עם חשיבה תיאולוגית, דורסנית, וזה דבר שלא מקובל עליי ולא היה מקובל גם על הציונות הדתית הבראשיתית".
עו"ד בתיה כהנא דרור היא ה"שמאלנית" מבין הימניות. יש לה ביקורת מנומקת, קונקרטית, הגולשת למגוון נושאים נוספים. "החוקים המנסים להפוך את בתי הדין הרבניים למערכת משפט מקבילה לבתי המשפט האזרחיים? הזיה. צעד ענק למדינה תיאוקרטית". רוב הזמן היא מדברת אותי, רק טוב יותר, כלומר, כשאני ביום רהוט במיוחד. את ד"ר יפה גיסר אני מתייגת כ"ימנית" – "ההפגנות שלכם רק מזיקות", "צריך להבין שביבי מייצג עבורם את דמות האב". את הביקורת הנוקבת שלה, את התותחים הכבדים, היא מפנה בעיקר נגד חוק ההשתמטות ונגד המגזריות והשחיתות של השלטון.
מתי הרגשתן שנבחרי הציבור של הציונות הדתית לא מייצגים אתכן?
בתיה: "אני משפטנית, כך שכבר בתחילת ההפיכה המשטרית הרגשתי רע. והיום אני מרגישה כמו המלך ב'משל החיטין' של רבי נחמן, זה שידע שתכף כולם עומדים להשתגע ובחר לסמן את עצמו כדי לזכור שהוא משוגע. אני ממש חיה היום עם התחושה הזו, שאני חייבת לזכור. שזה לא יכול להיות שראש הממשלה עומד במסיבת עיתונאים ואומר שהוא רוצה לראות את כל החטופים ושהכרעה צבאית היא הדרך לעשות את זה, כשאנחנו הרי יודעות שזה הפוך. שברגע שהם נכנסים לתוך העיר עזה, חמאס רוצח את החטופים. הרי היה לנו בדיוק את זה באוגוסט שעבר".
יפה: "כשהבנתי שהממשלה הזאת מחזיקה בכל הכוח בקרנות המזבח. ופוטרת, עם המון טובין, מגזר שלם מלהתגייס. זה לא יכול להיות, שבעוד שאצלנו במשפחה אני כבר לא יכולה לספור את כמות הסבבים – פעם רביעית, פעם חמישית, בתי אמורה ללדת עוד מעט ובעלה קיבל שוב צו – מאפשרים דבר כזה. זה לא יכול להיות שאנחנו מאפשרים לדבר כזה לקרות".
בתיה: "ומי ששולח את הילדים שלנו הם נבחרי ציבור שחלקם לא שולחים את הילדים שלהם.
מחשבה יהודית מרתקת אותך? דואג לעתידה היהודי-דמוקרטי של ישראל? מתעניינת ביהדות שרלוונטית עבורך?
מלאו את פרטיכם וקבלו את הניוזלטר שלנו
