את מגילת איכה נוהגים לקרוא בט' באב. הקהל יושב על הרצפה, לעיתים גם בחושך, ומנעים במנגינה מינורית את הקינה. במגילה, מקוננת בת ציון על עזיבתו הכואבת של האל ושואלת את עצמה ואותו מדוע זה קרה, מה ניתן לעשות, וכיצד להתמודד עם היעדרו של האל והחורבן הנורא סביב. זוהי מגילה מקומית מאוד, שנכתבה סביב אירוע טראומתי ודרמטי בתולדות העם.

מה מטרתה המקורית של המגילה הזו? האם לדבר את הסבל? לתת לו מילים? להציע הצעות תיאולוגיות ופילוסופיות? מה אפשר ללמוד מכך שהיא כתובה לפי א"ב? ומדוע הפרק האחרון כבר לא כתוב כך? מהי משמעותו של פסוק הסיום הקשה ואיך אפשר למצוא בנבואת ישעיהו תגובה לכך?

אלכס צייטלין מערוץ היוטיוב "באים אל הפרופסורים" משוחח עם ד"ר אורית אבנרי על המגילה, על אופן כתיבתה, על ההדהוד בינה ובין קינות קדומות מוכרות, ועל המשמעות המקופלת בין פסוקיה.