אילו הייתם מתבקשים להכין נאום בן שישים שניות על נושא הקרוב לליבכם, איך הייתם ניגשים למשימה? על אילו דברים לא הייתם מוותרים ומה הייתם משליכים בשל מגבלת הזמן? איך הייתם מדברים, מהר או לאט? קוראים מהדף או אומרים בעל-פה? מה היה הופך את הנאום למשפיע ומעניין?
הכנסת היא הרשות המחוקקת ובית הנבחרים של מדינת ישראל. במדינות אחרות נקרא המוסד המחוקק 'פרלמנט', המילה פרלמנט באה מהמילה הלטינית PARLE, שפירושה לדַבֵּר, ואכן כושר הדיבור והיכולת לנאום (=רטוריקה), חשובים מאד בעבודת חברי הכנסת.
לרגל יום הולדתה של הכנסת, שנוסדה לפני שבעים ושתיים שנה (ט"ו בשבט, 14 לפברואר 1949), אתם מוזמנים לחוות ולהתנסות בכלי הפרלמנטרי החשוב ביותר בכנסת – הנאום. בשיעור זה נאיר את כוחו של נאום ראוי, את מאפייניו והשפעתו. נתמקד בכלי פרלמנטרי של נאומים בני דקה, ננסה להבין מה כוחו של כלי זה ומהן מגבלותיו, נאזין לנאומים בני דקה ואף נתנסה בעצמנו בעיצוב נאום בן שישים שניות.
במליאה
חברת הכנסת תהילה פרידמן-נחלון נשאה נאום פתיחה עם כניסתה לכנסת ה 23. נאומה עורר עניין רב והופץ במהירות ברשתות החברתיות. כמיליון איש האזינו לו ורבים הגיבו לו בהתרגשות והזדהות. יחד עם התגובות החמות הושמעו גם לא מעט ביקורות על הנאום ועל הנואמת שעזבה את ביתה הפוליטי ('יש עתיד') והעדיפה להצטרף למפלגת 'כחול לבן' עם הצטרפותה לממשלה, מתוך אמונתה, שבתקופה הזו יש צורך באחדות.
על נאומה היא מספרת: "הגעתי לט' באב ובכיתי באותו יום בלי הפסק בגלל השנאה הנוראית שהייתה באוויר. אמרתי לילדים שאני מרגישה כמו בימי בית שני במצור, והחלטתי שאדבר על זה ועל יוחנן בן זכאי שהצליח לברוח מהעיר הנצורה כשהוא הבין שאי אפשר להשתלט יותר על השנאה, כדי להקים משהו חדש, אחר…. דיברתי מהכאב הפנימי שלי ואני חושבת שזה מה שהאנשים הרגישו. החוויה ביומיים אחר כך הייתה מטורפת. אנשים מתקשרים, כותבים, אמרו שהקשיבו לנאום ובכו איתי, שהבינו שלא הכל אבוד. יש בינינו המון ישראלים שהמדינה נוגעת להם בנשמה והם לא באמת ציניים. אנחנו ברכבת הרים ולא כולם רוצים בחירות."
בקבוצות קטנות
בכנסת ישראל, בכל יום שלישי בתחילת ישיבת המליאה, מוזמנים חברי הכנסת לנאום במשך דקה אחת בכל נושא על פי בחירתם. יושב ראש הישיבה קובע את סדר הנואמים וחבר הכנסת המבקש לנאום מדבר פעם אחת בלבד ממקום מוסכם במליאה. ואכן רבים מחברי הכנסת משתמשים בכלי הפרלמנטרי הזה: נאומים בני דקה. הם משמיעים את קולם מאולם המליאה על שלל נושאים המעניינים אותם, נושאים התובעים התייחסות וטיפול של הממשלה.
עם סיום הנאומים, נציג הממשלה רשאי להשיב, במסגרת זמן שלא תעלה על חמש דקות. יתרונו של הכלי הזה הוא שאינו מחייב את הח"כים להגיש מראש את בקשתם לדבר והכל נעשה בספונטניות.
"זהו כלי פרלמנטרי מקסים", מספרת מזכירת הכנסת, ירדנה מלר- הורביץ, "משום שהוא מאפשר לח"כים להעלות נושאים אקטואלים מעניינים או לספר על עוולה שנגרמה למישהו, או לציין לשבח מישהו" (כל דקה קובעת, ישראל היום). נאומים בני דקה, נכללים במסגרת הכלים הפרלמנטרים שבאמצעותם הכנסת מבקרת ומפקחת על הממשלה.
בחרו שניים מהנאומים הבאים של חברי הכנסת, צפו בהם, ולאחר הצפייה:
כתבו נאום תגובה בן דקה על נושא המעניין אתכם. שימו לב למבנה הנאום: לטיעונים בהם אתם משתמשים, כיצד אתם בוחרים לפתוח וכיצד לסיים? תנו לו כותרת מעניינת.
כדי לחזק טענה בנאום כדאי להשתמש בציטוט של דברים שנאמרו כבר בנושא זה ע"י מישהו שיש לו סמכות או ממקור ידוע. חפשו במאגר הציטוטים שבהמשך, או הביאו בעצמכם, ציטוט מתאים שיחזק את הטיעון שלכם ושלבו אותו בנאום שלכם.
שתפו את הנאומים שלכם ושוחחו- מה נדרש, לדעתכם, על מנת לכתוב ולנאום באופן משכנע? מה למדתם מההקשבה לנאום ומהכנת נאום התגובה שלכם?
מאגר מקורות להכנת נאום התגובה:
ובִמְקוֹם שֶׁאֵין אֲנָשִׁים, הִשְׁתַּדֵּל לִהְיוֹת אִישׁ:
וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָם.
לְפִיכָךְ נִבְרָא אָדָם יְחִידִי,
לְלַמְּדָךְ, שֶׁכָּל הַמְּאַבֵּד נֶפֶשׁ אַחַת כְּאִלּוּ אִבֵּד עוֹלָם מָלֵא […]
וּמִפְּנֵי שְׁלוֹם הַבְּרִיּוֹת, שֶׁלֹּא יאֹמַר אָדָם לַחֲבֵרוֹ: אַבָּא גָּדוֹל מֵאָבִיךָ; […]
וּלְהַגִּיד גְּדֻלָּתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא:
שֶׁאָדָם טוֹבֵעַ כַּמָּה מַטְבְּעוֹת בְּחוֹתָם אֶחָד, וְכֻלָּן דּוֹמִין זֶה לְזֶה;
וּמֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא טָבַע כָּל הָאָדָם בְּחוֹתָמוֹ שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן,
וְאֵין אֶחָד מֵהֶן דּוֹמֶה לַחֲבֵרוֹ.
לְפִיכָךְ כָּל אֶחָד וְאֶחָד חַיָּב לוֹמַר: בִּשְׁבִילִי נִבְרָא הָעוֹלָם.
בְּגֶרְמַנְיָה לָקְחוּ הַנָּאצִים תְּחִלָּה אֶת הַקּוֹמוּנִיסְטִים,
וַאֲנִי לֹא הֵרַמְתִּי אֶת קוֹלִי, כִּי לֹא הָיִיתִי קוֹמוּנִיסְט;
וְאָז הֵם לָקְחוּ אֶת הַיְּהוּדִים,
וַאֲנִי לֹא הֵרַמְתִּי אֶת קוֹלִי, כִּי לֹא הָיִיתִי יְהוּדִי;
וְאָז הֵם לָקְחוּ אֶת חַבְרֵי הָאִגּוּדִים הַמִּקְצוֹעִיִּים,
וַאֲנִי לֹא הֵרַמְתִּי אֶת קוֹלִי, כִּי לֹא הָיִיתִי חָבֵר אִגוּד מִקְצוֹעִי;
וְאָז הֵם לָקְחוּ אֶת הַקָּתוֹלִים,
וַאֲנִי לֹא הֵרַמְתִּי אֶת קוֹלִי, כִּי הָיִיתִי פְּרוֹטֶסְטַנְטִי;
וְאָז הֵם לָקְחוּ אוֹתִי,
אַךְ בְּאוֹתָהּ עֵת כְּבָר לֹא נוֹתַר אַף אֶחָד שֶׁיָרִים אֶת קוֹלוֹ לְמַעַנִי
וְאוּלַי יָבוֹא יוֹם וְנַהֲפֹךְ שָׁוִים
אַתָּה תִּהְיֶה לִי נַחַל וַאֲנִי לְךָ – יַמִּים
וְנִזְרֹם בְּיַחַד עַד אֵין סוֹף
מקובלות עלינו אמיתות אלו כמוכחות מאליהן: שכל בני האדם נבראים שווים במעלה, שיוצרם העניק להם זכויות מסוימות, שאין להפקיען, וביניהן הזכות לחיים ולחופש ולרדיפת אושר.
מְדִינַת יִשְׂרָאֵל תְּהֵא פְּתוּחָה לַעֲלִיָּה יְהוּדִית וּלְקִבּוּץ גָּלֻיּוֹת; תִּשְׁקֹד עַל פִּתּוּחַ הָאָרֶץ לְטוֹבַת כָּל תּוֹשָׁבֶיהָ; תְּהֵא מֻשְׁתָּתָת עַל יְסוֹדוֹת הַחֵרוּת, הַצֶּדֶק וְהַשָּׁלוֹם לְאוֹר חֲזוֹנָם שֶׁל נְבִיאֵי יִשְׂרָאֵל; תְּקַיֵּם שִׁוְיוֹן זְכֻיּוֹת חֶבְרָתִי וּמְדִינִי גָּמוּר לְכָל אֶזְרָחֶיהָ בְּלִי הֶבְדֵּל דָּת, גֶּזַע וּמִין; תַּבְטִיחַ חֹפֶשׁ דָּת, מַצְפּוּן, לָשׁוֹן, חִנּוּךְ וְתַרְבּוּת; תִּשְׁמֹר עַל הַמְּקוֹמוֹת הַקְּדוֹשִׁים שֶׁל כָּל הַדָּתוֹת; וְתִהְיֶה נֶאֱמָנָה לְעֶקְרוֹנוֹתֶיהָ שֶׁל מְגִלַּת הָאֻמּוֹת הַמְּאֻחָדוֹת.
אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן חֲלַפְתָּא: לֹא מָצָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּלִי מַחֲזִיק בְּרָכָה לְיִשְׂרָאֵל אֶלָּא הַשָּׁלוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים כט): ה' עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן ה' יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם.
שלוש שנים נחלקו בית שמאי ובית הלל. הללו אומרים הלכה כמותינו, והללו אומרים הלכה כמותינו. יצאה בת קול ואמרה: אלו ואלו דברי אלוהים חיים הן, והלכה כבית הלל. וכי מאחר שאלו ואלו דברי אלוהים חיים – מפני מה זכו בית הלל לקבוע הלכה כמותן? מפני שנוחין ועלובין היו, ושונין דבריהן ודברי בית שמאי. ולא עוד, אלא שמקדימין דברי בית שמאי לדבריהן.
