קריאה משווה של מגילת רות ומגילת אסתר חושפת קשרים ענפים בין שני הטקסטים. מבעד לדמיון במוטיבים ספרותיים, סגנוניים, מבניים ועוד, בולטת העובדה כי שתי המגילות עוסקות בשאלות של שייכות וזרות במישור המגדרי והלאומי. בספרה מראה ד"ר אורית אבנרי כיצד כל אחת מן המגילות עונה תשובה כפולה על השאלות הללו, ומספרת בו זמנית סיפור של הדרה והרחקה לצד סיפור של קבלה ופריצת גבולות הזרות
ספרה של ד"ר אורית אבנרי מפגיש בין מגילת רות ומגילת אסתר ומבקש לקרוא בהן זו לצד זו, כשהאחת מאירה את חברתה. לכאורה, המרחק בין שתי המגילות גדול: כל אחת מהן נטועה במרחב גאוגרפי שונה ובתקופה היסטורית אחרת וכתובה בסגנון ייחודי; בעוד מגילת רות עוסקת במשפחה ענייה בבית לחם ובמשבר משפחתי ואישי הקשור להמשכיות השושלת, מתארת מגילת אסתר את חיי הפאר בארמונו של אחשוורוש מלך פרס ומתמקדת בניסיון לעצור מזימה להשמדת העם היהודי. אך אבנרי מציירת קווי דמיון בולטים ורבים בין שתי המגילות, שלא מותירים מקום לספק באשר לצורך בקריאה משווה שלהן.
חלקו הראשון של הספר עוסק בקריאה צמודה של כל מגילה בנפרד, וחושף בעקיפין אפיון צורני-ספרותי המשותף לשתיהן: בכל אחת מהמגילות ניתן לשמוע שני קולות סותרים העולים מן הטקסט. כל קול מספר סיפור אחר הניזון מפרטים שונים בטקסט או מפרשנויות מנוגדות להיגד זהה. במילים אחרות, אבנרי מציעה כי הקורא את המגילות עומד לפני שתי תמות אלטרנטיביות ואף סותרות, הסובבות סביב הגיבורה הראשית – רות או אסתר.
בעזרת קריאה מדוקדקת מחלצת אבנרי מכל אחת מן המגילות את שתי אפשרויות הפרשנות הסותרות הטמונות בהן. כך, מגילת רות נקראת מצד אחד כסיפור על קבלת הנכרייה הזרה לחיק העם היהודי באמצעות פריצת גבולות האחרות שלה, ומצד שני – היא מתפרשת כסיפור של הדרת האישה הזרה מקהילת בית לחם והטלת מגבלות חברתיות על האפשרות לצרף זרים אל הקולקטיב היהודי. מגילת אסתר אף היא עשויה להיקרא מצד אחד כסיפור על קבלתה של האישה היהודייה לתוך החברה הנכרית ועל הענקת מקום של כבוד לאישה בתוך הסדר הפטריארכלי, ומצד שני כסיפור המגלה שהיהודי לעולם לא יכול לעבור נורמליזציה בחברה הנכרית, ושגם אם תגיע למלוכה, תמיד תישאר האישה נחותה מן הגברים. בשתי המגילות מפתיע לגלות כיצד שתי קריאות הפוכות לחלוטין נולדות מתוך אותו הטקסט עצמו בעזרת ניתוח של פרטי העלילה, הרמזים הספרותיים, פערי מידע, ועוד.
כל אחת מן המגילות מתנהלת בשני קווים מקבילים באשר לסוגיית האחרוּת. בכל אחת מהן אפשר לשמוע קול הקורא לדחיקת הנשים והמיעוט האתני אל מחוץ לחברה המתוארת כנוקשה, סגורה ומאוימת, ולצד זאת, בכל מגילה טמונה גם פרשנות ובה מסר הקורא להכלת נשים ומיעוטים אתניים בחברה המתוארת כדיפוזית וכבעלת גבולות גמישים.
הצגת הקריאות הכפולות בכל אחת מן המגילות מכשירה את הקרקע לחלקו השני של הספר, העוסק בקריאה השוואתית בין שתי המגילות. כאמור, הגשר הראשי בין שתי המגילות הוא התמה המרכזית המשותפת לשתיהן: התמודדות כפולה עם אתגר הזרות והאחרוּת בהקשר של בניית זהות, הן במישור האתני והן במישור המגדרי. אך קריאה השוואתית צמודה בטקסטים מעלה קשרים רבים – מגוונים ומרשימים – בין המגילות. כך, כמובן, בולטת המסגרת המשותפת לשתי המגילות: התמודדות עם סכנה קיומית (משפחתית או לאומית), הנפתרת הודות לתושייתה של האישה, הגיבורה הראשית. בשני המקרים בנוי הסיפור בהתאם לחמשת השלבים של הדרמה הקלסית: האקספוזיציה המציגה הרמוניה המופרעת על ידי אירוע חריג; קטסטרופה או משבר; הסתבכות העלילה; שיאה של הדרמה; התרה ופתרון המשבר. בשתי המגילות עומדת לצד הגיבורה דמות נוספת קרובה, המכוונת את מעשיה ויועצת לה מניסיונה (נעמי ומרדכי) ובשני המקרים מצוין כי היחסים בין הדמות המשנית לראשית הם כיחסי הורה לבת. יתרה מזאת, בשתי המגילות נובע המשבר מן הדמות המלווה – הטרגדיה של נעמי וסירובו של מרדכי להשתחוות להמן. כפי שמראה אבנרי, בשני המקרים ישנו גם טשטוש מסוים בהבחנה בין שתי הדמויות – הראשית והמלווה – לקראת סוף הסיפור (ראו רות ד, טז-יז; אסתר ט, כט-לב). שתי המגילות מעמידות בשיאן סצנה דרמטית, שבה מסתכנת הגיבורה – סצנת הגורן במגילת רות וסצנת ההזמנה אל אחשוורוש במגילת אסתר; בשתי המגילות ישנה התמודדות עם בעיה משפטית כדי להגיע לפתרון (חוק הייבום במגילת רות וחוק הטבעת במגילת אסתר). אלו, לצד הקבלות נוספות מאלפות (כמו למשל ההשוואה בין ערפה לבין ושתי) מגלות את הקשרים הספרותיים, הרטוריים והמבניים שמדגישים את הקשר התוכני בין הטקסטים: העיסוק באפשרות הכניסה של הזר לתוך החברה ההגמונית.
הספר מראה אפוא כיצד בשתי המגילות רוחשות מתחת לפני השטח סוגיות קיומיות המהדהדות ותוססות כל העת, והמגילות נוגעות בהן בעדינות אך באומץ רב. שתי המגילות מציבות סימני שאלה מעל תהליכי השתייכות בחיים הפרטיים ובחיים הלאומיים, במישור האישי ובמישור החברתי. שתיהן עוסקות במושגי הזרות, השייכות, הניכור והחיבור; שתיהן בוחנות ממה מורכבת תחושת ההשתייכות למשפחה, לקהילה ולעם. בשתי המגילות משורטט הגבול החמקמק בין הרצון להשתייך ובין ההכרח להיות נבדל, בין הטבעיות שבהיות שייך ובין הקושי להשתייך. בשתיהן צף הפחד מהזר אך גם העוצמה הטמונה בו, המשיכה לאחר לעומת ההימנעות ממנו. שתי המגילות תוהות בקול באיזה אופן האחרוּת יכולה להקנות חירות.
האופן בו קוראת אבנרי את שתי המגילות מחלץ מתוכן שאלות רלוונטיות לכל תקופה, ובוודאי לימינו. מגילות רות ואסתר מציפות על פני השטח את המתח בין שמרנות מסורתית ובין חידוש ואפילו מהפכה, ועוסקות בשלל נושאים המתקשרים למתח זה: הדילמה האם באפשרותן של נשים לפעול וליזום במרחב הציבורי; האתגרים של בניית זהות לאומית בארץ מולדת ושל שמירת זהות ייחודית כאשר מתגוררים מחוץ לה; הצורך, ההכרח והיכולת לגרום למהפכות חברתיות; האימה מן האחר והבשורה שהוא עשוי לשאת עמו, ועוד. כך, מהדהדות המגילות לקורא בן זמננו סוגיות על אודות זהות בעידן של רב-תרבותיות והתייחסות מורכבת לאתגר היחסים עם האחר והזר. כפי שכותבת אבנרי בסוף הספר, הקריאה אותה היא מציעה "מתעקשת ליצור דיאלוג בין הפסוקים ובין החיים מתוך הבנה שמתוך המילים העתיקות, דווקא מהן, נוכל לצמוח ולהבין טוב יותר את עצמנו ולקבל תמונה עשירה וראויה יותר על עולמנו".
הספר "עומדות על הסף: שייכות וזרות במגילות רות ואסתר" ראה אור לאחרונה בהוצאת "כתר" ומכון שלום הרטמן.
