שמתם לב פעם שהמנגינה בה אנחנו עונים 'אָאָ-מֶן' על הברכה לְהַדְלִיק נֵר שֶׁל חֲנֻכָּה' "נגנבה" על ידי AIG? אחרי המספר הידוע, מגיעות שלוש האותיות באנגלית בדיוק בלחן המוכר לכולנו.

חברת ביטוח ענקית ניכסה לעצמה את הרגשות המשפחתיים, המסורתיים והחמים שלנו, את משאב התרבותי שאין לו, בעצם, בעלים.

איך נתגונן מפני הגניבה הזו, ש"מלכלכת" את חנוכה, כך בלי שהרגשנו?

ובעצם, השאלה רחבה ועמוקה יותר: איך נמנע מתרבות צרכנית של פסטיגלים וסופגניות מופרכות לגנוב את ההוויה של החג הזה, שחשוף במיוחד לניצול מפני שכולו חולין, חופש מבית ספר והורים עובדים בלי שבתון ממשי.

ד"ר חנה פנחסי חושבת שדווקא מול החנוכיה אפשר לגלות איך עושים את זה: היא מסתכלת על נרות חנוכה ש"אֵין לָנוּ רְשׁוּת לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶם אֶלָּא לִרְאוֹתָם בִּלְבָד" ולומדת מהם התנסות יוצאת דופן באור שאין לו תפקיד.

כי אם ביום הראשון של חנוכה עומדים בחנוכיה השָמש ונר חנוכה זה לצד זה – האור שהוא אמצעי והאור שהוא מטרה, אחד מול אחד, וקשה אפילו לדעת מי הוא מי – הרי כשהחג הולך ונמשך, האור שהוא תכלית לעצמו הולך ומוסיף. דווקא בתוך ימי הכמעט חולין של חנוכה, הנה יש כאן שיעור באנושיות כפי שהיא צריכה להיות: הזמנה למבט אל המהות, אל הדבר כשלעצמו.

מוזמנים ומוזמנות לצפות בסרטון. ולהתבונן בנרות.

חנוכה שמח.