העברית שלנו נושאת איתה סיפור מרתק וייחודי. שפה עתיקה מאד שהפסיקה להיות מדוברת וכמו קפאה על שמריה במשך מאות שנות הגלות הארוכות. בתקופה זו שימשה העברית כשפת תפילה וכתיבת ספרים, אך איבדה את חיוניותה כשפת דיבור.
עם תחילת המחשבה הציונית היה ברור ששיבה אל העברית ויצירת שפה משותפת היא מרכיב חיוני של הקמת בית לאומי. רעיון זה לא היה מובן מאליו. איך חוזרים לשפה שלא הייתה בשימוש? האם תוכל העברית לשמש כשפת דיבור ולא רק כשפת קודש?
מאז הוחייתה השפה ע"י אנשי רוח ויוצרים שזו הייתה משימת חייהם, ואנחנו ירשנו שפה עשירה וחיה.
בעידן הגלובלי והטכנולוגי של הרשתות החברתיות, נראה שהשפה שלנו, כמונו, משתנה ומשנה את פניה. כיום העברית עוברת "אינגלוז", שאילת מילים מהאנגלית ומיזוגן בתוך העברית. מהן הסיבות לעודף האנגלית בשפה שלנו, והאם זה מפריע לנו בכלל? האם אנחנו רוצים לשמור ולשמר על העברית, או שהגלובליות היא ברכה?
לכבוד ימי הולדתם של אליעזר בן יהודה מחייה השפה העברית (כ"א בטבת תרי"ח), ושל חיים נחמן ביאליק המשורר הלאומי (י' בטבת תרל"ג) – שניהם בחודש טבת – החלטנו לחבר שיעור שבו נתמקד בשאלות הללו, נעמיק בהן ואפילו נתנסה בחידוש מילים בשפתנו.
האזינו לשיר "העברית החדשה", של התקווה 6, וקראו את מילותיו.
השפה העברית התהוותה לאורך השנים תוך מגע עם שפות אחרות ושאלה מהן מילים רבות. המילים מלצר ו-מלבן, הגיעו אל העברית מהאכדית העתיקה, שכבר אינה קיימת כיום. ה-פרדס וה-שחמט – הצטרפו לעברית היישר מהפרסית. את ה-אלכסון, סנדל ו-ארכיון, קיבלנו מהיוונית, ומהערבית את המילים הידועות – אחלה ו-סבבה, אך גם את – מרכז, ואדי, תאריך ו-צדף. האנגלית הוסיפה לעברית רשימה ארוכה מאד של מילים, שחלקן קנו להן כבר מקום קבע, כמו : היי, ביי, לוקר, ו-הפנינג.
בתחילת ימיה של העברית, בראשית המאה שעברה, עדיין לא היו מספיק מילים בשפה על מנת לבטא צרכי החיים, כפי שמעיד הטקסט הבא:
עד קום המדינה ילדים קיבלו סטיפנדיה כדי ללמוד בתיכון, כשהיה חם הפעילו ונטילטור, כי איירקונדישן לא היה אפילו לעשירים, כשכעסו על המיניסטר חתמו על פטיציה. נהגי אוטומובילים קיבלו רפורטים מהפוליציה, אחרים נסעו בטקסי, ובגראז'ים שמעו מילים כמו טמבון, וישרים וקוגלגרים. פציינטים קיבלו רצפטים מרופאים, כי סבלו מסקרלטינה, סקלרוזיס, סקוליוזיס וסיפיליס, והיה גם מי שחס וחלילה חטף סטרוק ונכנס לקומה.
שלא לדבר על מה שאנשים אכלו: סמעטענע, טייאכץ, קאשע ולאטקעס, וקינחו בקומפוט. היו ימים. אבל לאט לאט ובסבלנות נמצאו למילים הלועזיות האלה חלופות עבריות – בהתחלה הן שימשו לצד המילים הלועזיות ובסוף כבשו את מקומן.
בזוגות
האקדמיה ללשון העברית היא הגוף הרשמי הממונה על חידושי המילים. מאז קום המדינה חידשה האקדמיה מאות מילים. לפניכם 70 מילים שחודשו ע"י האקדמיה במהלך שנות קיומה של מדינת ישראל.
דלינו מילים אחדות מתוך הרשימה. המילים השאולות משפות זרות הן:
המילים שחודשו: תצרף, ידוען ,סרכזת, מחלף, חפיץ, יעפת, מדגש, ביוש, הדמיה, יצגן, צהלולים
במליאה
המילים העבריות: סליחה, בבקשה ותודה, הוחלפו בשנים האחרונות במקבילותיהן האנגליות: סורי, פליז, ו-ת'נקס. מספר סיבות עשויות להסביר תופעה זו: לעיתים אנו חשים חסרי ביטחון או ערך, נבוכים בשל הסיטואציה הכבדה (לא קל לבקש סליחה ולא תמיד פשוט לפנות בבקשה) ורוצים להשמע מגניבים ו'קולים'.
אך לפעמים צריך להגיד סליחה ולא סורי, כי הפגיעה מצריכה תשלום כבד יותר, ולפעמים צריך להגיד בבקשה ולא פליז, כי הבקשה כבדה יותר, ולפעמים צריך להגיד תודה ולא תנקס, כי הטובה שנעשתה עבורך נעשתה, פה, בישראל, בעברית, היכן שכובד השפה מונח מעל ומתחת לדברים כל הזמן.
חזרו לשיר "העברית החדשה" של התקווה 6. בחרו שתי שורות מהשיר, או בית שלם, ונסו "לתרגם" אותן לעברית (ניתן לוותר על החריזה, להתמקד רק בתרגום).
לדוגמה, את השורות:
כולם היום עובדים טוונטי פור סוון / בלי הרבה תשוקה, עם המון פשן
נון סטופ חולמים על רילוקיישן / על אקזיט מפואר על סטרט אפ ניישן
ניתן לתרגם כך:
כולם היום עובדים מסביב לשעון / בלי הרבה תשוקה, אך עם המון רצון.
על מעבר לחו"ל כל הזמן חולמים / מכירת חברת-הזנק, אומה של חדשנים.
אז איך אומרים וויי פיי בעברית?
איך אומרים פרוטקשן בעברית?
איך אומרים סלפי בעברית?
איך אומרים אקשן בעברית?
איך אומרים מדיום בעברית?
איך אומרים פרמיום בעברית?
שלחו לנו את החידושים שלכם למילים השאולות, נשמח לפרסם חלק מההצעות.
ניתן להעזר באתר של האקדמיה ללשון, איך אומרים בעברית.
