תמכו בנו

/
EN
הצטרפו לניוזלטר שלנו

חוק הלאום רע לישראל

בימים הקרובים יעלה להצבעה בכנסת 'חוק הלאום'. אריאל פיקאר במאמר חד, ברור וקצר מדוע לדעתו מדובר בחוק רע למדינת ישראל
ד"ר אריאל פיקאר הוא עמית מחקר במרכז קוגוד לחקר המחשבה היהודית ולהגות עכשווית במכון שלום הרטמן. פיקאר שימש בעבר כמנהל מרכז קוגוד והיה אחראי על ארגון סמינרי המחקר, על סיוע בתוכניות מחקר אישיות ועל קליטתם ושילובם של חוקרים חדשים. למכון הרטמן הוא הגיע כחוקר צעיר בשנת 2001. במשך השנים עסק במחקר והוראה בתוכניות המכון השונות. בשנים 2009 – 2018 שימש כמנהל החינוכי של תוכנית "בארי" במכון הרטמן. אריאל פיקאר הוא בוגר ישיבת הר עציון, שם

א. הבעיה אינה בסעיף כזה או אחר, אותו אפשר להוריד, להוסיף או לנסח מחדש. הבעיה העיקרית היא הרצון של מנסחי החוק להשפיל
את הערבים אזרחי ישראל. אין כל צורך בחוק הלאום. העובדות ברורות – מדינת ישראל היא מדינת הלאום של העם היהודי; אין כל צורך לעגן עובדה זו בחוק. חוק השבות מעגן עובדה זו במציאות מאז הקמת המדינה.

אם כן, מדוע מוצע חוק כזה? כדי לומר לערבים בישראל שוב ושוב והפעם בנוסח מעין חוקתי: "אתם לא שייכים לכאן. אנחנו מדינה יהודית! את הדמוקרטיה תלכו לחפש בחוק אחר".

ב. שני הסבים שלי, פפה פרד ופפה ברנאר עליהם השלום, לחמו כפטריוטים צרפתיים במלחמת העולם השניה. האחד במחתרת והשני בצבא צרפת החופשית בצפון אפריקה. שניהם מהווים דוגמא להבדל בין ישראל כמדינת לאום דמוקרטית לבין מדינות לאום דמוקרטיות אחרות: בכל המדינות אין כל פער בין אזרחות ללאומיות. כשסבא שלי קיבל אזרחות צרפתית (במקום הגרמנית שאותה נטש) הוא הפך לחלק מהלאומיות הצרפתית. לעומת זאת, בישראל קיים פער בין האזרחות הישראלית לזהות הלאומית היהודית.
אזרח ישראלי מוסלמי או נוצרי אינו יכול להיות בן הלאום היהודי אלא אם ימיר את דתו. העובדה הזו קשורה בכך שהיהדות, בשונה מן האסלאם והנצרות, היא דת-לאום. המצב הזה מאתגר את הדמוקרטיה ובעיקר מאתגר את מרקם החיים הישראלי המשותף. ולכן, כיוון שהזהות היהודית הלאומית בישראל חזקה מתמיד, הן דמוגרפית והן תרבותית, היא אינה
זקוקה לחיזוקים נוספים כמו 'חוק הלאום'. במקום זה צריכה ישראל להשקיע ביצירה של תשתית ישראלית תרבותית משותפת לכל אזרחיה. חוק הלאום המוצע הוא פגיעה במרקם העדין אותו אנחנו צריכים לבנות ולחזק בישראל.

ג. אני תמיד מופתע מחדש עד כמה יהודים לאומיים בעלי גאווה לאומית ממשיכים להתנהג כמיעוט נרדף ומסכן. הבה נחזור על הראשונות: תפקידו של בג"צ לסייע ולהגן על האזרח, על קבוצות מיעוט חלשות, מפני
עריצות הרוב. לכן כשאתה חושב שהמדינה פגעה בך אתה פונה לבג"צ. בבג"צ –
'הנאשם' הוא המדינה, והתובע הוא האזרח. זו ההגנה המהותית על הדמוקרטיה, היינו הגנה על זכויות הפרט מפני שלטון הרוב. בישראל מזה שנים רבות וכנראה לעוד שנים רבות.
הרוב הוא לאומילאומני, הממשלה היא ימנית ולכן אך הגיוני הוא שבג"צ ידרש להגן על המיעוט שאינו לאומי. חוק הלאום יביא לאינסוף עתירות מימין – כלומר מצד הרוב, נגד זכויות המיעוט. בג"צ יאלץ שוב ושוב להגן על המיעוט ולאזן בין חוק הלאום לחוק כבוד האדם וחירותו, שהרי זהו תפקידו. כך דוחפת הממשלה ליותר חיכוכים עם בג"צ שמטרתם החלשת כוחו ומתן חופש לרוב הלאומי לעשות ככל העולה על רוחו ללא
איזונים ובלמים. יהודי לאומי אמיתי מבין שהוא הרוב ולא עסוק כל היום בניסיון פתטי להוכיח את זה. "איזהו גיבור? הכובש את יצרו".

ד. חוק הלאום רע לישראל מפני שהוא מבקש להשפיל את יהודי התפוצות. סעיף 6 המעודכן מציב את מדינת ישראל כאח הבוגר של העם
היהודי בתפוצות. לנו היהודים בישראל אין כלל מה ללמוד מהמסכנים הללו. אנחנו מתחייבים להציל אותם בכל מקום שהם, יפה. אבל אנחנו גם נדאג שהם – לא אנחנו,  ישמרו על הזיקה בין המדינה ובין בני העם היהודי שהרי החוק המתוקן קובע "המדינה תפעל בתפוצות לשימור הזיקה בין המדינה לבין העם היהודי בכל מקום שהם". המילה בתפוצות הוספה עכשיו, כנראה לפי בקשת החרדים והחרד"לים שנורא חוששים שמא אנחנו בישראל נעשה משהו לשימור הזיקה בין יהודי התפוצות לבין ישראל כי הרי המשהו הזה אינו אלא פשרת הכותל. אני מציע שבשלב
ראשון תומכי חוק הלאום במתכונתו הנוכחית יתחילו במגבית ענקית למען חינוך יהודי התפוצות ויבקשו בכל לשון של בקשה מהנדיבים היהודים האמריקאים להפסיק ולתרום לישראל אלא להפנות את כל תרומותיהם לשימור הזיקה, בתפוצות, בין המדינה לבין העם היהודי.

סיכומו של דבר. טוב לחוק הזה שלא נברא משנברא. הוא פוגע באזרחי ישראל שאינם יהודים, הוא פוגע ביכולת של בג"ץ למלא
את תפקידו, הוא פוגע ביכולת העדינה של ישראל להיות מדינת לאום דמוקרטית והוא פוגע ביהדות התפוצות. וכל זאת, ללא שום תכלית ושום תועלת ציונית או יהודית. חכמים! הזהרו בדבריכם!

מחשבה יהודית מרתקת אותך? דואג לעתידה היהודי-דמוקרטי של ישראל? מתעניינת ביהדות שרלוונטית עבורך?

מלאו את פרטיכם וקבלו את הניוזלטר שלנו

הוספת תגובה
חיפוש
עיקבו אחרי מכון הרטמן
הרשמו לניוזלטר של מכון הרטמן

SEND BY EMAIL

The End of Policy Substance in Israel Politics