/ תוכנית בארי

יום האם – גילגולו של חג

שיעור חינוך לכבוד יום המשפחה שיחול ב-ל' בשבט | כתבה: יעל גרוס רוזן

"מלאכתי היא מלאכת אם הדואגת לצרכי ילדיה ולעתידם"
הנרייטה סאלד (1860 – 1945)

מאז שנות החמישים נהוג היה לחגוג את "יום האם העבריה" ברחבי הארץ. בשנת 51 נבחר מועד משותף בו הוחלט שיצויין יום זה באופן רשמי ביום  פטירתה של הנרייטה סאלד שעמדה בראש עליית הנוער. מדוע זכו דווקא האימהות ליום ציון ייחודי? איך נכון לחגוג ולציין יום זה? האם גם בימינו יש הצדקה לציין אותו?

מטרת השיעור היא להתחקות אחר מקורות היום, ולשאול האם הגיע הזמן לשנות את המסורת? מדוע ובאיזה אופן? השיעור מורכב משלושה חלקים העומדים כל אחד בפני עצמו. ניתן לבחור אילו חלקים להעביר בשיעור.

למורה: מקור מרכזי שניתן להיעזר בו הוא המאמר יום האישה ויום האם ומה שביניהם בבלוג "ורוד עתיק" של ד"ר ישראלה בן אשר.

חלק א – מבוא:

נפתח בהשמעת שיר מוכר, אפשר עם הקליפ המאוייר כאן. שימו לב שהשיר מתאר את שלל מעשיה של האם, אך לא אומר שום דבר על האישיות שלה, הרצונות או אפילו היחס אליה. האם השיר הוא ציון לשבח? תיאור מצב? שיר תודה?

  • על פי השיר מה מאפיין את האימא? האם יש תכונות אישיות לאם בשיר? (נסו לשער אם אימא שלכם היתה שמחה שתשירו לה את השיר הזה?)
  • איזה יחס בין האם לבן עולה מתוך מילות השיר? איזה יחס משקפת המנגינה?
  • מה מוסיף הקליפ על השיר ביחס כלפי האימא?

שימו לב כיצד בחר הנשיא (לשעבר) אובמה לציין את יום האם בזמן כהונתו:

חלק ב – מה מקור החג?

לפניכם שלושה תיאורים של המקור לציון יום האם. דרך התיאורים ננסה להבין מה חוגגים ביום זה, והאם יש מקום ליום זה גם בימינו? ניתן לחלק את הכיתה לקבוצות, כאשר כל קבוצה תקבל תיאור אחר. על כל קבוצה לבדוק:

  1. מתי חוגגים את יום האם?
  2. כיצד מציינים את היום?
  3. מה הסיבה לציון היום?

תיאור ראשון: יום האם ביוון העתיקה

ביוון העתיקה בה היה ידוע "החג של ריאה" – אם כל האלים. המיתולוגיה מספרת כי בעלה של ריאה, הטיטאן קרונוס, פחד מאיבוד שלטונו לאחר שנודע לו שיודח בידי בנו. כדי להימנע מהנבואה נהג לבלוע את ילדיו בזה אחר זה מיד כשנולדו. כאשר נולד בנה השישי, זאוס, נתנה ריאה לבעלה אבן עטופה בד במקום הבן. קרונוס בלע את האבן והיה בטוח כי בלע את בנו. כך הצילה ריאה את בנה, שהגשים את הנבואה, הדיח את אביו והפך למלך האלים. החג נחוג במסגרת חגיגות האביב. מנהג זה עבר לרומי ואחר כך התפשט גם לעולם הנוצרי.

האלה ריאה מגישה לבעלה, הטיטאן קרונוס, אבן עטופה בבד
האלה ריאה מגישה לבעלה, הטיטאן קרונוס, אבן עטופה בבד

תיאור שני: יום האם בארצות הברית

אנה ג'רביס
אנה ג'רביס

לראשונה נחוג יום האם בארצות הברית בשנת 1908, במדינת מערב וירג'יניה, בזכות פועלה של אנה ג'רביס. אנה האמינה כי מתן יחס של כבוד לאם ימנע סכסוכים ואלימות במשפחה ופעלה נמרצות לציון יום מיוחד לאימהות. פעילותה זכתה להכרה כאשר הנשיא וודרו וילסון קבע בשנת 1914 כי "יום האם" יצויין בחודש מאי, ביום ראשון השני בחודש (כפי הנראה יום הולדתה של אימו).

לציון היום הצטרפו גם סמלים כגון הצמדת ציפורן לבנה לדש הבגד כסמל לטוהר והקרבה שיוחס לאמהות, או ציפורן אדומה לסמל את אומץ ליבן. כדי לסמל את ההוקרה לאמהות התפתח המנהג לתת להן לבלות ולהנות ביום הזה כשאת המטלות שלהן יעשו הילדים ובעיקר הגברים בבית.


תיאור שלישי: יום האם בישראל

יום האם נחגג בישראל בתאריך ל' בשבט, על פי הצעתה של הילדה נחמה בידרמן (פרנקל), במכתב ששלחה לפינה "פינת המורה" בעיתון הילדים "הארץ שלנו", 14 בנובמבר 1951.

מכתבה של נחמה פרנקל

* קרנפול – הפרח ציפורן. וראו את סמלי היום בתיאור מס' 2 – יום האם בארצות הברית.


חלק ג – מיום האם ליום המשפחה

במהלך שנות ה-90, כשבמערכת החינוך למדו יותר ויותר ילדים ממשפחות מסוגים שונים, הוחלט שבמקום יום האם יצויין יום המשפחה. יום זה מאפשר לתת ביטוי למבנים משפחתיים רבים ומגוונים.

שיחה על משפחות במבנים שונים ניתן למצוא בתוכנית " סליחה על השאלה – ילדים ממשפחות גאות " של כאן 11:

  • מה הופך קבוצת אנשים למשפחה על פי הסרט? ומה לדעתכם?
  • האם מבנים משפחתיים חדשים מצדיקים את ביטול יום האם לדעתכם?
  • נסו להסביר מה חוגגים ביום המשפחה, ומה ההבדל בינו לבין "יום האם"?
  • מדוע יש צורך ביום כזה?
  • נסו להציע מנהג לחג.

משימת סיכום

יוזמה: יוחזר יום האם
בימים האחרונים מתארגנת יוזמה ברשת הקוראת להחזיר את יום האם. גל גור, יוזמת הרעיון: "אין כאן עניין לפגוע באיש אלא דווקא לחזק, והיום הזה הוא לא תחליף ליום המשפחה. כולם מוזמנים לחגוג איתנו בכל דרך שיבחרו, כולל האבות".

נסחו את עמדתכם:

  • האם תתמכו ביוזמה?
  • אולי תציעו חג חדש סביב מוטיב המשפחה?
  • מתי נחגוג אותו ובאיזה אופן?
חיפוש
עיקבו אחרי מכון הרטמן
הרשמו לניוזלטר של מכון הרטמן

SEND BY EMAIL

The End of Policy Substance in Israel Politics