ספרו של דניאל בויארין, "מדרש תנאים – אינטרטקסטואליות וקריאת מכילתא", מנסה לענות על שאלה שהעסיקה את התרבות היהודית מימי הביניים ועד ימינו: כיצד יש להבין את המדרש? האם בכלל ניתן להתייחס אליו כאל פרשנות של המקרא? בויארין טוען כי המפתח להבנת המדרש כפרשנות מצוי בתפיסת חז"ל את המקרא כולו כטקסט המפרש את עצמו
מאז תקופת הגאונים ועד לתחילת המחקר הביקורתי של ספרות חז"ל נע היחס אל המדרש בין מבוכה לפליאה. לנוכח תפיסות הפרשנות המקובלות החל מימי הביניים ועד ימינו, המדרש נראה כמעקם את הטקסט המקראי וחורג באופן עקבי ממה שנראה כקריאה פשוטה של פסוקי המקרא. עמדה זו הציבה סימן שאלה על האפשרות להבין את המדרש כפרשנות.
אחת התשובות שבאמצעותן התמודד המחקר המודרני עם בעיה זו היתה הטענה שפרשנותם של חז"ל מודרכת על פי כללים והנחות מוצא שונים מאלו של הפרשן המודרני. לפי תפיסה זו, המדרש הינו תוצר של "חשיבה אורגנית", שבניגוד לחשיבה המדעית איננה מסוגלת עדיין להבחין בין הטקסט לפרשן עצמו.
הספר שלפנינו נפתח בניתוח ביקורתי של עמדה זו. בויארין דוחה את הטענה בדבר ה"חשיבה האורגנית" של חז"ל, ובמקומה הוא מציע להבין באופן חדש את תפיסת הטקסט החז"לית, וכפועל יוצא אף להרחיב את גבולותיו של מושג הפרשנות.
בויארין טוען כי ההנחה הבסיסית של המדרש היא שהמקרא כולו הוא ההקשר הישיר של כל מילה ומילה בו, ולפיכך, אין דבר טבעי יותר עבור הדרשן מאשר "לשתול" פסוק, או חלק ממנו, בהקשר מקראי אחר. הדרשן החז"לי מניח כי המקרא הוא טקסט המפרש את עצמו, ושכדי לחשוף פרשנות זו יש להוציא פסוקים מהקשרם המקומי כדי לקרוא אותם בצמידות לפסוקים אחרים. לפיכך, בניגוד לתפיסת המקרא כטקסט בעל משמעות אחת המתבטאת בסיפור או בציווי ספציפי, הדרשן רואה במקרא מאגר של פסוקים ומילים שאותם הוא יכול להרכיב ולפרק מחדש, וכך ליצור סיפורים חדשים. אם כך, הדרשן אינו ממציא את פרשנותו יש מאין ואינו משתמש בפסוקים רק כ"אסמכתא" לדרשתו, אלא משתמש בטקסט עצמו – במקרא ובפסוקיו – כדי ליצור את דרשותיו, וזאת בעזרת שבירת ההקשרים ה"רגילים" של הפסוקים.
לצד אפיון דרך פרשנות זו של חז"ל, עוסק הספר גם בהצדקתה לאור תיאוריות ספרותיות עכשוויות ובעזרת דיון על טיבם של טקסטים וטיבה של פרשנות בכלל. טענתו של בויארין היא כי המקרא אכן מאופיין בדיאלוגיות המתקיימת בין חלקיו השונים, אך יתרה מזאת – כי כל טקסט מהווה למעשה דיאלוג (עם העבר, עם טקסטים אחרים, או עם קוראי הטקסט), ולפיכך המדרש אינו אלא הקצנה של אפשרות הקריאה האינטרטקסטואלית בכל טקסט באשר הוא.
***
הספר המופיע עתה הוא תרגום מאנגלית של אחד החיבורים הראשונים של בויארין. מאז שיצא הספר לאור, לפני כעשרים שנה, פרסם בויארין ספרים רבים בכל תחומי תרבות חז"ל ושלהי העת העתיקה והפך לאחד הבולטים והחשובים בחוקרי חז"ל. לתרגום המוגש בזה לקוראי העברית הוסיף בויארין שני פרקים חדשים הקושרים את עבודתו המוקדמת על המדרש למחקרים מאוחרים יותר שלו ולגישות שאימץ בשנים שעברו מאז פרסום הספר: הפרק הראשון, 'המדרש כאנטי-פילוסופיה', עוסק בחיבור שבין צורת הפרשנות המדרשית לתפיסת הגוף והמיניות בתלמוד, והפרק השני, 'רטוריקה, תיאולוגיה ואלגוריה בכתבי פאולוס ואוריגנס', מצביע על הקשרים שבין המדרש החז"לי לבין האלגוריה ההלניסטית והנוצרית.