בתנ"ך ניתן למצוא שלוש מערכות חודשים:
שמות החודשים הבבליים מופיעים רק בתקופת בית שני. המערכת הזאת מוכרת ממקורות בבליים עתיקים.
במלכים א', פרקים ו'-ח', ניתן למצוא מערכת פיניקית. בתקופה זו יש ברית עמוקה בין שלמה לחירם מלך צור, ולכן ניתן למצוא בפרקים אלה את מערכת החודשים הפיניקית: יֶרַח הָאֵתָנִים (תשרי), יֶרַח בּוּל (מרחשוון), יֶרַח זִיו (אייר).
ההתפתחות של הדת היהודית תלויה באימוץ תרבויות, כמו האימוץ התנ"כי של שלוש המערכות החודשיות. מפגש התרבויות מוביל להתפתחות, ולא לאיבוד זהות.
בימי קדם נהגו שתי מערכות של לוח שנה: שנה שתחילתה באביב – בחודש ניסן, ושנה שתחילתה בסתיו – בחודש תשרי. לימים נעשתה המערכת השנייה עיקר בלוח השנה העברי.
שמות חודשי השנה העברית המשמשים בימינו הם שמות החודשים בלוח השנה הבבלי, וגולי בבל הם שהכניסו אותם אל התרבות העברית. שבעה מהם נזכרים כבר בספרי המקרא המאוחרים.
תִּשְׁרֵי, תִּשְׁרִי
שם החודש השביעי בלוח השנה הבבלי (tašrītu). משמעו ראשית, התחלה. מן המקרא ידוע שם קדום לחודש זה, המופיע לצד מספרו: "וַיִּקָּהֲלוּ אֶל הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה כָּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל בְּיֶרַח הָאֵתָנִים בֶּחָג הוּא הַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי" (מלכים א', פרק ח', פסוק ב'). השם 'ירח אתנם' מתועד גם בכתובות פיניקיות.
מַרְחֶשְׁוָן
שם החודש השמיני בלוח השנה הבבלי (waraḫsamna). משמעו ירח שמיני. מן המקרא ידוע שם קדום לחודש זה המופיע לצד מספרו: "וּבַשָּׁנָה הָאַחַת עֶשְׂרֵה בְּיֶרַח בּוּל הוּא הַחֹדֶשׁ הַשְּׁמִינִי כָּלָה הַבַּיִת לְכָל דְּבָרָיו וּלְכָל מִשְׁפָּטָו" (מלכים א', פרק ו', פסוק ל"ח).
כִּסְלֵו
שם החודש התשיעי בלוח השנה הבבלי (kissilimu). שם החודש נזכר פעמיים במקרא, פעם אחת לצד מספרו: "הָיָה דְבַר ה' אֶל זְכַרְיָה בְּאַרְבָּעָה לַחֹדֶשׁ הַתְּשִׁעִי בְּכִסְלֵו" (זכריה, פרק ז', פסוק א'); ופעם שנייה בפתח ספר נחמיה: "וַיְהִי בְחֹדֶשׁ כִּסְלֵו שְׁנַת עֶשְׂרִים וַאֲנִי הָיִיתִי בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה" (פרק א', פסוק א').
טֵבֵת
שם החודש העשירי בלוח השנה הבבלי (ṭebētu). מן הפועל האכדי ṭebȗ מקבילו של הפועל העברי טָבַע. משמעות השם היא לטבוע, לשקוע במים או בבוץ. שם החודש נזכר במגילת אסתר לצד מספרו: "וַתִּלָּקַח אֶסְתֵּר אֶל הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ אֶל בֵּית מַלְכוּתוֹ בַּחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי הוּא חֹדֶשׁ טֵבֵת" (אסתר, פרק ב', פסוק ט"ז).
שְׁבָט
שם החודש האחד־עשר בלוח השנה הבבלי (šabāṭu). מקור השם בפועל האכדי šabāṭu שפירושו לחבוט, להכות, להצליף. השם שְׁבָט נזכר בזכריה, פרק א', פסוק ז' לצד מספרו: "בְּיוֹם עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה לְעַשְׁתֵּי עָשָׂר חֹדֶשׁ הוּא חֹדֶשׁ שְׁבָט".
אֲדָר
שם החודש השנים־עשר בלוח השנה הבבלי (addaru). ככל הנראה משמעות השם להיות קודר, חשוך (adāru, ḫadāru). החודש נזכר בשמו ובמספרו כמה פעמים במגילת אסתר, למשל: "וּבִשְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ הוּא חֹדֶשׁ אֲדָר" (פרק ט', פסוק א').
נִיסָן
שם החודש הראשון בלוח השנה הבבלי (nisannu). משמעו ביכורי העץ והשדה. במקרא מכונה החודש "רֹאשׁ חֳדָשִׁים" (שמות, פרק י"ב, פסוק ב') ונאמר עליו "רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה" (שם). כן הוא נקרא "חֹדֶשׁ הָאָבִיב" (שמות, פרק כ"ג, פסוק ט"ו). במגילת אסתר נזכר חודש ניסן לצד ציון מספרו: "בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן הוּא חֹדֶשׁ נִיסָן" (פרק ג', פסוק ז').
אִיָּר
שם החודש השני בלוח השנה הבבלי (ayyāru). משמעות השם אינה ברורה. מן המקרא ידוע שם כנעני קדום לחודש זה: "בַּשָּׁנָה הָרְבִיעִית יֻסַּד בֵּית ה' בְּיֶרַח זִו" (מלכים א, פרק ו', פסוק ל"ז), והוא מופיע גם לצד מספרו: "בַּשָּׁנָה הָרְבִיעִית בְּחֹדֶשׁ זִו הוּא הַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי" (שם, פרק ו', פסוק א').
סִיוָן
שם החודש השלישי בלוח השנה הבבלי (simānu). משמעות שם החודש אינה ברורה. יש שהציעו כי הוא בא מלשון simanu ('מועד', 'זמן קבוע'). החודש נזכר במקרא לצד מספרו: "וַיִּקָּרְאוּ סֹפְרֵי הַמֶּלֶךְ בָּעֵת הַהִיא בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי הוּא חֹדֶשׁ סִיוָן בִּשְׁלוֹשָׁה וְעֶשְׂרִים בּוֹ" (אסתר, פרק ח', פסוק ט').
תַּמּוּז
שם החודש הרביעי בלוח השנה הבבלי (du'ūzu). שם החודש כשמו של אל הפריון הבבלי (בשומרית דֻמֻזִ "הבן הנאמן"), הנזכר גם בספר יחזקאל: "וְהִנֵּה שָׁם הַנָּשִׁים יֹשְׁבוֹת מְבַכּוֹת אֶת הַתַּמּוּז" (פרק ח', פסוק י"ד). על פי המסורת המסופוטמית עם קמילת הצומח יורד תמוז אל השאול, והוא שב ועולה אל הארץ בבוא הגשמים. החודש נזכר במקרא במספרו בלבד, כגון "בַּחֹדֶשׁ הָרְבִיעִי בְּתִשְׁעָה לַחֹדֶשׁ הָבְקְעָה הָעִיר" (ירמיה, פרק ל"ט, פסוק ב').
אָב
שם החודש החמישי בלוח השנה הבבלי (abu). משמעות השם אינה ברורה. שם החודש נזכר במקרא במספרו בלבד, כגון "וַיָּבֹא יְרוּשָׁלִַם בַּחֹדֶשׁ הַחֲמִישִׁי" (עזרא, פרק ז', פסוק ח').
אֱלוּל
שם החודש השישי בלוח השנה הבבלי (ulūlu). משמעות השם אינה ברורה. החודש מוזכר בספר נחמיה בשמו אך לא במספרו: "וַתִּשְׁלַם הַחוֹמָה בְּעֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה לֶאֱלוּל לַחֲמִשִּׁים וּשְׁנַיִם יוֹם" (פרק ו', פסוק ט"ו). בחתימת ספר חגי, לדוגמה, נמצא מספרו בהשמט: "בְּיוֹם עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה לַחֹדֶשׁ בַּשִּׁשִּׁי בִּשְׁנַת שְׁתַּיִם לְדָרְיָוֶשׁ הַמֶּלֶךְ" (פרק ב', פסוק ט"ו).
לוח גזר
כתובת שנמצאה בחפירות גזר ב- 1908.
הכתובת חקוקה על אבן גיר, בגודל 7 על 11 ס"מ. זהו לוח חקלאי מהמאה העשירית לפני הספירה, ימי דוד ושלמה, בכתב עברי קדום, המפרט בשבע שורות את חודשי השנה לפי סדר העבודות החקלאיות. נזכרות שמונה פעולות של עבודת אדמה:
יַרְחו אָסִ(י)ף – שני חודשי אסיף – תשרי וחשון.
יַרְחו זֶרַע – הזריעה בכסלו וטבת.
יַרְחו לֶקֶשׁ – שני חודשי זריעה מאוחרת – שבט ואדר.
יֶרַח עֲצַד פִּשְׁתָ(ה) – חודש עקירת הפשתה – חודש ניסן.
יֶרַח קְצִ(י)ר שְׂע(וֹ)רִם – חודש קציר השעורים – חודש אייר.
יֶרַח קָצ(וֹ)ר וְכַלֵּ(ה) – חודש סוף הקציר וכנראה קציר החיטה – חודש סיון. השערה נוספת – כֵל מלשון מדידה, כמו ”וְכָל בַּשָּׁלִשׁ עֲפַר הָאָרֶץ” (ישעיה, פרק מ', פסוק י"ב), כלומר החודש בו קוצרים את התבואה ומודדים אותה.
יַרְחו זֶמֶר – שני חודשים של בציר – תמוז ואב.
יֶרַח קֵץ – חודש הקיץ, קטיפת פירות הקיץ, למשל תאנים – חודש אלול.
לדף הפרק:
מלכים א' פרק ח': חנוכת בית המקדש
ביבליוגרפיה:
הבר, א. (2015) "חודשי השנה העברית", האקדמיה ללשון העברית.
"לוח גזר", גשר מפעלים חינוכיים.
"פינת הממצא הארכיאולוגי – לוח גזר", רשות הטבע והגנים.
