(כז) וַיֹּאמֶר ה’ אֶל־מֹשֶׁה כְּתָב־לְךָ אֶת־הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה כִּי עַל־פִּי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה כָּרַתִּי אִתְּךָ בְּרִית וְאֶת־יִשְׂרָאֵל׃ (כח) וַיְהִי־שָׁם עִם־ה’ אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה לֶחֶם לֹא אָכַל וּמַיִם לֹא שָׁתָה וַיִּכְתֹּב עַל־הַלֻּחֹת אֵת דִּבְרֵי הַבְּרִית עֲשֶׂרֶת הַדְּבָרִים׃ (כט) וַיְהִי בְּרֶדֶת מֹשֶׁה מֵהַר סִינַי וּשְׁנֵי לֻחֹת הָעֵדֻת בְּיַד־מֹשֶׁה בְּרִדְתּוֹ מִן־הָהָר וּמֹשֶׁה לֹא־יָדַע כִּי קָרַן עוֹר פָּנָיו בְּדַבְּרוֹ אִתּוֹ׃ (ל) וַיַּרְא אַהֲרֹן וְכָל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת־מֹשֶׁה וְהִנֵּה קָרַן עוֹר פָּנָיו וַיִּירְאוּ מִגֶּשֶׁת אֵלָיו׃ (לא) וַיִּקְרָא אֲלֵהֶם מֹשֶׁה וַיָּשֻׁבוּ אֵלָיו אַהֲרֹן וְכָל־הַנְּשִׂאִים בָּעֵדָה וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֲלֵהֶם׃ (לב) וְאַחֲרֵי־כֵן נִגְּשׁוּ כָּל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיְצַוֵּם אֵת כָּל־אֲשֶׁר דִּבֶּר ה’ אִתּוֹ בְּהַר סִינָי׃ (לג) וַיְכַל מֹשֶׁה מִדַּבֵּר אִתָּם וַיִּתֵּן עַל־פָּנָיו מַסְוֶה׃ (לד) וּבְבֹא מֹשֶׁה לִפְנֵי ה’ לְדַבֵּר אִתּוֹ יָסִיר אֶת־הַמַּסְוֶה עַד־צֵאתוֹ וְיָצָא וְדִבֶּר אֶל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֵת אֲשֶׁר יְצֻוֶּה׃ (לה) וְרָאוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל אֶת־פְּנֵי מֹשֶׁה כִּי קָרַן עוֹר פְּנֵי מֹשֶׁה וְהֵשִׁיב מֹשֶׁה אֶת־הַמַּסְוֶה עַל־פָּנָיו עַד־בֹּאוֹ לְדַבֵּר אִתּוֹ׃
לאחר אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה, ללא לחם ומים (פסוק כ"ח) משה יורד אל העם ולוחות הברית בידו. על פניו של משה ניכרת רושמה של ההתגלות והקרבה האלוהית שזכה לה: וּמֹשֶׁה לֹא־יָדַע כִּי קָרַן עוֹר פָּנָיו בְּדַבְּרוֹ אִתּוֹ (פסוק כ"ט). הנושא של קרינת פני משה חוזר שלוש פעמים בפסוקים כ"ט-ל"ה.
@tanachbaktana קרן עור פניו #תנךבקטנה #לומדים_עם_טיקטוק #יהדותבדקה
♬ original sound - Sharon Benyamin
לפי הוולגטה (=תרגום לטיני עתיק) ולפי התרגום היווני של עקילס, למשה צמחו קרניים. יכול להיות שתרגום זה הושפע מתיאור דמויותיהם של אלכסנדר מוקדון ומלכים סלוקים נוספים, שתוארו כעטורי קרניים.
מיכאלאנג'לו, שיצר את הפסל "משה", המעניק גדולה לקברו של האפיפיור יוליוס השני ב-1515, מפרש את הביטוי קָרַן עוֹר פָּנָיו, בדומה לוולגטה ולתרגום היווני של עקילס, כקרניים (horns).
קָרַן נגזר מן השם קֶרֶן, כלומר: קרן אור, כך גם בחבקוק: וְנֹגַהּ כָּאוֹר תִּהְיֶה קַרְנַיִם מִיָּדוֹ לוֹ (פרק ג', פסוק ד').
לפי השקפתם של עמי מסופוטמיה, היה זיו (melammu) זורח מפניהם של האלים, הדומים בצורתם לפני בני אדם, והנבדלים מהם דווקא בזיו זה. האור הזה שרה גם על מלכים, כוהנים ומקדשים, ולפיכך ניתן למצוא בכתובות של מלכי אשור דברי התפארות על כך שה"יראה והכבוד" שלהם הממו את אויביהם, גרמו להם לפיק ברכיים – וכך הובסו בקרב. כך מפרש גם רש"י:
לְשׁוֹן קַרְנַיִם, שֶׁהָאוֹר מַבְהִיק וּבוֹלֵט כְּמִין קֶרֶן.
בציור של ז'אן לאון-ז'רום, ניתן לראות הד לפירוש זה:
פסוקים ל"ד-ל"ה מסבירים כיצד נהג משה בלבישת ובהסרת המסווה. משה אינו עושה כל שימוש אישי בפניו הקורנות, וכאשר הוא פועל עצמאית, נתון עליהן מסווה. פניו הקורנות נראות לעיני כל רק כשמשה משמש כצינור ואמצעי בלבד. אפשר שגם על כך זכה משה למחמאה שניתנה לו בספר במדבר: וְהָאִישׁ מֹשֶׁה ענו [עָנָיו] מְאֹד מִכֹּל הָאָדָם אֲשֶׁר עַל־פְּנֵי הָאֲדָמָה (פרק י"ב, פסוק ג').
מתוך המאמר הדידקטי:
שמות פרק ל"ד פסוקים א'-י"ז, כ"ז-ל"ה: האם ניתן לתקן באמת יחסים שנפגמו?
לדף הפרק:
שמות פרק ל"ד פסוקים א'-ט"ז, כ"ז-ל"ה: שְׁנֵי־לֻחֹת אֲבָנִים כָּרִאשֹׁנִים