הבחירה במונח "איש" על פני "בעל" בהוראת התנ"ך אינה רק סוגיה לשונית או דקדוקית, אלא הכרעה חינוכית וערכית בעלת משקל רב בעיצוב תפיסת העולם של התלמידים. בעוד המילה "בעל" נושאת עמה היסטוריה של בעלות, אדנות ומדרג כוחני בתוך המבנה המשפחתי, המונח המקראי "איש", כפי שמופיע כבר בסיפור בריאת האישה: לְזֹאת יִקָּרֵא אִשָּׁה כִּי מֵאִישׁ לֻקְחָה זֹּאת (בראשית ב' 23) – מציב את הגבר והאישה כמהויות מקבילות ומשלימות. עבורנו כמורים, השימוש המודע ב"איש" מאפשר להאיר את הטקסט המקראי באור של שוויון ושותפות, ולקיים דיון עמוק בערכי כבוד האדם ובמערכות יחסים המושתתות על הדדיות ולא על יחסי מרות, ובכך להפוך את לימוד התנ"ך לרלוונטי ומוסרי עבור דור הלומדים הנוכחי.
המילה "בעל" מקורה במילה בעלות ובעילה. המילה משקפת את התפיסה המלווה אותנו משחר ההיסטוריה של האישה כרכוש הגבר. לפני הנישואים האישה היא רכוש האב ונושאת את שם משפחתו, ולאחר נישואיה היא רכוש החתן ונושאת את שם משפחתו.
בטקס חתונה יהודי-אורתודוכסי, ישנה הכתובה. כְּתובָּה היא מסמך משפטי מחייב שנלווה לקידושין, אשר בו מפורטים חובות הבעל כלפי אשתו, ובעיקר התחייבותו הכספית במקרה שתגורש או תתאלמן. כתובה היא בעצם שטר חוב. חותמים עליה המוכר (האב), הקונים (החתן ואבי החתן), הרשות (הרב) ושני עדים, גברים בלבד. הכלה, כמו רכוש העובר מיד ליד, אינה חותמת על כתובתה.
בימינו, מגמה חיובית היא שזוגות רבים מבקשים לערוך טקס שוויוני ככל האפשר. שכיחה יותר ויותר הסיטואציה של זוג צעיר המוודא טרם החתונה שגם לכלה יתאפשר ליטול חלקה תחת החופה.
המילה השוויונית המקבילה בעברית לאשתי היא "אישי", שהיא גם המילה הרווחת והשכיחה בתנ"ך עבור האיש הנשוי לאישה. "אישי" מוזכר ב-83 מקומות במקרא. כך למשל אברהם היה אישהּ של שרה (בראשית ט"ז 3). לעומת זאת, "בעל" במשמעות בן זוג מופיע רק 10 פעמים וכולם בהקשר של אקט הבעילה (קיום יחסים). רק מאוחר יותר, בתקופת חז"ל, הפך המונח "בעלי" למטבע לשון שכיח.
עוד בתקופת קום המדינה ח"כ עדה מימון, הידועה בעשייתה החברתית למען קידום השוויון בין המינים, פנתה לראש הממשלה דוד בן גוריון בעניין. בן גוריון פנה לשר האוצר במכתב רשמי (מיום כ' אייר תשי"ג, 5.5.1953) ובו הוא ביקש להחליף בטופס ממשלתי את המילה "בעלי" במילה "אישי". לדבריו "במילה בעל יש משמעות של אדנות ועבודה זרה שאינה הולמת את כבוד האישה, השווה לגמרי בזכויותיה לאיש". בן גוריון, חובב תנ"ך מושבע, דרש לעשות כדברי הושע הנביא וציטט: תִּקְרְאִי אִישִׁי וְלֹא תִקְרְאִי לִי עוֹד בַּעְלִי (הושע ב' 18).
בספר הושע, פולחן הבעלים הוא הזנות המטרידה את מערכת היחסים בין האל לעמו. לכן בתיקון העתידי, לא רק הם נעלמים מהפרק אלא גם שמם וזכרם. זה ההקשר. אבל בצדו יש לא מעט קוראים ומפרשים, מבקשים לראות בפסוק לא רק את ביטול העבודה הזרה, אלא גם את ביטול הבעלות במערכת היחסים. הקשר המחודש בין בני הזוג הוא לא חזרה לימי הנעורים. משהו חדש נבנה: וְהָיָה בַיּוֹם הַהוּא… תִּקְרְאִי אִישִׁי וְלֹא תִקְרְאִי לִי עוֹד בַּעְלִי (פסוק 18). ברית האירוסין החדשה היא נצחית ומושתתת על אהבה, חסד ונאמנות: וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי לְעוֹלָם. וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי בְּצֶדֶק וּבְמִשְׁפָּט וּבְחֶסֶד וּבְרַחֲמִים. וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי בֶּאֱמוּנָה וְיָדַעַתְּ אֶת ה' (פסוקים 22-21).
שפה מעצבת מציאות ובני אדם מעצבים את השפה. מה שאנו נבחר ונאמר – הוא שיהיה, וזו מהותו של השינוי החברתי. האקדמיה ללשון העברית, בבואה לדון במילה "בעל", כתבה:
מאחר שלשון היא קודם כול המוסכם על דובריה, הדוברים והדוברות הם שצריכים להכריע, והמובן שייוחד בפי דוברי ימינו למילה מסוימת הוא שיתקבל.https://hebrew-academy.org.il/%D7%91%D6%B7%D6%BC%D7%A2%D6%B7%D7%9C-%D7%94%D7%90%D7%9D-%D7%A8%D7%90%D7%95%D7%99-%D7%9C%D7%9E%D7%A6%D7%95%D7%90-%D7%AA%D7%97%D7%9C%D7%99%D7%A3-%D7%9C%D7%9E%D7%99%D7%9C%D7%94/
במדינת ישראל של האלף השלישי, כשאנחנו שואפים לזכויות שוות בין המינים, בזמן שמקומה של האישה בזוגיות המשפחתי לא רק שאינו נחות אלא אף גבוה משל הגבר, ולעיתים האישה היא אפילו המפרנסת העיקרית במשפחה – אנחנו חושבים שמחובתנו לפעול ולהפסיק להשתמש במילה "בעל".
הפיכת הדיון הלשוני לדיון חינוכי בכיתה דורשת מעבר מהסבר תיאורטי לחוויה אקטיבית של התלמידים. הנה כמה דרכים להעלות את הנושא:
1. ניתוח טקסטואלי: "איש ואישה" מול "בעל ואישה"
כדאי להתחיל מהמקור הראשוני ביותר – ספר בראשית. ניתן להציג לתלמידים את הפסוק מפרק ב':
עַל כֵּן יַעֲזָב אִישׁ אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד (פסוק 23)
השאלה לדיון: מדוע התורה משתמשת כאן במונח "איש" ולא "בעל"?
הנקודה להדגשה: המילה "איש" נגזרת מאותו שורש של "אישה". זהו קשר של מהות (זכר ונקבה) ולא קשר של קניין.
2. פעילות "מפת הקשרים" של המילה "בעל"
בקשו מהתלמידים להעלות אסוציאציות ושימושים אחרים למילה בעלות או בעל בשפה העברית ובחוק:
בעל הבית, בעל ממון, בעלות על רכב, בעל חיים.
הדיון: מה המכנה המשותף לכל אלה? (שליטה, קניין, חפץ).
האתגר: האם אנחנו רוצים שהקשר הזוגי ייתפס באותן קטגוריות של "בעלות" על רכוש?
3. לימוד נבואת הושע (השיא הערכי)
זהו המקור העוצמתי ביותר לשינוי המושגי. בפרק ב', הנביא הושע מתאר את השינוי ביחסים שבין עם ישראל לאלוהים כמשל למערכת יחסים זוגית:
וְהָיָה בַיּוֹם הַהוּא נְאֻם ה' תִּקְרְאִי אִישִׁי וְלֹא תִקְרְאִי לִי עוֹד בַּעְלִי (פסוק 18).
הסבר: הנביא מנבא עתיד שבו הקשר לא יתבסס על פחד או מרות ("בעלי"), אלא על אהבה וקרבה של שווים ("אישי").
משימה כיתתית: בקשו מהתלמידים לכתוב "מכתב מהעתיד" שבו הם מסבירים מה ההבדל בתחושה בין מישהי שקוראת לבן זוגה "בעלי" לבין זו שקוראת לו "אישי".
4. דיון אקטואלי: האם השפה מעצבת מציאות?
שאלו את התלמידים: האם זה באמת משנה איך קוראים לזה?
האם כשאנחנו משנים מילה, אנחנו משנים את הדרך שבה אנחנו מתנהגים אחד לשני?
שיח על "שפה יוצרת תודעה" – ככל שנדבר בשפה של שותפות, כך נתפוס את המציאות ככזו.
